לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא לא

טעמיי אחרי' ודלמא פליגו אדבריו. וראיתי מ"ש מעכ"ת בדברי הריטב"א דסוכה ד' כ"ג שפי' בטעמי' דבהמה ואילן פסול לסוכה לר"י משום דבתוך ז' הוה שבת ורבנן גזרו אי"ע וכו' והקשו בשם הג' ר' ליב פר"מ רב"ד ק"ק פ"ב יצ"ו וכן עמד בזה הפרמ"ג סי' תרכ"ח למה נטה מפי' רש"י דהא ביו"ט א' ג"כ אינה ראוי' והנה באמת הריטב"א לא פי' כלום: במתני' דקתני בי' אילן וגמל רק אברייתא דגמ' קאמר מ"ט דר"י חג הסוכות וגו' סוכה הראוי' לז' שמה סוכה וכו' וזו אינ' לז' רצופין שהשבת בא לעולם בתוך ז' ובהמה אינה ראוי' לשבת וכו' עיי"ש הנה תרתי יש להעיר דגבי אילן לא פי' כלום וכן דייק בהמה ועוד שאינה ראוי' לשבת ע"כ לענ"ד דהא טעמי' דאין משתמשי' בבהמה דגזרו על משתמש בבע"ח ועיין מג"א סי' ש"ה וסי' רמ"ו אי כולי' טעמי' משום אין רוכבין ע"ג בהמה דקתני במתניתין פ"ה דמ' ביצה ולע"ד י"ל דחילוק יש בין בהמה טמאה לבהמה טהורה ביו"ט דבהמה טהורה ביו"ט שעומדת לאכילה או למ"ד דל"ל מוקצה אפי' בכל בהמה טהורה ואי בעי לשוחטו ולאכלה הא עכ"ח משתמש בה ג"כ למען לשוחט' ועכ"ח דבזה לא גזרינן וא"כ אפשר דבזה לא גזרו חכמים שימוש בע"ח או כגון שע"י שעושה סוכה ע"ג הוא מאוסר' בחבלי' וראויה לשוחטה א"כ הוה ראוי' ליו"ט ואין כאן משום אין עולי' ע"ג בהמה וע"כ בגמ' לא נקט גמל משמע לי' אפילו בהמה טהורה ע"כ פירש"י משום שבת ודאי אינה ראוי' ועוד אפשר לומר דס"ל כטעם הירושלמי דטעמי' משום שביתת בהמה אין רוכבין וס"ל להריט' כדעת השב"ל שהביא הרמ"א סי' רמ"ו דאין שביתת בהמה ביו"ט ובמתניתין דקתני במ' ביצה אין רוכבין גם ביו"ט דלמא כמ"ד משום תחומי' וכמ"ד דאוריי' ולפי הירושלמי מפרש כן ועיין במג"א סי' ש"ה וסי' רמ"ו. וראיתי מ"ש מעכ"ת אדברי פרמ"ג בפתיחה בבשל בשר עוף בחלב דרבנן אי לקי דאינ' ראוי' לאכילה ומעכ"ת הביא בקיאות' נפלא אי דרבנן עשה וגורם לדבר דאורייתא ובגוף הדבר לענין יו"ט כבר האריך בזה בטורי אבן ובברוך טעם כלל גדול בזה ורק מ"ש כת"ה מדברי תוס' במבשל גיד בברייתא מ' ביצה דף י"ב דאפיק הבערה ובישול לב"ה דאית לי' מתוך ופי' בתוס' דהוה צורך קצת כיון דדעתי' לאכול וא"כ האיך משכחת מלקות ואפשר לומר דאיירי בבישל לאחר אכילה צהרי' לדידן דקיימ"ל כרבה לא לקי מטעם הואיל ומקלעי אורחי' חזי לי' וכיון דכאן אסור עכ"פ מדרבנן לא חזי' אפי' לאורחי' או שבישל לגוי דאסור משום לכם ולל"נ ומ"מ לא לקי מטעם מתוך והואיל והכא דלא שייך מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שפ"צ דהוה תרתי לריעותא דלאותו צורך גופא אינו צורך כלום ודוק ותרי מתוך לא אמרינן כמ"ש במהרי"א הביאו בב"י וטו"ז סי' תק"א עיי"ש. ומ"ש מעכ"ת ע"ד שו"ת בית יצחק סי' ל"ד לחדש דבהוצאה לא שייך מקלקל ומחלק שם בין שאר מלאכה להוצאה והביא ראי' ממ"ד מ' שבת דף צ"ד דבעי' מיני' רבא מר"נ כזית תרומה שזרק לבית טמא ואיירי בתרומה טהורה כמ"ש בתוס' שם דעי"כ בא איסור תרומה טמאה והא הוה מקלקל התרומה ש"מ דשאני הוצאה לענין זה ומעכ"ת הביא דברי הגמ' מ' שבועות דהוה אוכל ראוי' רק ארי הוא דרבעו עלה, והנה באמת דברי הגאון צריכין עיון דהא במ' שבת דף צ"ב המכוון להוציא לפניו ובא לו לאחרי' פטור ופירש רש"י ז"ל דהוה מתעסק ובפ"ק בתוס' גבי לא יצא החייט במחטו שמא ישכח ויצא פי' בתוס' דאם לא ידע שיש בבגדו מחט אינו חייב דלא הוה מלאכת מחשבת וכמתעסק והא במ' כריתות דף י"ט אמרינן הנח לתינוקות כיון דמקלקל חייב מתעסק נמי חייב אלמא דתלינן מתעסק במקלקל א"כ ה"נ אם מקלקל בהוצאה חייב מתעסק נמי חייב ולמה פטור במתניתין בבא לו לאחרי' ע"כ קשה לומר חידושו מה דלא נשמע מגמ' וראשונים והנני לסיים בברכה ידידו. דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ל"ג שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני האברך חריף ובקי יראת ה' אוצרו בנש"ק כש"ת מו''ה נתן אלי' גרינפעלד והנה ראיתי מש"א ע"ד הפ"ח בסי' ק"ח והביא דברי תוס' מ' ע"ז דף"י"ב והנה הפ"ח שנה וחזר כ"פ בדברי סברת התוס' וכן בשם הראשונים וכמ"ש הש"ך ג"כ דזילוף יין הוה הנאה גמורה ורק במקום יין היקל ברמ"א לענין זילוף ושם בפ"ח הזהיר שלא להדליק הטוטין בפיפא אצל שלהבת של נר חלב כידוע ומ"ש מעכ"ת דשנופטאבאק להריח לא ידענו מנ"ל הא וכי מטילי' לתוך החוטם משום הריח ומעולם לא נשמע לברך עלי' ברכת הריח ועיי' במג"א סי' ר"י סק"ט שהתפלא על השכופי' טוטין בלא ברכה דיש לו שביע' מזה כמו אכילה ושתיי' והי' ראוי לברך עכ"פ כברכת הריח משום הנאה ובת' מהר"א סי' ק"נ דייק דלא העיר על השונפ: טאבאק מפני שהוא בתוך החוטם ואי משום הריח אדרבה עיקר' ע"י חוטם והשואפי' שנופ: טאבאק הוא משום מקרב העטוש ומנקה הלחלוחות כידוע וגם אינו רק משום רגילות כידוע אך אות' שמערבי' דברי' המריחי' כגון שמן ערב וכיו"ב בזה שייך ריח וצריך ברכה וי"ל. ומ"ש מעכ"ת בענין שאיפת טיטון בתענית כבר האריך בזה בשכה"ג סי' תקס"ג ותמיה מאוד על אותן שנוהגין בה היתר ביו"ט ובתענית ממנפש"ך אם הוא או"נ האיך מותר בתענית ואם לאו למה נתיר ביו"ט ושם הביא דברי העשיבי' דקיימ"ל כרבא בב"ת דריחא לאו מלתא והוא השיב עליהם דשאני התם דאזוקי מזיק כמ"ש התוס' משא"כ טאבעק עיקרו להנ"ל ונהנה ממנו הנאה מעלי' וכדברי מעכ"ת והנה הקושי' מיו"ט י"ל בפשיטות דביו"ט גם שאר הנאות מותרי' כאו"נ דהא במוגמר שאינו רק לריח' לא פליגי חכמים על ר"ג רק משום דאינו שוה לכל נפש והא במתניתין מ' ביצה פ"ב תנן בהדי' מחלוקת ב"ש וב"ה לענין להחום לרגלי' ולהתחמם נגד המדורה סתמא דמתניתין להתיר' ועיי' ברא"ש מ' שבת פ' כירה גבי גזירות רחיצת בחוני' ביו"ט דעת הריב"א להתיר דהוה שוה לכל כגון להזיע ורק לרחוץ אינו שוה לכ"נ ועיי' שם בפל''י שהקיל