לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא כב
Levushe Mordekhai Orach Chaim tanina 22 · לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא · free full Hebrew text
Open in the reader →סי' צ"א ומכבר אמרתי כמ"פ ע"ד קושי' שאג"א במ"ש אהא דאמרינן בפ' כ"צ מ' פסחים הגירס' ישרופו בט"ז דנימא דעשה דאכילת ק"פ ידחה ל"ת דל"ת גיד ולהנ"ל אתי שפיר כיון דאמרינן בריש פרק גיד הנשה דגיד של עולה חולצ' משום דילפינן מקרא ממשקה ישראל והוה כמו טריפה דפסול בקרבן ה"נ גיד של ק"פ אינו קדושת ק"פ עליו דחלק זה הוה כטריפה והוה כשאר עצמות דאינו בכלל אכילת ק"פ ואין כאן מקום להאריך עוד. ואסיים בכל חותמי ברכות ורב תשועות כל ישראל במהרה כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן כ' שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה האברך חו"ב בנש"ק כש"ת דניאל נ"י פוכם אב"י ק"ק מעדיעש יצ"ו. הנה באתי ע"ד ב' שאלות ע"ד כי במקומו אין כהנים ראוי' מצוי' ואינם עולין לדוכן שהם בעוה"ר מחללי ש"ק בפרהסיא (ובחח"ס ח"ב ה' נ"כ מונה אותו לפסולי' מה"ת) ואתו בבית מעכ"ת נער א' בן י"ז שנה והוא כהן ראוי' לנ"כ ובימי ר"ה הע"ל השתדל להביא כהן א' גדול מהגליל ועלה אתו לדוכן ובימי חה"ס השתדלו כי נשאר לבדנה ועלה לדוכן ועד"ז פקפקו שאינה ראוי' להתברך ע"י הנה ודאי פלוגתת הפוסקים ראשונים הוא כי דעת התוס' והרא"ש ועוד כמה פוסקים מחלקי' ג' חלוקים דבמ' מגילה כ"ח תנן קטן לא נושא כפיו. והקשה בתוס' דבפ' לולב הגזול תנן קטן שיכול לישא כפיו וכו' משמע דקטן ראוי' לנ"כ ובמ' חולין דף כ"ד דאמרינן דלא ישא כפיו עד שנתמלא זקנו וע"ז מחלקין דהאי דפ' לולב הגזול איירי עם כהנים אחרים ללמוד להתחנך והאי דמגילה איירי בבא כהנים אחרים ואם הוא גדול בשנים היינו שהביא ב' שערות נושא כפיו לבדנה אבל רק באקראי לא בקביעות והאי דחולין איירי בקביעות והרמב"ם והטור סי' קכ"ח אינה מחלקי' בזה אך ורק בחלוק אם לבדנה לא ישא כפיו עד שיתמלא זקנו והקשה הב"י שזה נגד דעת הרא"ש והרשב"א והר"ן ומרדכי והוה לי' להביא עכ"פ דעת אביו הרא"ש ועיין במהרל"ח מ"ש בזה והמחבר בשו"ע סי' קכ"ח סעי' ל"ד פסק כרוב הפוסקים דבאקראי נושא כפיו אפי' לא נתמלא זקנו וכן דעת מג"א אם ידוע שהביא ב' שערות עיין במחה"ש וס"ל ג"כ דהאידנא שאין נ"כ רק ברגלים הוה הכל אקראי דלא מקרי קביעות אלא במקום שנושאין כפים בכל יום עיין בס"ק כ' אלא שראיתי בא"ר חולק בסברא כיון דלדידן הכי נהוגין שלא ישא כפיו רק ביו"ט כמ"ש הרמ"א בסוף הסי' בטעמים א"כ הוה לדידן בזה קביעות כמ"ש בסי' נ"ג סעיף ז' ג"כ לענין ש"ץ ועיין בפרמ"ג שנסתפק בנ"כ ביוה"כ כיון דמתענין הוה קביעות כלומר דראוין לנ"כ בכל יום שמתענין גם במנחה עייש"ה. והנה בנדון כיון שמעכ"ת השתדל בר"ה להיות עמו כהן גדול ובל"ס כן יעשה ברב צדקתו בכל יו"ט