לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא כג

מרן חת"ס או"ח סי' ל"ו כיו"ב והדברים עתיקים. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן כ"ב שוי"ר על ראש ידידי ה"ח כבוד האברך הו"בק ירא ושלם כש"ת מו"ה אלימלך נ"י בק"ק סאטמאר יצ"ו. ועתה באתי ע"ד מ"ש בדברי מג"א סי' צ' בישנם ב' ביהכ"נ בעיר ילך להתפלל למרחוק דישנ' שכר פסיעות וראייתו מדברי ר"י מ' ב"מ ד' ק"ז בדרשה דפליגו רב ור"י ברוך וגו' ור"י לשיטתו במ' סוטה בהאי אלמנה דהוה ביהכ"נ בששבותה והלכה להתפלל בבית מדרש של ר"י ושאלה עד"ז והשיבה משום שכר פסיעות ומעכ"ת תונה עד"ז מ"ט לא נחוש להא דאמרינן בש"ס בכ"מ דאין מעבירין על המצות וכמ"ד במ' מנחות ד' ס"ד דמה"ט מביאי' העומר ממקום קרוב ועובד דר"י י"ל דבאשה דאינה מחויבת להתפלל בביהכ"נ לא שייך משום אי"נ על המצות או משום דקדושת ביהמ"ד חמורה והנה מ"ש מעכ"ת לחלק בין חיוב לרשות לענין אי"מ על המצות נראה שכן דעת רע"א דבהגהתי' מ' יומא במ"ד דאמרינן התם אי'נו על המצות לדברי מג"א סי' קמ"ז דלענין אין עושים מצות חבילות דלא שייך במה שאינו חיובא ועיקר הדבר תלי' במחלוקות של דברי ת' הרדב"ז וח"צ סי' ק"י במי שאסור בב"א ויום א' נתן לו חירות בתוך השנה אם יבחר יוה"כ לעשות כמצותו והשיב דאי''מ על המצות ויום הקרוב יוצא לחוץ לעשות המצוה דרמי' עלי' והוא ז"ל השיב עלי' דעד כאן לא אמרינן אי''מ על המצות אלא בשווי' אבל בא' מן המצות עדיפא יותר ודאי מצוה זו עדיף להמתין עד שתבא לידו והביא ראי' מפ' התכלת דאבעי לי' שם במוספי' ותמידי' דלמחר הי מנייהו עדיף תמידים דתדיר או מוספי' דמקודש יותר ומאי קבע"ל פשיטא דתמידי' עדיף דאי''מ על המצות ועכ"ח משום דמקודש עדיף והביא ג"כ דברי תה"ד לענין קידוש לבנה להמתין על מצוות' בעדיפ' למוצש"ק ושוב הביא דברי הש"ס מ' מ"ק ד' ט' כתיב פלס מעגל וגו' וכתיב או"ח פן תפלס כאן באפשר ע"י אחרים כאן בא"א ופירש"י ז"ל בא"א אין כפלס אלא מצוה הבא לידך בין גדולה בין קטנה וכו' אלמא דהלכה כדברי הרדב"ז ומחלק שם דהאי דתה"ד דאיירא בחד מצוה ומצוה זו גופא יעשה בהידור יותר בזה הוא דאמרינן דעדיף ואין בו משום דאי"וו על המצות וא"כ הכי נמי בנ"ד בחד מצוה הוא להתפלל בביהמ"ד זה או זה במצוה חדא תפילה בביהכ"נ וכיון דאיכא שכר פסיעות ודאי המצוה גופא ע"י טרחא ולפום צערא אגרא וחשיבא טפי ולדברי הכל אין בו משום דאי''מ על המצות ועיי' בת' מחנה חיים ח"א סי' ד' ועיי' במג"א ריש סי' כ"ה והך אבעי' דפרק התכלת פ' הח"פ דג"כ כחדא מצוה חשוב לענין חשיבות הקרבן ודו"ק. ועוד נלענ"ד עפ"י מה שכתב בס' שיח יצחק מ' יומא ד' ל"ג וכן פירשו בברכ"י סי' כ"ה דברי התוס' מ' מנחות ד' ס"ד שהקשה מהא דאמרינן מקרא לשירי הדם ליסוד המזבח המערבי מפתח אוה"מ כיון דפגע ברישא תיפוק לי' משום דאי"מ על המצות ומחלקי' ומתרצין דלא אמרינן אי"מ על המצות רק אם יש לפניו ב' במצוות כגון דשון מזבח הפנימי ומנורה וכגון