לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא לב

מסברה זו לענין שאיפת טאבוק ביו"ט דהוה ג"כ רפואה ושוה לכ"נ והדברי' עתיקים בת' אחרונים ועיקר נלענ"ד דעשן שנעשה ע"י הטובאק לא שייך בי' משום אכילה או' שתיי' ותדע דהמג"א סי' ר"י לא ערער רק משום דלהוי כמו ברכת הריח וראיתי בדברי מעכ"ת מ"ש לחלק בין שלהבת דעצים דיש בו קשירה לגחלים ולא בשאר שלהבת ולא אדע מ"מ אינ' גחלת בהבהב פתיל' ועיין בת' מרן חת"ס או"ח סי' מ"ג ורק בגחלת של מתכות מחלקי' הראשונים שאין בו משום כבוי כידוע עיי' במג"א סי' של"ד ועיי' בא"א להגה"ק מבוטשאטש ז"ל מ"ש שאין לערער במי ששואפי' טוטין בתענית המחמירי' לא החמירו רק מי שבולעים העשן אבל בבולט אין שום חששא וגם בשכה"ג דיבר מזה וכמ"ש מעכ"ת. והנני לסיים בכל ברכות ידידו דוש"ת ה''ק מרדכי ליב ווינקלער ה"פ מאד סימן ל"ד בעזהי"ת יום ה' פ' תרומה תרע"ח לפ"ק מאד יצ"ו. שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הג' חריף ובקי טובא כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י אב"י ק"ק קראסנא יצ"ו אחדשה"ט ע"ד בע"מ אשר בשדה המערכה כ"פ אנוסי' לאכול דברים אסורים מהו לענין הברכה (ועיי' בת' אמרי אש סי' נ"ב ות' מהרי"א ח"ב סי' ט"ו וכן בת' כת"ס ח' אה"ע ויראה שאין כל אנפין שוין) והביא מעכ"ת בכל מ"ש בזה בשיטת הרמב"ם ודעמי' ודברי הראב"ד ודעמי' כמובא בשו"ע או"ח סי' קצ"ו ושם בטו"ז בטעם מחלוקתן ועיי' בת' כת"ס או"ח סי' כ"ב שהאריך מאוד בחריפות ובקיאות והעיר ג"כ שם מ"ש מעכ"ת עיי"ש ולא באתי רק מ"ש בטו"ז בטעם הרמב"ם פ"א מה' ב' הלכה י"ט דאין מברכי' בין באיסור דאורייתא בין בדרבנן דהוה כמ"ד ביו"ד סי' קי"ט המוכר דברים אסורים ואכלוה לוקח מה שאכל אכל ואינו מחזיר הדמים דאיתא בסמ"ע ח"י סי' קל"ד דאכילת איסור לא נחשב לאכילה דנפשו של אדם קצה והכי חמור טפי דאפי' באיסורא דרבנן אי"מ והנה מקור הדברים בסברה זו הוא מן הירושלמי מ' תרומות פ"ו מ"ג המאכל לפועלי' תרומה הם משלמי' החומש ובע"ב משלם להם דמי סעודתן ועיין בהר"ש והרא"ש ובכוס' רמ"א שם ופריך בירושלמי והלא אכלו כלומר מפני מה משלם להם כלל הלא אכלו סעודתן עכ"פ מהתרומה עד"ז קאמר נפשו של אדם קצה בדבר אסורי' כלומר קצה ואין אכילתן נחשבת כלום והא לענין תשלומי תרומה גם בתרומה דרבנן איירי כמ"ש במתניתין דלקמן שם באכל דלועים דהוה ודאי דרבנן וא"כ מוכח דגם באיסורי דרבנן שייך סברת הירושלמי דנפשו של אדם קצה ובש"ך סי' קי"ט פקפק באמת על דברי הסמ"ע לאמור באיסורי דרבנן אין קצה להם וכן מפורש בירושלמי דקאמר שפסק להאכילן דבשני חולין והאכילן דבשני תרומ' ופי' המפרש מיני מתיקות כגון תמרים ובהר"ש הגירסא כרשיני' ותרווייהו תרומה דרבנן ועיין בנתיבו' סי' רל"ד הנ"ל וגם לסברת הש"ך דלענין ממון כלומר להפסיד ממון לא אסרו באיסורין והא מתניתין זו מוכח דגם