לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא מ

דזה הוה גמר פרי דשיעורו כהנ"ל לענין ברכה ובת' כת"ס שם נתן טעם שלא לברך משום דאינו גמר פרי ולא הביא כלל דברי שער אפרים הנ"ל וצל"ע ועיי' בהרא"ש ר"פ כ"מ בשם הרא"ם שהקשו האיך אנו מברכי' על היין בפה"ג הא לאו פרי הוא לענין הבאת ביכורים ורק מרבוי דקרא בהביא ענבים ודרכן אבל יין גמור לאו פרי ותי' דילפינן מערלה דיליף מביכורים כמ"ש במ' חולין דף ק"כ ובערלה אי לאו דכתיב בי' אכילה בלא קרא הוה פרי כך ת' הרא"ש א"כ להרא"ם דונדוני' כי' יין לשאר היוצאי' מן הפירות כמו יין תפוחין וכיו"ב וכי מברכי' ברכת שהחיינו עליה' א"כ הה"ד ליין ולדברי הרא"ש בסברתו דבמילת' קאי כמו הפרי עצמו אי לאו דכתיב בי' אכילה א"כ באם כבר ברך על הענבים האיך יברך שוב על היין דהוא כפרי דמשום אכילה לא שייך לחלק ביניהם לענין ברכת שהחיינו וכדברי ת' הרשב"א מצד הלכה כנ"ל. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ונזכה לשמוע קול מבשר טוב ממרומים בקרב הימים כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן מ"ו שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג החריף ובקי עצום יראת ד' אוצרו הנגיד המפואר כש"ת מה' עקיבא בלוי נ"י בק"ק קראסנא יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה קונטרס נחמד וכולו נעי' מזוקקי' בא לידי ואין בידי להוסיף רק להעיר קצת בענין קדימ' ברכת נהני' או ברכת שהחיינו מאשר הפליא בשו"ת כת"ס סי' כ"ה בעיקר של הלכה זו ויש לעיין לפימ"ש בשאג"א סי' כ"ח דאפי' בדרבנן נגד מצות התורה לא שייך הלכות קדימה כי דרבנן נגד דאורייתא כרשות דמי והלכות תדיר ומקודש לא נאמרו רק ברוצה לעשות ב' מצות אבל ברשות ומצוה לא שייך קדימא וכמו מלביש מצנפת קודם עשיית איזה מצוה וכיו"ב וכיון דאנן קיימ"ל דברכת שהחיינו על פרי חדש הוה רשות מה קדימה שייך בזה לומר דברכה כהני' קודמי' מפני התדיר הא לענין רשות לא משגחינן אפי' אקדימ' הרשות וקצת תימה בעיני כי לא העירו בזה האחרונים וכעת אין בידי לעיין יותר. ואסיים בכל חותמי ברכות ונזכה עם כל אחבנ"י לשמוע קול מבשר טוב בקרב הימים ונתן שמחה בלבי על דברי בשורה טובה אשר בשרני כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן מ"ז שוכ"ט על כבוד מו"ה הרבני הגדול מו"ה שלום דוב ווידער נ"י אב"י בק"ק סוואליווע יצ"ו הנה באתי ע"ד השאלה אשר ארוכה מארץ מדה והוה בענין דברי פ"ד דרוש כ"ג בשם הראשונים על המחקר כי לפי תהלוכת השמש סביב עגול הארץ משתנה הזמן לפי המקומות אשר ישנם בארץ שכבר אתא בקר ושם לילה וכן לענין הערביים שם לילה וביוש"ק כבר נתקדש היום ובמ"א עוד יום וחול גמור היא כל