לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא כא

סימן י''ט שלום וישע רב על ראש ידידי ה''ה הרה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי טובא צדיק וטוב בנש"ק כש"ת יעקב צבי נ"י אב"י ק"ק אונגוואר יצ"ו. אחדש"ה והנה לענין מ"ש אשר גם כי בטלו טבילות דת"ע כדאיתא מ' ברכות ד' כ"ב מ"מ לענין ש"ץ הביא כת"ה שו"ת משמים וכן דעת כמה אחרונים דלא נתבטל והנה בה"ג מ' ברכות הביאו הטור ג"כ בסי' פ"ח במ"ש כי השתא ב"ק קורא בתורה ק"ש ותפילה ויורד לפני התיבה קמי דטביל' אלמא דס"ל דאין לחלק ביניהם ומקור הדברים ממס' ברכות ד' כ"ב ת"ר ב"ק שנתנו עליו ט' קבים מים טהור בד"א לעצמו אבל כאחרים מ' סאה עיי"ש פירש"י ז"ל לאחרים ללמד לאחרים ובסוף הסוגי' הביא בגמ' עובדא דר"ח דטבל במעלי יומא דפסחא להוציא רבים ידי חובתן וסיים בגמ' דלית הלכתא כוותי' עיי' ברש"י ותוס' ב' פירושים או דסגי בט' קבים או משום דקיימ"ל כריב"ב דבטלו טבילות' לגמרי גם לענין להוציא רבים וזה טעמי' דבה"ג דס"ל שאין לחלק וכפי' ב' דקיימ"ל כריב"ב וטעם המחמירים לפי זה י"ל בפשיטות דה"ט בש"ץ מפני שעיקרו להוציא רבים י"ח קי"ל כעובדא דר"ח ועיי' בת' מרן חת"ס סי' ר"ה דבזה"ז בלא"ה אין הש"ץ מוציא רבים כידוע דהכל בקיאין ומי הוא שמכוון לצאת בתפילה עפ"י תפילת הש"ץ, ובזה י"ל מנהגי קהילות אשככזי' שאין מדקדקין אפי' בש"ץ ופשיטא דשבח הוא לק"ק שמתקני' בזה תקנות עכ"ז כמעט א"א לעשות פעלים בענין זה וכמדומה כי בבהמ"ד ק"ק פה שמתפללי' נוסח ספרד אשר נאמר לי כי כך הי' תקנה תקנה מקדמת דנא בש"ץ היורד לפני התיבה עכ"ז אני רואה הבעלי נכסי' בימים של כהם חיוב יאהרצייט יורדים לפני התיבה בלא מוחה וכבר שנה לנו הרמב"ם שאין בידינו להעמיד הדת על תלו. ראיתי פלפול הנחמד במ"ש לענין נ"כ בכהנים נ"ש בסי' קכ"ח בטעמי' שאנ"כ ביו"ט שחל בשבת מפני שהיא זמן עונה ונוהגי' בטבילה לנ"כ וק"ל למעכ"ת דהעשה של נ"כ ידחה הל"ת של עונתו ל"י אם כי דהוה שלא בעידנא מצוה דרבים ש בעידנא כמ"ש המג"א בשם הש"ל סי' תמ"ו ס"ק ב' והנה לפימ"ש המג"א דדוקא תק"ש הוה מצוה דרבים דא' מוציא רבים י"ח אבל ביעור חמץ לא מקרי מצוה דרבים א"כ לא אדע נ"ט כ"כ הוה מצוה דרבים מה שייך בזה מוציא רבים לכהני' המצוה לברך אפי' ב' כהנים כתיב אמור להם ולישראלי' נאמר המצוה ג"כ להתברך ואפשר דאנ"כ פחות מעשרה הוה מצוה דרבים ועוד ק"ל ממ"ש בשם הר"י זצ"ל ששאלו לו תלמידי' לעת צנה אם לבטל העונה מפני הטבילה והשיב כי תמחול העונה כ"כ ק' כהנ"ל לענ"ד לא שייך דחיי' אלא אם עוסק בדבר מה לקיים העשה כמו במ' פסחים ד' נ"ט להביא קרבנות מחוסר כפורים למען ק"פ בטהרה דק"פ דוחה עשה דהשלם וכן במ' זבחים בשבירת עצם לקיים עשה דאכילת קדשים אבל להיות בשוא"ת ועי"כ יקיים העשה וכמ"כ יעבור בעשה או ל"ת לא שייך דחיי' אלא בזה הכלל מ"ש במס' מ"ק ד' י' פלס מעגל וגו' אם לפניו ב' מצות אם אפשר ע"י אחרים יעשה הגדולה ואחרים יקיימו הקלה ממנו וטעם הדבר משום האיך דעושה מעשה למען הכשר לקיים המצוה גדולה הוה עכ"פ הכשר מצוה כמ"ש בתוס' מ' זבחים הנ"ל ובכ"מ וחשבינן לי' כאלו עשה המצוה עצמה משא"כ בשוא"ת אינו עושה דבר ע"כ לענ"ד כמ"ש דזה הוה בכלל מ"ש במ' מ"ק ה"נ וכבר ישב על מדוכ' זו בשו"ת רדב"ז ושו"ת ח"ץ סי' ק"ו לענין מי שנתן לו זמן מה לצאת מבית אסורי' איזה יום יבחר אם יוה"כ לקיים בי' מצוה גדולה ודעת הרדב"ז דאי"מ על המצות ועד"ז הביא בח"ץ גמ' הנ"ל עיי"ש דהוא ג"כ דא"א לקיים שני מצות ועכ"ח יהא צריך להיות בחד מצוה שוא"ת נמצא לפ''ז דקו"ע עדיף משוא"ת, ועוד נלענ"ד דעובדא שאלת התלמידי' להר"י זצ"ל בלא"ה אינו בכלל דחיי' דהא המקוה לפני' דאיכא מי' בנהר כמ"ש במ' כתובות ד' כ"ז בתוס' שם ובמ' ע"ז ד' כ"ז לענין ס"ט ברה"ר דאמר ר"י זיל טביל' דאיכא מיא בנהרא רק שאין בידו לטבול מפני הצנה והוה חשש סכנתא או צערא דנדחה מפני זה ת"ע ה"נ זו דבר אחר גרם לבד מקיום העונה זו בכלל מה דאיתא במ' שבת בפ' רא"ד בדברי הרי"ף שם במילה דאשתפוך חמימא לרחוץ התינוק לאחר המילה דהוה מן המכשירי' שאי"ד שבת וס"ל לבעה"מ דהאיך דאשתפוך קודם המילה אין מלי' כיון שידוע לו שצריך אח"כ לחלל שבת מפני סכנת התינוק ואין מלין משו"ה דהוה בכלל מכשירי' שאי"ד שבת' והרמב"ן ס"ל דהכל בשעתי' וזמני' דלפנינו מצות מילה שדוחה שבת ואחר המילה פקו"נ דוחה השב' ועיי' שם בהר"ן שהביא דברי הרשב"א דהכריע כדברי בעה"מ במ' ביצה ד' ב' דס"ל לב"ה לא ישחוט אלא א"כ הי' לו עפר מוכן אם כי מודי' דאם שחט דיכסה אלמא דאסור לשחוט מפני שיודע לו דלאח"כ יצטרך לעבור שבות דיו"ט מפני מצות כסוי ועיי"ש בר"ן מה שיב ע"ד וא"כ ה"נ לדעת הרמב"ן כעת עתה לפניו מצות עונה ולעת מחר סכנה או צער' דטבילה בצונן דוחה הטבילה כמובן וכן י"ל לענין נ"כ כהנ"ל ודברי ב"י ע"נ. ובלא"ה י"ל לפימ"ש הרמ"א באו"ח סי' תנ"ד דאין נותנים חלה לכהן קטן בזה"ז דאין לנו יחוסי כהונה ורק כהני חזקה וכספיקא מחזקינן להו דאפי' חלת ח"ל אין חולקי' להם ועיי' בת' בית אפרים ח' או"ח סי' ו' דה"ט במדינות אלו שאינ"כ בכל יום עיי"ש. ומ"ש כת"ה בשם האחרונים בטעמי' דלולב הגזול דלא אמרינן דמצות לולב א"ד לאו דגזל משום דאי"ד עשה שבינו למקום ב"ה לל"ת שהוא בינו לאדם ולענ"ד לא שייך בזה דחוי לא מבעי ביו"ט א' דבעי לכם דאפי' אם נדחה הלאו מ"מ אינו שלו כמ"ש המג"א בסי' תרל"ז לענין גזל נכרי בשם ס' יראים דאפי' אם מותר מ"מ לא מקרי לכם וה"נ דכוותי' ול"ק רק ביום ב' דהוה משום מצוה הבב"ע לענ"ד ג"כ לק"מ דהא למוד ארוך הוא מקרא דדברי קבלה והבאתם את הגזול ואת הפסח וגזול דומי' דפסח דהוה בעל מום והא פשיטא בע"מ דהוה פסול הגוף לא שייך בי' ע"ד כ"ת דהתורה פסלו והה"ד כן נשוה מהבב"ע לבע"מ לענין זה ועיי"ש בישוע"י יו"ד