לענין ממון אמרינן כן דהא הבע"ב משלם להם דמי סעודתן ונ"מ דמשלם דמי חולין עיי"ש והנה לענין שאר ברכות שפיר י"ל דהם אמרו והם אמרו דברכות דרבנן אבל ברה"מ דהוא דאורייתא קשה לומר שלא יברך באוכל איסור דרבנן ואפשר לומר כיון דמברכין ברכת הארץ בברכה ב' והא לענין הלכה לדידן רק מזון מה' מינים מה"ת ומה איסור שייך בהו רק מצות שתלויות בארץ טבל וכלאים ובחדש יש מחלוקת ורב ס"ל דבחו"ל מדרבנן וא"כ מסברא י"ל האיך יברך על הארץ אשר עי"כ בא לידי עבירה ואם הי' בח"ל הי' אוכל בהיתר דומי' מ"ש רש"י ז"ל מ' ברכות פ"ג ברכת המזון דמספק' לי' בנשים משום דלא נטלו בארץ חלק וה"נ כאלו לא חלק' בארץ וכמ"ש ברשב"א דלענין מ"ש מכאן מודעה רבה לאורייתא היינו קודם שנכנסי' לארץ אבל בירושת הארץ הי' תנאי בעבור ישמרו חוקים ותורו' והאיך יברך על הארץ שעבר איסורים עי"כ באותו ענין גופא כיוב"ז מצינו בוידוי מעשר במ' מע"ש דאם עבר על א' מן המצות ששייכי' במתנות לא מצי להתודות דהוה כול' הודאה ושאינו כפוי טובה כידוע והנה באכל רק שיעורי דרבנן כזית וביצה ל"צ לזה וכמ"ש לעיל דהם אמרו וכו' והנה בירושלמי פ"א מ' חלה במצה גזולה אי"מ עלי' דהוה ניאוץ ור' יונה אמר אין עביר' מצוה ר' יוסי אמר אין מצוה עבירא רא"א אלה המצות וגו' אם עשית' כתקונו כמצותו וכו' ופי' שם בפני משה דר' יוסי חולק על ר"י וקאמר אין מצוה עברה כלומר אין המצוה מעוכב ע"י העבירה וס"ל דמברך ור"א דדרש מאלה המצות ס"ל כר' יונה ולפי"ז י"ל שיטת הרא"ש מקושי' הרשב"א בחידושי' ומהך דפ"ב מ' שבת אכל דמאי מזמני' עלי' ומברכי' עלי' משמע דשאר טבל דרבנן אין מברכי' וכן מקושי' הב"י מהך דתוספתא לא יושיט כוס יין לנזיר וכו' ואין מברכי' עלי' ואין עוני' אמן ולהנ"ל י"ל דהך ברייתא דמ' שבת והך דתוספתא כר' יונה ור"א אתי' והרמב"ם פסק כוותי' נגד ר' יוסי דרבים נינהו והרא"ש ס"ל דראב"י במ' בב"ק דף צ"ד דקאמר דהוה ניאוץ משמע לי' הדיוק אבל מ"מ מברכי' דאל"כ לימא דהוה ברכה לבטלה וא"כ הוי תרי לגבי תרי והלכה כר"י בכ"מ כמ"ש במ' עירובין דף מ"ז וגם הלכה כראב"י בכ"מ ולהרמב"ם הי' הגירסא כמ"ש בכ"מ כיצד מברך והו' ודאי רבים כנ"ל. ודאתי' עלה ע"ד סתירת הרא"ש מ' סוכה פ"ג דאין הלכה כשמואל וגם בדרבנן הוה משום מהב"ב כיון דמברך ומזכיר ש"ש עליו הוה נאוץ בדרבנן כמו בדאורייתא א"כ משמע דאין לברך גם באיסורא דרבנן ובהרמב"ם וגם בת' כת"ס סי' כ"ב הניח בצ"ע ומ"ש מעכ"ת משום דהוה מהב"ב ואינו מצוה ממילא הוה ברכ' ובטלה משא"כ ברכה דזה גופא המצוה ול"י לסוף דעתו דעל זה גופא אנו דנים דהא משם הראי' דגם בדרבנן הוה מהב"ב ומה ראי' דלמא באמת מברך ואינו מהב"ב בדרבנן ולענ"ד דברי הרא"ש סובבים ע"ד הקודמים מ"ש דלא רק בקרבן שייך מהבב"ע דגם בשאר מצות הכין הוה משם דמ' בב"ק דף צ"ד הנ"ל דקאמר דלעולם ראב"י ס"ל שינוי קונה ושאני ברכה דהוה מצוה הב"ב אלמא