לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא לז

מבריית המים אי"ח וממילא היד טמא והביא דברי הפ"מ דגם דעתו להקל בזה וכמ"ש מע"ת בסבר' עפ"ד הפוסקים דכשר אפילו להקוות וגם כי מקיל בטו"ז לענין טבילה בשלג, והנה במכתבי לא בארתי כל הצורך מפני טרדות אשר סבבוני והנה בדברי המג"א סי' ק"ס שהקשה דברי המחבר להדדי הא כבר קדמו הש"ך בסי' ר"א ס"ק ע"א דביו"ד סי' ר"א סעי' ל"ו פוסק דטובלי' בשלג כמו שהוא ולשון רוסקי' שכתב הרמב"ם היינו למעך חללו ובאו"ח סי' ק"ס פסק דאי"נ לידים עד שרסקן והי' למים והנה כל אחרונים הבאים אחריהם מחמירים כדעת הש"ך דלרוב הפוסקים ראשונים כדעת הר"א שהביא הרמ"א עיין בחת"ס סי' רי"ג וסי' ר' וכן בגדולי טהרה ס"ק כ"ט וכמ"כ בלחם ושמלה בס"ק ס"ב בפרט לפימ"ש בת' אמרי אש סי' פ"ז אשר שם מתרץ במ"ש סתמא דגמרא במ' זבחים דף כ"ב וריב"א דטובלין בדבר שתחילתו ממים וטובלין בעינו של דג, וכי ס"ד דטבילה זו ביבחושים וכיו"ב כמו שהוא הלא כתוב בתורה ורחצו במים ואין זו לא רחיצה ולא מים וכן מי הכיור פשיטא דצריך מים לשיעור רחיצת ד' כהנים וע"כ אי אפשר בלא נמוח' בזה טובלין ורוחצין בין לחכמים בין לרשב"ג רק פליגו בענין עכוב לשפיפה דע"כ איירי בלא נמוח וכן לענין נמצא ע"ג יד בשעת נט"י לרשב"ג כיון שהוא מבריית המים אינה חוצן דחשיב לי' כמו מב"מ שאינה חוצץ ורבנן ס"ל כיון שאין טובלין בו כמו שהוא מעכב וחוצץ ונמצא לענין טבילה אין כאן מחלוקת בנמוח לכ"ע טובלין ובלא נמוח לכ"ע אי"ט ולא פליגו רק בסברא לענין עכבה וחציצה וכיון דטעמי' דרבנן שחוצץ משום דאין טובלין והא איתא בגדולי טהרה תשובת סי' י"ב דאפי' למ"ד דטובלין בשלג כמו שהוא דשייך בי' כיסוי הגוף מתוך רכות' אבל קרח הקשה פשיטא לכ"ע דלא שייך בי' טבילה כמו שהוא וכיון שכן דומה כיבחושים וכיו"ב מבריית המים דלרבנן לסברא הא"א בזה תליא כיון שאין טובלין הוה ממילא חציצה ומעתה לענין מעשה אין נ"מ כ"כ רק בשלג וזה לא שכיח גם בחורף ורק שנעשה כעין קרח ע"י קור הגדול שנשאר במים כידוע א"כ שפיר מתקיימים דברי מג"א עכ"פ בזה אפי' לדעת מעכ"ת. ועוד ראיתי באחרונים שהביאו בשם עצי ארזים לתרץ דברי המחבר ממ"ש בה' מקוואות להקל כדעת הרא"ש ודעמי' ובה' נט"י פסק להחמיר דצריך נמוח' לפי"ד הרא"ה במה דמחמירי' בנט"י לענין נעשה בהם מלאכה ושנוי מראה ופסולין ג"כ באין ראוי' לשתות' ע"י שהם מלוחים או סרוחים אם כי לענין טבילה לאו כלום הוא וכן בחמי טברי' לענין טבילה אין שום פסול ובנט"י פסולין משום דנט"י סמכו על רחיצת ידים מהכיור והתם טובא מים כתיבה ע"כ ממעטינן כל הני א"כ הה"ד י"ל לענין שלג וכפור וכיו"ב. ולענ"ד יש עוד לתרץ עפ"י מ"ש מרן חת"ס בסי' רי"ג אשר שם האריך בפירושא דקרא אך מעיין ובור מקוה מים יהי' טהור לפמ"ש רשיז"ל והרמב"ן