לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא כז

הזמנה ולאו מילתא לענין זה חזינן עכ"פ דתרי מילי נינהו וכהנ"ל ודברי הר"י בן הרא"ש ה' דברי מהרש"ל שהביא הטו"ז ודברי הב"ח שהביא מג"א ס"ק י"ד, מ"ש מעכ"ת בפשיטות דס"ת קדוש יותר מת"ט דאסור לשרוף ס"ת שבלה ולא ת"ט לא אדע מה זו הוכחה דהא תרומה אקרי קדוש כמ"ש ואח"כ יאכל מן הקדשים, ואיש כי יאכל קדש דאיירי בתרומה כמ"ש ביבמות בפ' הערל ובפסחים פ"ב ואי משום שריפה אדרבה קדשים דודאי הוה קדוש וקדשים שנפסלו כולו בשריפה כמ"ש בפ"ב דפסחים ובכ"מ ושריפה חמורה לענין ביעור כמ"ש הרמב"ם בה' פסולי מוקדשי' הבי' במג"א סי' תמ"ה ס"ק א' והא דס"ת אסור לשרפה היינו משום מאבד דילפינן מלא תעשו כן כמ"ש הרמב"ן במנין המצות ומ"ש להתיר' עפ"י דברי שאג"א בסי' ל"ו דבזה"ז א"א לקיים מצות כתיבת ס"ת דא"א בקיאי' בחו"י כבר חלקו עליו בברכ"י בשם הרדב"ז וברונ"ה דהולכי' אחר רוב ספרים הנמצאים דבכל התורה הולכי' אחר הרוב כמ"ש במ"ס דג' ספרים נמצאו בעזרה בב' כתוב מעונה ובא' כתיב מעון ובטל' הנוסח' בא' וקיימו את שניהם ועיין בגדולי הקודש הדע"ק בריש ה' ס"ת. וע"ד שאלה שני' באנשים שחשודים ורגילי בשבועות שקרי' בעוה"ר אם יש להם נאמנות לענין או"ה לאכול אצלם ומנעס"ת הביא דברי הש"ך סי' קי"ט ס"ק י"ב דדוקא באיסורי מאכל אמרינן חשוד לחמור חשוד לקל הנה ידוע דברי תשו' לה"ג מהר"נ מבריסק בת' רמ"א סי' י"ד בעיר אשר בעוה"ר רבו המומרים ושבועות שקרים וש"ש לבטלה קלקלתן תקנתן לענין עדות כיון שרגילין בכך אינן יודעין חומר האיסור וכמ"ש בח"מ סי' ל"ד בהני קבוראי דאינו יודעין איסור' ביו"ט ע"כ אין לפסלן לעדות ועיין בת' רע"א סי' צ"ו לענין החשודים בהעברת תער על זקנם וכיו"ב ועיין בפ"ת ס"ק ל"א שהביא כיו"ב בשם פמ"א ושם לענין עדות ערוה וממונות כש"כ לענין אסורו' דל"צ עדות גמור וכמ"ש ברמ"א סי' קכ"ז לענין פסולי עדות דעכ"פ נאמנים באיסורים וכמ"ש במס' בכורות החשוד על השביעית אינה חשוד על המעשר כידוע ואם כי בת' חות יאיר דעתו אם הם לפנינו מזהירי' אותן ומודיעים אותם חומר איסור ואם אינם שומעין נפסלין לעדות לענין איסור והיתר אפשר דיודה וכש"כ דיש לצרף דעת הש"ך הנ"ל והכל לפי ראות עיני המורה אם רואי' שמדקדקים באו"ה וד"ל. וראיתי מ"ש כת"ה לתרץ על דברי הרי"ד שת"י קושי' התוס' מס' ר"ה האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני' שאהי' בן עוה"ב ה"ז צדיק גמור והקשה בתוס' הא באבות תנן על תהי כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס ותי' דשם איירי דקיים כבר מצות צדקה והקשה מעכ"ת האיך יתרץ הגמ' מ' פסחים דפריך מהאי לענין בדיקת חמץ ומה מקשה להנ"ל