לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא לח

לענין ברכותיה' כגון בנ"ד בדגים או דגי' ממולאי' בקמח כידוע וכן כ"פ ממלאי' בשר עופות במיני עיס' ועל דרך נסיעתו אוכלי' אותו גם בלא פת שיפטור אות' והא ה' מינים אפי' מועוט' אינו בטל לגבי הרוב כמ"ש בפ' כ"ר כל שיש בו מה' מינים מברכי' במ"מ וכמ"ש בש"ע סי' ר"ע סעי' ב' וג' ובסי' קס"ח ביאר במג"א ס"ק ט"ו וס"ק כ"ב בפת כיסנין וס"ק כ"ב בפנאדען שממולאי' בתפוחי' דאע"ג דהמוליית' עיקר מ"מ ה' מינים חשיב ול"ב עיי"ש ובנ"ד כגון דגים ושאר מינים שממולאי' בבצק לא מצאתי ולכאורה יש לדון בנ"ד כיון דעיקר דעתו על הדגים והמוליית' הוא רק כטפל' שטופלי' הדגים יהא הלכתא כמו עיקר וטפל ומברך על העיקר ופוטר את הטפל כמ"ד בסי' רי"ב דאפי' פת נפטר מברכת דגים מלוחי' אלא דיש לחלק דשם אינו אוכל הפת מטעם עצמות' רק מפני מרירות וחריפת' המלוחי' להמתיקו או שלא יזיק בגרונ' כמ"ש הרמב"ם אך הכא כוונתו ג"כ לאכול המוליית' מפני טעמו או רבוי שלו וכמ"ש המג"א סי' קס"ח בענין יין או זופא ופת דאם כוונתו על שניהם יברך על שניהם עייש"ה וכיו"ב כתב בסי' ר"ה ס"ק ו' בענין לביבות וזופא וכן בסי' ר"ח ס"ק ז' בענין גרעיני שעורי' וזופא ולענין זה כתב בסי' ר"ה הנ"ל שישתה הזופא תחילה בברכת שהכל ואח"כ הלביבות בברכת במ"מ דהלביבות ודאי אינם בטלים גבי הזופא משא"כ הזופא ספיקו הוה ואם יברך קודם על הלביבות אפשר שפוטר הזופא דבטל כשאר טפל ואם שותה תחילה האי אפי' בטפל ממש מברכי' עלי' כמ"ש בסי' רי"ב עיי' במחה"ש שם וכ''כ הח"א כלל כ"ו סי' ב' ועיי' בכלל כ"ד שם הביא דברי מג"א מסי' ר"ה ס"ק ו' וסי' ר"ה ס"ק ז' ונראה דעתו דטוב לפטור ברכת הזופא בד"א בברכת שהכל ועיי' בפיר' דחה"א ובש"ע כלל כ"ד ע"ש עיי' בססי' קס"ח ובמג"א ס"ק מ"ד שם מ"ש לענין פשטיד"ה שהביא בשו"ע שנאפ' וממולאי' בבשר או דגים או גבינה עיי"ש והנה עתה ראיתי בסידור יעב"ץ אות ק' קושקע ממולא בה' מיני מזונות מברכי' במ"מ ועל המחי' וכבר ראיתי בס' ברכת הבית שער י"ב אות ט"ו ואינו מחלק בין ממולא מפת וממצה וכיו"ב ורק אם אוכל רק בשר הקושקע מברך שהכל וכן ראיתי בס' א"א מהד"ת מהגה"ק מבוטאטש ז"ל שכתב בסי' ר"ח האוכלים עור הצוואר ממולא בקמח וחושש שכועסין העור וישהה יותר אחר בליעת הקמח יברך עלי' בפנ' עצמ' וכוונתו ודאי דאם לא שהם יותר מברך עלי' ממ"ז ופוטר העור שהוא טפל ובטל לגבי' קמח דהוה ג"כ רוב דהוא העיקר בכפליים דגם הוה מה' מינים ובסי' ר"ח סעי' ז' וכן במג"א ססי' ר"ד דגם בשאר מינים אזלינן בתר רובא כמ"ש בהרמב"ם והרא"ש והא בדגי' ממולאי' פסק ג"כ בסידור יעב"ץ דמברכי' רק ממ"ז והכה בנ"ד אינו כן דודאי הדג הוא העיקר והרוב אלא כיון דדעתו גם לאכילה המלוי וגם הוא מה' מינים פשיטא דלא גרע ממ"ש בסי' ר"ח סעי' ב' וסעי' ג' והנה אם אוכל מקודם מיני מזונות כנהוג בקדוש' רבה פוטר המלוי ויאכל אח"כ מבשר הדגים לבד בברכת שנ"ב אלא שיש עוד ספיקא לענין מחלוקת המג"א עם הבאי' אחרי' האה"ע וא"ר ות' בית אפרים וכן החוו"ד בענין מ"ש בסי' קס"ח ס"ק כ"ח בברכת הכרעונזליך וקכעדליך ממצה כתושה דדעת מג"א לברך עלי' כמו פת אם יש בהם שיעור כזית אפי' אין לו תואר לחם ומברך המוציא א"כ לא נפטר האי מלוי במ"מ אלא דרוב אחרונים חולקי' וס"ל לברך ממ"ז וכן נהג עלמא אלא שמ"מ כתבו דיר"ש לא יאכלו כי אם בתוך הסעודה ואפשר במילוי מעט ומעורב בבצים ובצלים וכיו"ב עד שאין בו ממש אין ספק כמ"ש המג"א סי' קס"ח ס"ק כ' לענין שכר ומאן מפיס ובאמת ראיתי בפרט בסעודו' חתונות שאוכלי' דגים ממולאים לרוב ודאי אין ראוי' לאוכלו רק בתוך הסעודה ותו אין בידי כעת ואסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן מ"ד בימי חנוכה יצמיח תושי' על ראש כבוד ידידי הרה"ג חוב"ק יראת ה' אוצרו כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י ק"ק קראסנאי יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי ונהנתי מאור זיו חד"ת והיא ע"ד מ"ש במכתבי הקדום בענין ברכת שהחיינו על אתרוג מטוגן לאחר שבירך עליו בזמן נטילת אשר בזה עמדו בספרי דבי רב וכעת ראיתי בס' אורחת חיים מהגאון אב"ד ק"ק ספינקא נ"י שהביא להקת נביאי' אחרונים שעמדו בזה אשר מסכימי' שלא לברך וראיתי ג"כ בת' הרי בשמים סי' י"ב שהאריך בזה באריכות נפלא בחוב"ק רק מ"ש בשם תשובות ש"א סי' ל"ה בטעמי' משום דדר באילנו משנה לשנה אם כי בדברי באה"ט משמע דה"ה הדברים בת' סי' ל"ה הנ"ל אבל לא כן הוא דשם לא נזכר דבר מטעם הנ"ל רק משום דלא הוה גמר פרי ועד"ז השיב כיון דיוצאים בו למצוה דנטילת לולב עכ"ח חשבינן לי' גמר פרי וכן ראיתי בקש"ע כי הגאון בעל אמרי אש בירך בפה"ע על אתרוג מטוגן מה"ט ומ"ש מעכ"ת מסברא מטעם מגו כמ"ד לענין סוכה מדהוה דופן לענין סוכה הה"ד לענין שבת והנה לדעת המחבר אי אפשר לומר כן דהא בסי' ר"ב פסק לענין בפה"ע ראוי' לברך בפה"ע כשיעור פול הלבן ורק משום דאין אנו בקיאין בזה עד שיגדל ביותר ובסי' רכ"ה פסק המחבר כדעת הרשב"א בת' סי' ר"כ דאין לברך שהחיינו על הבוסר עד שגמר הפרי לגמרי ורק במג"א הביא דעת הרדב"ז לברך כשיעור פול עיי"ש וכן בסי' תרמ"ח פסק המחבר דיוצאים באתרוג הבוסר וברמ"א מדשתיק לי' אודי ליה וא"כ יהא דבריהם סותרים זא"ז ועיקר הדברים נראים מ"ש בת' תנים מאירות סי' ס"ה דברכת הפירות זמנם כשביעית ומעשרות דבפ"ד מ' שביעי' דבשאר אילנות מותר לאכול בשביעית ולא הוה להפסיד משבאו לעונות המעשרות ובפ"א מ' מעשרות פ"א תנן שיעורי' ומשם מוכח דגם לענין מעשרות בעי גמר פרי לגמרי