א' שובת כזמן מקומו ובשמים ג"כ נשתנה במרום בין ימי החול ובין יוש"ק כנודע שם הקביעות לפי המרכז מקום הזמן עיה"ק ירושלים תובב"א וזה הפירוש במדרש לא זזה שכינה מישראל אפי' בשבת של חול והביאו בברכי יוסף סי' רמ"ב ועיין בס' הברית במאמר הנ"ל ובשער התשובה סי' שד"מ בשם מור וקציעה מי שהוא במקום שהלילה או יום עד ב' חדשים מחשב יוש"ק כ"ד שעות והיינו לאחר שש פעמים כ"ד שעות ושובת יום ז' כ"ד שעות ועיין בת' אבן יקרה בענין זה שעמד השואל מי שהוא בא' מאניות סוחר עף קל בכל יום נחסר או נוסף ב' שעות עד שבזמן מזה אצלו יום הששי יוש"ק או להיפך בי' א' כי כאשר נשא לו הרוח ללכת שם מ"מ הכל לפי המקום והזמן דמחשבינן הכל לפי ערך כ"ד שעות אם כי מהר מהלכו מ"מ השמש והארץ לעולם עומדים לפי חשבון הנ"ל ועיין במנחת כהן בענין זה בענין ביה"ש והדברים עתיקים ועתה השאלה לפני כת"ה מי שדר באה"ק ויש לו כאן נכסים עובדי אדמה בסוסי' ופרות ובקיץ היום כאן ארוך משם ובחורף שם באה"ק היום ארוך מכאן וא"כ בין בעש"ק ובין במש"ק מנהו לענין שביתת בהמותיו אי אזלינן בתר גברי במקומ' והבהמות אחריה' נגררין בשביתתן או הבהמות בשביתתן לפי המקום והנה כיו"ב כשהלה השאלה במכתב אגם מים לענין חמץ בער"פ אם במקום שהבעלי' הגיע כבר אסור חמץ ובמקום אשר החמץ מונח עדיין לא הגיע איסור חמץ או להיפך ושם העיר הגאון מוה"פ נ"י רבדק"ק גראסווארדיין כי שאלה זו נשאל בעל חסד לאברהם בח"א סי' ל"ה ואין הס' תח"י והשיב דהכל נגרר לפי המקום בעלים והמו"כ העיר כי גם לענין שביתת בהמת שייך שאלה זו וכבר האריכו בזה היינו בג' עניני' ה"ה לענין חמץ בזמנו ושביתת כלים לב"ש ושביתת בהמה לכ"ע והרבנים הגאונים אבדק"ק באניהאד וקרלסרוה' וכן הג' שלמה ווה"מ מעיה"ק ירושלים כולם הסכימו דהכל לפי מקום גרירא וראיותיה' לסברותי' לפענ"ד אין מוכרחי' סברת הגאון אבדק"ק באניהאד נ"י משום דאיסור חמץ ואיסור שביתת בהמה איסור גברא והג' מו"ה ר' שלמה ווה"מ נראה לכאורה שהביא ראי' גמורה דאר"ג א"ר המקדש אשה משש שעות ולמעלה אפי' בחטי קורדניית' אינה מקודשת ואי נימא דלא אזלינן בתר בעלים והא איכא מקום דאז לא הגיע ו' וחמץ מותר בזמן ההוא באותו מקום א"כ להוי דינא כקדשה בתמרה א"כ אינה ש"פ חיישינן לשמואל לקדושי' שמא ש"פ במדי א"כ כש"כ דאיכא ודאי מקום דעוד לא הגיע זמן איסור חמץ וא"כ אמאי אינה מקודשת אלא ודאי דאזלינן בתר בעלים כ"ז האריכו הגאונים בוילקט יוסף שנת תרס"ה מיום י"ד ניסן עד חודש אלול עיי"ש אלא דהראי' זו ג"כ אינו מובן דהכל קשה אפי' אי בתר בעלים אזלינן למה לא הוה כמקדש בתמרה וכן הקשה לנפשי' ותירוצ' שם דחוק אלא שלא דמי כלל לתמרה אינה ש"פ אבל באינה אסור בהנאה ואי"צ ביעור