ולענ"ד דשם לענין שלוחי מצוה שאינן נזוקין מודה דאין חילוק דעכ"פ מצוה קעביד וכמ"ש ר"ל מ' נזיר באכילת ק"פ לשם אכילה גסה וגם מצות קעביד עכ"פ וראוי' עכ"פ להיות מגינה. וראיתי מ"ש בסי' תמ"ג בגגו של ישראל סמוך לגגו של גוי בשבת ויו"ט כופי' עליו כלי ומעכ"ה האריך בטוב דהי' יכול לגרור ברגליו דרך הליכה והוכיח לדברי נשמת אדם דהך הליכה לאו דוקא אם טילטל מן הצד לא שמי' טילטול ולענ"ד י"ל מילתא פסיקתא נקט דטילטל ברגליו וגרירה לאו כל אנפין שוי' דפעמים ככר חמץ אי אפשר עי"כ וגם יש לחוש לפרורים כידוע. ומ"ש על הרמב"ם בפיה"מ ע"ד הבייסותים שהעצרת אחה"ש וכמו שהכותי' והמיני' נוהגין דעתם משובשת בזה והקשה מעכ"ת דהא איתא במגילה שנצחו ועשו יו"ט ולענ"ד בייתוס' לחוד וכותי' ומינים לחוד דהם כת אחרת כידוע ומ"ש ממ' ע"ז ספ"ק דכותי' עבדו מלאכה בח"מ והא בשבועות נמי עבדו להנ"ל כבר עמדו בזה האחרונים. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן כ"ז שוכ"ט על ראש ידידי כבוד הרב המאה"ג חריף ובקי כש"ת מו"ה שמעון נייפעלד אבד"ק דיא''ר. אחדש"ת ראיתי אשר מעכ"ת בא לידי ספק ע"ד הנרות שנודרים בעת מזכיר נשמות לביהנ"נ האם מותר להשתמש בהם לנרות בביה"מ שעי"כ מתפללים שם ולומדים אצלם או לנרות של שבת והביא דברי ש"ע או"ח סי' קנ"ד סעי' י"ג דנר של ביהכ"נ מותר לקרות לאורה ולדעת הב"י בשם הרי"ו אפי' דבר רשות והמג"א חולק עליו כי דעת הרי"ו ג"כ כשיטת נ"י דרק לדבר מצוה מותר א"כ נר של שבת אם דמצוה קילתא היא מ"מ כיון דלדבר מצוה הוה מותר והנה בסי' תרע"ד סעי' ב' פסק דנר של שבת הוה כשאר נרות של מצוה ומותר להדליק זה מזה, אלא שמעכ"ת העלה הספק במה שיש להסתפק טובא לענ"ד דלהוציא מביהכ"נ לגמרי לנר של שבת דזה הוה שינוי מדעת נדר הבעלים ומקדושת ביהכ"נ אם גם זה מותר והביא דברי ש"ע יו"ד סימן רנ"ט והוא מגמ' דערכין ד' ו' בנודר מנורה ונר לביהכ"נ דלדבר מצוה עכ"פ מותר לשנות אפי' ע"י גבאי וכש"כ חבר עיר ועי' בת' חת"ס יו"ד סי' קמ"ד בסדור שיטות הנ"ל וכבר הארכתי ג"כ בס"ד בספרי לב"מ סי' קע"ד והנה צריך עיונה רבה בהאי דינא דמנורה במ"ש המג"א סי' קנ"ג ס"ק נ"ז מדברי מ"ב דאבנים ולבנים מביהכ"נ שנסתר אינו מותרים רק אם בנו ביהכ"נ חדשה דחל קדושתו על ביהכ"נ הנ"ל וזה חלוף זה כמו מכירה וחליפין וגם מתנה מותר ע"י טובי העיר במעמד אה"ע אבל אם אין כאן דבר שיכול עליו קדושתו אין ביד טה"ע לשנות ולהפקיע בכדי והקשה המג"א מהאי דסי' רנ"ט במנורה דמותר לשנות בכדי ותי' עפ"י סברת הר"ן דשאני ביהכ"נ דאומרים בו דבר שבקדושה ע"כ עשאוה' כהקדש בה"ב כידוע במחלוקת הרמב"ן והר"ן בטעמי' דביהכ"נ דדנין בי' כדבר שבקדושה ושוב הקשה במג"א