דעיקר קרא בא לומר דמים מחוברים לקרקע אינה מקבלים טמאה והנוגע בנבלתם וגו' איירי בתלושים דמקבלין טומאה אלא שרש"י ז"ל הוסיף דעוד י"ל טהור יהי' דהטובל בהם מטומאתה טהור והיינו טבילה שילפינן מיני' כל דיני מקוואות ופי' הרא"ם דתרתי שמעת מיני' ולפי"ז פי' החת"ס דיש מקום לומר דילפינן נמי מני' דהמים צריכין להיות ראוי' לקבל טומאה הייינו אם הי' תלושין כמ"ש במקרא והנוגע בנבלתן ומעתה והיינו טעמי' של אותן פוסקים דבשלג וכיו"ב אין טובלין בהם כמה שהם בעיני' דאינה ראוי' לקבלת טומאה כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' מ"א וכשנמוח טובלין בהם דשוב היה משקה וראוי' לקבלה טומאה ומעתה י"ל דאפילו הני פוסקים דס"ל טובלין כמ"ש דלא דריש כהנ"ל אלא כמ"ש בחת"ס בשם קדמון דסברה הוא שאין מי מעיין ומי מקוה מק"ט דהאיך נימא חקה כזו יותר מפרה אדומה דהטהרי' יקבלו טומאה אבל במים לנט"י חזינן דחכמים כך תקנו דאם נוטל כראוי' שוב המים טמאים ומטמאים כמ"ש בסי' קס"ב כמעט כל הסעיפים הם הלכות בענין זה שלא יצאו חוץ לפרק שלא ישפשף בנטל ידו אחת דשוב נטמאו ומטמאים ואי' כטהרי' כמ"ש ממ' ידים וזה לא מצינו בטבילה במי מקוה א"כ י"ל דבעי מים שראוי' לכל זה כלומר לקבל טומאה וכיו"ב כל הלכות הכ"נ משא"כ בשלג וקרח וכיו"ב לא שייך כלל ק"ט וא"כ בעי מים ממש לנטילה ע"י כלי כל זה נלענ"ד מסברא וגם ראיתי שיטת אחרונים דשלג וכיו"ב גרע מיבחושים וטעמי' נלענ"ד דיבחושי' וכיו"ב הי' מעיקרא מבריית המים משא"כ שלג איתא בגדולי חקרי לב שמעולם לא הי' עלי' שם מים והנה אם ברצון מעכ"ת לסמוך בזה ע"ד פרמ"ג יבא ויסמוך, ורק שאין בידי להכריע מ"ש בשם חבור לטהרה לתרץ קושי' תוסיו"ט עפ"י דברי הריטב"א מ' מכות דיבחושים הוה דומה למי הים הגדול דכבדים ומלוחים ואין להם חבור עם מים פשוטים ע"כ במ' מכות בחביות שנפל ליה"ג הטובל בו לא עלתה לו טבילה וה"ט דמבריית המים בלא נמוחו שמעכב בשפורות הנוד היא סברא נאה ומקובלת אלא דלפי"ז יצא לנו דין חדש דגם לשיטת הסוברים דמקוה של שלג של מ' סאה טובלין אם נפל למקוה שלמה כזו מים שאובים אינה מתטהרים כמו בשאר מקוה וזה בצ"ע ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן מ"ג. בעהי"ת יום א' צ"ד מהרה יהפך לנו לשו"ש עזרת לפ"ק מאד יצ"ו. שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד האברך חריף ובקי ירא ושלום כש"ת מהו' אלימלך נ"י ק"ק סאטמאר יצ"ו. אחדש"ה ראיתי כי העיר בצדק במ"ש לעשות מולוית בדגים עפ"י פירור' לחם כידוע וע"כ הספק אם אינ' אוכלי' אותו בתוך הסעודה אם צריך לברך עליו במ"מ והויא דברי שו"ע סי' ר"ד דכל שבא ליתן טעם בתערובות מברכין עליו ובמג"א שם דהיינו בה' מינים דלא בטלו והנה באמת לא נתבאר בפוסקים בהני מוליית' שע"י עיסה או פרורי לחם האיך יתנהג