נתינת דמים הקרנות או הכא להביא מן הקרוב אבל לקבוע מקום לשפיכת הדמים על יסוד לא אמרינן לקבוע מקום משום אי"מ על המצות ודברי התוס' צריכי' פירוש לפרשן כמובן ופי' דהתוס' מחלקי' ב' חלוקי' דבתרי מצות שונות בכ"מ שייך אי"מ על המצות ומצוה א' כגון להביא מן הקרוב אם אינו קביעות מקום כגון הבאת עומר דל"ל קביע' מקום בכל שנה ושנה דהא פעמים לא ביכר הקרוב וצריך עכ"ח להביא מן הרחוק אשר ביכר אז אמרינן דאם ביכר הקרוב אי"מ על המצות אבל בשפיכת השריים דהי' קביעות מקום לעולם לא אמרינן אי"מ על המצות לקבוע משום תדיר מה"ט וא"כ ה"נ בנ"ד דאם נאמר דאי"מ על המצות לילך ולהתפלל למקום קרוב יהי' תמיד כן לקביעות מקום בזה לא אמרינן אי"מ על המצות ועיי' בט"א מ' מגילה ד' ע"ב ועיי' חת"ס או"ח סי' ס"ג דבמגילה דאי"מ על המצות היינו זריזים מקדימים למצוה עי"ש. וראיתי מ"ש ע"ד מרן חת"ס אה"ע ח"א סי' מ"ט שהביא דברי הרמב"ן פ' יתרו ויאמר יתרו היינו עפ"י כתב וכן בד"ה ויאמר חירום בכתב אלמא דאמירה נקרא ג"כ בכתב וכתב דהראי' מחירם חזק הוא ומעכ"ת השיב דשאני דכתיב בהדי' בכתב דהא מצינו ג"כ אמירה בלב ויאמר עשו בלבו וכן בכ"מ וא"כ נילף מהכא דהרהור כדבור דמי' והנה עיי' בדברי חת"ס יו"ד סי' רכ"ז שהביא פסוקי הנ"ל ודעתו שם כדברי התוס' דבלה"ק אינו נופל לשון אמירה על הכתב אם כי בהרהור שייך אמירה והביא הפסוקי' שהביא מעכ"ת עכ"פ חזינן דס"ל שאין לחלק בין כתב להדי' או סתמא אלא דשם לא הביא הראי' נפסוק דד"ה ויאמר חירם א"כ ודאי קשה ומוכפש"ך ועיי' בת' מהרי"א סי' שט"ז באורך מ"ש ע"ד תשובות חת"ס ודעתו להיפך ונוטה לשיטת הרמב"ן דאמירה שייך בכתב שהביא כן ממרדכי דפליגי בזה תנאי וראב"י ס"ל דהוה בכתב ע"כ מסקנתו דאמירה שייך בין בכתיבה ובין בהרהור אבל דבור כמ"ש בק"ש ודברת בם ושננתם אינו שייך בהרהור ועיי' בשאג"א סי ו' שמחלק ג"כ חלוק כעין הנ"ל דדוקא היכא דכתיב דבור אינו בהרהור עיי"ש ולענ"ד אפשר ליישב בפשיטות לפימ"ש במ' שבת פ' השאול ד' ק"נ דיליף מקרא ממצא חפצך ודבר דבר דבור אסור והרהור מותר דלא כדבור ופריך בגמ' מדאמר ר"י דאסור להרהר בד"ת בבית המרחץ ובה"כ ומשני דשאני התם דכתיב והי' מחניך קדוש אלמא דמדמי להדדי וממילא ילפינן ממקרא הנ"ל דהרהור לאו כדבור דלענין שב' ג"כ לאו כד"ד ועיי' שאג"א סי' ו' הנ"ל דנתן טעם להרי"ף דהשמיט במ' ברכות מחלוקות רבינא ור"ח משום דסמך מ"ש במ' שבת פ' השואל הנ"ל אלמא דילפינן משם ופשיטא דילפינן יותר ממקרא דנאמר להלכה ממה דנילף מפסוקי שנאמר לספירת דברים כדרך שכתב בפרמ"ג דאכילה בכזית היינו היכא דכתיב לענין מצוה או לענין איסור לא מה דכתיב לענין רשות ולדברי שאג"א ות' מהרי"א י"ל בפשיטות משום ודבר דבר דבדבור דייקא אין ההרהור כמוה וק"ל כנלענ"ד. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ורב תשועות ישראל בקרב הימים כא"נ הטהורה ונפש ידידו. דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו.