לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא ל

חיטים במס' תרומה השוקל משובח כמובן אמנם לא באתרוג נגד ביצה. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל במהרה כא"נ הטהורה ונפש ידידו. דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ל"א שוכ"ט על כבוד הרה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה שמעון קרויז נ"י רב דחברה ש"ס בסארוואיש יצ"ו. הנה באתי ע"ד מ"ש בדברי מג"א סי' קס"ז ס"ק ט"ז שמסתפק בהפסיק בין לעיסה לבליעה דנ"ל מסי' ר"י דאמרינן מטעמת אי"צ ברכה א"כ עיקר מברך על הבליעה והניחו בצ"ע והנה כל דבריו ה"ה דברי שלה"ק בשער אותיות אות ק' ומעכ"ת העיר מסי' תל"ב דלא חשוב הפסק בתוך הבדיקה לענין שיברך פ"א והאריך מעכ"ת בסברא נכונה לחלק ביניהם והנה בפשיטות י"ל דשם בתוך הבדיקה הוה באמצע מצוה גופא וכבר התחיל במצוה עצמו משא"כ הכא בלועס אינו רק כהכשר מצוה ועיין בפרמ"ג ס"ק הנ"ל אשר בעוד בבליעת חצי זית אם הפסיק לא הוה הפסק שיברך פ"א כמו בסי' תל"ב אלמא בזה הוא דמדמה לי' לבדיקה ועיין בדגו"מ כאן שחקר אם עכ"פ פוטר שאר אכילות ושוב התבוננתי דתליא באשלי רברבי והוא מחלוקת הרנב"ר והר' יוסף שהביאו בנמו"י פ"ב דמ' בב"מ גבי מציא' בביה"ק דדרשינן והתעלמת דאין עדלתו"ע והקשו תיפוק לי' דלא הוה בעידנא ותי' ברנב"ר כיון דא"א בענין אחר זה הוה בעידנא מן המצוה דומיא דמילה בצרעת דחשיב לי' הגמ' בעידנא אע"ג דמל ולא פרע כאילו לא מל ובשעה שחתך הצרעת עדיין בתוך המצוה ולא גמר הה"ד באבידה והר' יוסף השיב עליו דהתם הוה בתוך מצוה גופי' והוה כמו חצי מצוה גופי' משא"כ באבידה אינה אלא הכשר מצוה וא"כ הה"ד בנידון זה הי' מקום לומר דלסבר' רנב"ר הוה כמו במצוה עצמו ולא חשוב הפסק וכמו בבדיקה ולס' הר' יוסף לא חשוב מן המצוה עצמו ולכאורה יש להעיר ממה דקיימ"ל בהדלקת נ"ח בעש"ק דמדליקין אפי' בעוד יום קודם לזמנו של הדלקה ובתה"ד בטעמי' דמברכין דשפיר דמי כיון דהוה הכשר בלא אפשר בע"א חשוב כמצוה עצמו וא"כ הה"ד הכא בלעיסה ולסברת מעכ"ת י"ל דבידו לבלוע כמו בלע מצה אלא דבלא"ה יש לחלק דעכ"פ מצות הדלקה עשה ובמה שהולך ודולק מקיים מצות הדלקה ואינה רק הזמן שגורם חשוב שפיר כמו מצוה עצמה משא"כ בנדון דהוה שני ענינים וראיתי בספר ברכת הבית שמחלק דבלועס ע"מ לבלוע לא הוה הפסק ויכול עכ"פ לענות עליו אמן ועיין בספרי לבושי מרדכי מ"ש עליו שם בסי' כ"ט. וראיתי מ"ש מעכ"ת ע"ד ישוע"י מ"ש בסי' תרנ"ה דהאיך דעשו חכמז"ל תקנה חששו גם על המיעוט דצריך עכ"פ לתקנה ובזה מיישב מעכ"ת בכמה מקומות ולבסוף הניח בצ"ע למה לא עשה תקנה לבדוק אחר הטריפות וסומכין ארובא ועיין בדברי ישוע"י באה"ע סי' י"ג דשם ג"כ הביא סברא הנ"ל נראה דמוכח בלשונו שם להתיישב ממ"ש כ"ת ועיין בפרמ"ג בפתיחה לסי' ט"ל ביו"ד שהביא דברי מנחת יעקב במ"ש למה לא נבדוק אחר י"ח טריפות דהא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ותי' משום טירחא לא תקנו חכמים לברורי ובדיקת י"ח טריפות טורח גדול א"כ ק"ו הוא דלא תקנו תקנה זו על טורח גדול הנ"ל וזה פשוט. ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ל"ב בעהי"ת יום א' לסדר שלח שנת בעת"ר לפ"ק. שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הגדול האברך כמדרשו חו"ב צו"ע כש"ת מו"ה משה סופר נ"י אבן יקר ק"ק מיהאל פאלווא יצ"ו אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי ואתו הסליחה כי לא באתי עד הלום להשיב דבר הלכה כי טרדותי מרובי' מכל צד וחולשי כחי לא נתנו עד כה ועתה באתי ע"ד ספיקות' א' במי שאכל בסעודה שארי מאכלים שעי"כ בא לידי שביעה אם מחויב בבהמ"ז מה"ת למאן דס"ל דבעי שביעה גמורה אם צריך השביעה מפת לבד והביא דברי שו"ת בית שערים סי' ע"ד ופרי שדה סי' כ"ז אשר באו לבית ספק הנ"ל בתמיה' על שני גדולי הדור שלא העירו כי הנהו שאלת הראשונים ואחרונים כ' בפרמ"ג או"ח סי' קפ"ד וז"ל ואני מסופק אם אכל פת ושאר דברים ושבע וא"י אם אכל כ"ש מפת וללבוש במסופק אם אכל כביצה אם מחויב לברך בהמ"ז ולכאורה וכו' וכו' וכ"ת כל ששבע אף לא הי' מפת זה אינו דא"כ אף כ"ש מפת ושבע משאר דברים וכו' ועיי"ש וכיו"ב בביאור מרדכי מ' ברכות פ"ז המציא בזה דברכת ואכלת ושבעת למר בכזית ולמר כביצה הוה דאורייתא כגון ששבע משאר דברים בתוך הסעודה וחידוש בעיני כמ"כ שלא העירו כי כן דעת בעהמ"א פ' כיצד מברכין שנתן טעם דלהכי דברים הבאים בתוך הסעודה אינה מברך לא לפניהם ולא לאחריהם דזה בכלל ושבעת וברכת דעלי' קאי דשביעה גם מהם מצורף ועכ"פ חזינן דלהפרמ"ג דפשיטא ליה דבכל שהוא אין סברא שיברך וי"ל דהוא לשיטתו בה' נט"י סימן קנ"ח בטו"ז שם ס"ק ג' דעל פחות מכזית אין צריך נטילה כלל כמבואר בסוכה ופי' הפרמ"ג מה זה שמבואר שם היינו דעל אכילת עראי אי"צ סוכה ולא תקנו נט"י רק בדבר שקובע לסעודה ופחות מכזית אין שם קביעות ואם נאמר דבאכל שאר דברים ופת כ"ש ושבע ממנו צריך ברה"מ מה"ת אין לך קביעות גדול מזה וא"כ משכחת לה דפחות מכזית פת יהא צריך נט"י ובמחבר פסיקא לי' דאין שום נט"י לפחות מכזית ולענ"ד להלכה וודאי יש להחמיר מכל צד דלענין להוציא אינה יוצא י"ח במי שאכל פת כדי שבעו ולענין ספק יאכל עד כזית להוציא נפשו מספיקא ועיין בסי' קצ"ח ובמג"א ס"ק י"א שם מ"מ הספק במי שאכל פחות מכזית דלדעת מג"א בסי' ר"י צ"ל בנ"ר לסברת כנה"ג והאחרונים פקפקו אם יוצא בבהמ"ז עיין בישו"ע וצ"ל דלאחר ששמע ברהמ"ז מאחרי' יאכל שאר דברים ויברך בנ"ר אם אין בידו לאכול פת עד כזית וצ"ע גם בכזית להוציא אחרים דהא בביאור מרדכי הניח ג"כ בצ"ע אי הוה מה"ת אם כי למדנו דדעת בעה"מ דהוה מה"ת כיון דטעמא קאמר דמשו"ה דברים הבאין בתוך הסעודה אי"צ לברך לא לפניה ולא לאחרי' ובתו' והרא"ש פי' כ"מ אמרו