לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא כד

סימן כ"ג שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול חו''ב יו"ש כש"ת מו"ה נתן פראנקפורטער נ"י אבן יקר ק"ק ש' טאריאן יצ"ו הנה באתי עד"ת מ"ש בתענית שאין הש"ץ מתענה יותר מובחר כי מי שמתענה ויודע לקרות הוא יקרא וחקר מעכ"ת מה זו שקורא בתורה אם עיקר השמיעה או הקריאה והביא דברי המחבר שהעולה יקרא בנחת עם הש"ץ שלא יהי' ברכה לבטלה ועכ"ח הקריאה עיקר והש"ץ רק המוציא אותו והוא מטעם ערבות כידוע כמ"ש רש"י ז"ל בכ"מ ושוב הביא דברי הצל"ח דבדרבן ליכא ערבות וכן הביא דברי פ"מ בפתיחה הכוללת אי מטעם ערבות או שומע כעונה ועיין בחת"ס יו"ד סי' שכ"א והנה לענ"ד הכל מבואר בהרא"ש מ' מגילה פ' הי' קורא והביאה הטור או"ח סי' קמ"א והכלל בזה כי בזמן הש"ס הי' עיקר' של דברים שהעולה הי' הקורא והי' צריך לסדר פרשיותיו ב' וג' פעמים וכמ"ש במדרש תנחומא בעובדא דר"ע דלא הי' רוצה לעלות לתורה מפני שלא הי' מסדר פרשיותיו מתחילה ופי' הרא"ש הא דנוהגים בזה"ז שהש"ץ קורא מפני אינה יודעים בטעמי הפסוקים וכמ"ש לענין מקרא ביכורים מתחילה הי' קורא בעצמו מי שיודע ולאינה יודע הי' מקרין אותו והיו מתביישים מי שאינה יודעים התקינו להקרות אפי' כמי שיודע לקרות וה"נ כן הוא והרא"ש חולק על סברא זו דבשלמא שם יש לחוש דיבטלו עי"כ ממצות הבאת ביכורים משא"כ הכא מי שאינה יודע כא יעלה ומה הוה כן ראוי' להיות ע"כ סברתו דכאן משום דיש דומה בעיניו שיודע ובאמת אינה יודע בטעמי הקריאה ואין הציבור יוצאים בקריאתו ואם לא יעלה אתי לאנצוי' ע"כ מקרי' לכל אלה שעכ"פ צריך לקרות עם הש"ץ מילה במילה דא לאו הכי הוה ברכתו לבטלה דאין סברא שיברך על קריאת הש"ץ והקשה שם בהגה' מהרלנ"ח מ"ש משאר מצות דאפי' יצא מוציא ומשום ערבות ותי' דקריאת התורה בצבור לא תיקן עזרא אלא למצוה מן המובחר כלומר ולא שייך בזה ערבות א"כ מבורר עכ"פ דעיקר הוא תיקון הקריאה וכן תקנו מעיקרא וכן הי' בזמן הש"ס ועיין בב"י דס"ל ג"כ בטעמי' דשומע כעונה וא"כ לפי"ז לא מייתר דבר בקורא מי שמתענה כיון דבלא"ה עיקר לקרות עם הש"ץ והוה כעיקר התקנה ואין כאן דבר משום מוציא ואינה מחויב בדבר כיון דבלא"ה העולה קורא עם הש"ץ ואינה מוציא' רק מקרין עמו כמו גבי ביכורים, ואעפ"י כן ודאי מהודר יותר שיקרא מי שמתענה כמו בתפילה ודומיא דידי' ושם פשיטא דיש לעשות כמו גבי גזירות תענית דמורידי' לפני התיבה זקן ורגיל וצריך לקיים התקוששו כמובן. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן כ"ד שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון המפורסם צדיק וטוב כשית מו"ה צבי קינסטליכער נ"י דומ''ץ ק"ק ב' הוניאד יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי ע"ד מ"ש בק"ק מ"כ אשר נשרף גג ביהכ"נ לגמרי וגם מקצת הכותלו' למעלה נתפצץ עי"כ ומעכ"ת העיר לבבם בדברים הנכנסים ללב וגמרו לעשות כדבריו ויען כי הביהכ"נ הנ"ל קטן מהכיל תושבי העיר דיו"י ובפרט בימים הק' כמעט סכ"נ ע"י דוחק המקום וע"כ ברצונם להרחיב ע"ד זה לסתור כותל מזרח וצפון ולבנות ברוחב גבול הנ"ל וע"כ נפשו בשאלתו אם מותר לסתור כותלי' הנ"ל ממ"ש במ' בב"ב ד' ג' אר"ח לא לסתור וכו' ורבו המפורשים בסוגי' הנ"ל ה"ה הרמב"ם וש"ע ברמ"א סי' קנ"ב להחמיר אפי' כותל א' להרחיבו ופליגו בזה הטו"ז ומג"א ביש ביהכ"נ קבוע ומג"א החמיר בזה דאפי' בביהכ"נ קבוע דחיישינן לפשיעותא ובס"ק ה' הוסיף להחמיר נגד שיטת הב"ח שמתיר בעומד באמצע הבנין ושם במחה"ש השיג על מג"א במ"ש בדעת הב"ח דאיירי בבונה סביב הישנה אלא הפי' שעומד באמצע הבנין היינו שהתחילו כבר לבנותו דאז לא חיישינן לפשיעותא וממ"ש מ' מגילה ד' כ"ז בפשיטות הבעי' שלא לסתור היינו בדליכא ביהכ"נ להתפלל ואיתא בת' מרן חת"ס סי' ל"ד דאם כי אמת הדבר כמ"ש המחה"ש בפירוש הב"ח עכ"ז דברי ודיני' של מג"א לא נדחה כיון דשם בב"ב עסקינן דירתו דאנשי לא מזבני משמע דוקא בנו לגמרי ולא מקצתו דחיישינן לפשיעותא ועיי' בפרמ"ג סי' קנ"ב ס"ק ה' הנ"ל שהבין דברי המג"א כמ"ש המחה"ש דגם במג"א ס"ל הכי רק דמ"מ אסרו והעיר עד"ז ממ"ש המג"א בעצמו בס"ק כ"ב דהרמב"ם מגיה בנו יגמרו כלומר דגם בבנו מקצתו אין להוציא כפד"ש אלא יגבו מהקהל כמו בבנו לגמרי וא"כ קשה דידיה אדידי' לפי פירושו במג"א ומסקנתו דמשו"ה בחרו הפוסקים בלשון אונס כלומר דיארע איזה אונס להחדיל מהבנין פ"ש לא דוקא רק דקאי שם אשרגא ולבני שהוכנו כבר קאמר לרווחא דלזה אפי' לפ"ש יש לחוש וכבר התפלא בת' אבני צדק סי' ג' אדברי מרן בחת"ס סי' ל"ד הנ"ל שלא העיר ע"ד מג"א ס"ק ל"ב ומחה"ש שם וגם לא זכר מדברי פרמ"ג הנ"ל ועיי' בת' מהרי"א סי' כ"ח שהחמיר ג"כ בכל גווני ודייק בלישנא כפי הגירסא פ"ח מה' מתנות עניים דשם הגירסא בנו לגמרי לא ימכרו ועיי' בט"ז סי' קנ"ב ס"ל ג"כ דדוקא בנו לגמרי ולהלכה מסיק בת' אבני צדק להקל ועצתו לבנות קצת במקום שדעתן להרחיבו דבזה אין להחמיר דאיכא ס"ס דלמא כדברי הטו"ז דגרסינן דוכתי כצלוי ובביהכ"נ קבוע מותר ואפי' לגירסא דגרסו ביהכ"נ דלמא כדעת הב"ח האיך דהתחילו לבנות לא חיישינן לפשיעותא ואם א"א בהתחלת הבנין ג"כ אין בידינו למחות דיש לסמוך אדברי טו"ז ביש מקום לתפילה ע"כ התיר לק"ק בארשו אשר ישנו שם בתי מדרשות וקלויזען לתפילה למען הרחיב ביהכ"נ של הקהל דהוה מקומות קבוע אם כי בתי מדרשות וקלויזען להקהל תמידי' בפני עצמן עכ"ז מאשר בטח כי רבם הצדיק יקבלם בסבר פנים יפות הוה לי' כביהכ"נ קבוע וא"כ בנ"ד לפימ"ש כת"ה דישנו ב' בתי קלויזען לתפילה רבים והם קבועים ועומדים ופשיטא דיש מקום להכניס לאנשי קהילה ד"י למען הרינה ותפילה דזכות רבים הוא ועוד מצאתי בת' מהרי"א סי' כ"ח וסי' כ"ט שהעלה דבר חדש דהא דפסק הרמב"ם ושו"ע דאפי' כותל א' להרחיבו לא לסתור היינו דווקא ביחיד אבל בצבור לא חיישינן דמדכרי אהדדי וגם כי לענין כותל א' הוה צבור