אם אירע שלא יבוא כבר מקרי אקראי לזה גם לדעת א"ר וראוי' לעלות לדוכן כמ"ש מדבריו בסי' נ"ג דאם מעמידין ש"ץ שיתפלל באיזה זמן שהש"ץ קבוע יהי' חלוש או טרוד הוה רק אקראי ול"צ שיהי' נתמלא זקנו וא"כ שפיר עביד שעלה לדוכן בימי חה"ס ואשרי למעכ"ת לזכות רבים. וע"ד שנית שקבלו לח"ק אשה אשר אביה מחללי ש"ק וכו' והנה לפי ראות עיני מעכ"ת ודאי אם לא תרצה להביא בברית ב' בניה יעמדו הראשים בכל עוז ותעצומות להסיר' מהחברה כי חרפה הוא לנו והלא מבואר בח"מ סי' רל"א סעי' כ"ח דכיו"ב תלוי' בחבר העיר ומעתה הרב האב"ד נ"י עם הלומדים אינם מרוצים אין במעשיהם כלום ואם תמול את בניה בזה החכם עיניו בראשו לפי ראות עיני המורה שהם מבפנים ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן כ"א שוי"ר על ראש ידידי ה''ה כבוד הגה"צ בנש"ק כש"ת מו"ה יעקב האלבערשטאט נ"י אחדש"ה הנני במודע כי יק"וו כת"ה בא לידי וראיתי מעכ"ה נפשו בשאלתו ע"ד הנשים המניקות בניהם ועכ"ח צריכי' לגלות דדיה' אם יש לחוש בזה במ"ש בשו"ע או"ח סי' ד' לענין נגיעה במקום מוצנע דצריך נטילה לתות"פ וכן ממ"ש באו"ח סי' מ"ה לענין טפח באשה ערוה דאסור להתפלל ולקרות ק"ש כנגדה כמ"ש במ' ברכות ד' כ"ד טפח באשה וכו' וכמ"כ עלתה השאלה לענין מ"ש ביו"ד סי' קצ"ה אם אסור להסתכל במקום הנ"ל כמו שאר מקומות המכוסות ולענ"ד דיש להחמיר בכל הנ"ל דהא בל"ה הביא לענין גלוי בזרועתי' במקום שדרכ' לגלות אם כי הוא דרך פריצות ובתפארת"י הובא ג"כ לאסור אפי' במקום שדרכן בכך כיון דהיא דרך פריצות ואסורי קעבדי' ולשונו שם שדרכן לגלות הזרועה עד סמוך לדדיה' ובנ"ז להצורך בהנקה ודאי צריכי' לגלות גם מן הזרוע' כמובן ואם כי החילוק מבואר דשם אסורי קעבדי' משאכ"ה דעכ"ח לצורך הנקה הוא מ"מ לענ"ד דאם כי לעתים צריכי' לגלות עכ"ז הוה מן המקומות הצנועים דהא כמה מקומות מן הגוף הצריכי' לגלות כ"פ ביום בין באיש בין באשה לענין צריכית הנצרכים וכי לא נחשוב אותם למקומות צנועי' ושם בגמ' ד' כ"ד דאר"ח שוק באשה ערוה והקשו הראשונים מ"ש שוק משאר מקומות ה"ה בכלל טפח באשה וברשב"א תי' משום דבאיש אינו מקום צנוע ובב"ח תי' עוד בענין אחר וראיתי בס' תו"ח שהביא בשם תוס' הרא"ש וכן בשם שטמ"ק שתירצו דקמש"ל ר"ח דאם כי שפעמים מגבהת האשה כנפי בגדיה וא"כ הוא מגולה ומ"מ אסור משום דהוא סמוך למקום המרגילי' לידי תאוה ע"כ הוה כמקום צנוע ומכוסה ולענ"ד דגם מקום דדי' כמוה מביאים לידי תאוה כמ"ש במ' שבת ד' ק"מ ע"ב כמ"ש ר"ח לבנתי' דקרי לי' מרגנית' וכן מקרא דשדיך נכונה עיי' במ' ברכות ד' כ"ד הנ"ל דזה סימן הגעת לפרק של גרוי' היצר ושוב ראיתי בח"א כלל ד' אות ז' מפורש להדי' שהזהיר לנשים מניקות לכסות בעת ההנקה מקומות הדדי' וכן כמדומה נוהגות נשי' הצנועות לפרש מטפחת בעת ההוא על הדדי' שלא לגלות טפח מהם ע"כ אין בידי ללמוד היתר אפי' לבעלה ועיין בת'