לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא כ

ממרח דלא כהב"ח ואחרונים שלמדו כן מהתוספתא ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים למה לא הזכיר דברי הרא"ש הנ"ל שמביא דברי התוספתא דיש בזה משום מחיקה כמו מחיקת טיוטא של דיו שאינ' אותיות לדברי התוספתא הה"ד כאן בהסרת השעוה אם כן אין חילוק אם מסיר ע"י ידו או בשאר סיבות שלא ע"י ידו דהוה מוחק ע"מ לכתוב ומ"מ אפשר לצדד להתיר' כיון דעכ"פ אין בזה רק איסורא דרבנן דפשיטא דאינו ע"מ לכתוב והא בסי' שי"ב מתירי' כמה איסורי' דרבנן בזה משום כבוד הבריות עיי"ש במג"א לענין להוציא מכרמלית עיי"ש ואני נזהר גם בחול לקרות מקדם מה שכתוב שם כי שכיחי דמזכירי' דברים קדושים הצריכים גניזה והאיך ינהג' מנהג בזיון כ"כ חלילה ועיי"ש בה' ציצית בשם הראב"ד לענין בלוי טכיתי' כש"כ בזה כמובן וראיתי מ"ש ע"ד ת' צבי תפארת סי' כ"ז במ"ש בבע"מ שהי' אונס להיות בע"מ והי' בעורכי מלחמה ופשיטא דכהראי' כ"י כמה בני אדם ישראלים וא"י והוא כהן אם כשר לישא כפיו דבסי' קכ"ח פסלו בין בשוגג ובין במזיד ול"מ תשוב' רק הרמ"א מכריע דמהני תשובה ובפ"ח חולק ותמיה' בעיני כת"ה דאם הוא אונס הא בפ"ח מוציא' מכלל הפסול דדוקא בשוגג ולא אונס וא"מ כמ"ש מעכ"ת ולענ"ד דרק בדברי השואל נזכר אונס ולעולם י"ל דזה אינו בכלל דהוא לא הי' נזהר להיות מן המורדי' ועי"כ בא לידי מדה זו ובסי' ק"ח סעי' ח' כתב המחבר דהוה כאונס לענין תשלומי תפילה ובמג"א ס"ק י"א הביא מחלוקת בזה כידוע מדברי אגדה ובסי' רל"ב ביו"ד ג"כ במחלוקת שנוי' אם הי' חסרון זריזות ולא ראה הנולד אי הוה בכלל אונס אלא דבלא"ה יש להעיר במלחמות שהאויבי' שוללי' וטורפי' אם בזה הבע"מ בכלל הורג נפש דודאי יש בזה משום פקו"נ כאשר ראינו בעוה"ר במדינת גאליציען בזמנים אלו כידוע ועיי' בב"ח או"ח סי' רמ"ט דבזה"ז נמי איכא האי הלכה שהביא הטור סי' רמ"ט אין צרין על עיירו' ג' ימים קודם שבת כגון שנשבו גוים וישראלים ורודפי' חיל גוים עם מתי מספר ישראלי' להצילם דהוה מלחמת מצוה וא"כ ודאי אין בידו חטא שפיכת דמים וכי החשמונאי' שהי' כהנים ועשו מלחמה נוצחת עם מלכות יון ונעשה להם נסים ונפלאות מאבינו שבשמים מי ומי יערב לומר שהם שפ"ד ופסולים לישא כפיהם חלילה וחלילה חס להזכיר ע"כ צריכי' דו"ח באופן מה נתהווה דבר זה אם הוא מכלל מצילי' דמותר אפי' בשבת כמ"ש במ' שבת ד' י"ט ועיי' במ' עירובי' ומ' ר"ה שכל הבא להציל יש לו אלפיים אמה כידוע ואכ"מ להאריך. ואסיים בכל חותמי ברכות וישועות ישראל במהרה כא"נ הטהורה ונפשו ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ח"י שוכ"ט על ראש הב' החו"ב בנש"ק כש"ת יושע ג"ב נ"י בהנאוה"צ אבדק"ק סוואליעווע יצ"ו הנה באתי ע"ד ב' שאלותיו הנאמרים במכתבו הקודם והוא כי בביהמ"ד כך מקומו להתפלל אצל השטענדער דמר אביו הגה"צ נ"י ובעת תפילת ש"ע הוא לאחורי' והוא אסור כמ"ש במ' ברכות ד' כ"ז וכן פסקינן בסי' צ' וביו"ד סי' רמ"ב וגם הישיבה עומד לצדו לע"ד הכל הולך למ"א דהא טעמי' משום יהורא וכבוד רבו דנראה דמשוה עצמו עם כבודו כמ"ש רשיז"ל ובאחרונים והא לפימ"ד דאם מוחל ע"כ כבודו מחול וכן משמע בהרמב"ם פ"ה מה' ת"ת שסיים דכל אלו הדברים אם רבו מובהק מוחל ע"כ מותר וכן קיימ"ל בסי' רמ"ב סעי' ל"ב ומשמע דקאי על אלו הדברים הנזכרים בסי' הנ"ל וכמ"ש בסי' ל' ג"כ בלשון כל אלו דברים ואם כי בתוס' פירשו בטעמים משום שלא יהי' נראה כמשתחוה לו בזה ודאי יש לסמוך ע"ד הגאוני' שהביא הרמ"א דבצבור שדרך ישיבתו כך יש להקל וגם דברבים ליכא חששא. ראיתי מ"ש אם מהני בזה הפסק שטענדער שהוא גבוה י' ורוחב ד' כמ"ש לענין חציצה כחומרא והנה בפרמ"ג העיר דאלמער היינו במקום שקורין בס"ת חשוב כרשות אחר ול"צ ד' אמות להתפלל פני לרבו תיפק לי' דהוה הפסק דמסתמא הוא גבוה מ"ש דלא מהני לענין זה ויש להתירא מגו אסורא עפ"י מ"ש בישוע"י סי' ד' לתרץ דעת הב"ח שחולק על שיטות מהרי"א דאדם וכל בע"ח לא הוה הפסק והוא מעובדא דר"י דצלי אחורי רבו ופריך בגמ' מהא דאל יתפלל אחורי רבו ודייק מהרי"א תיפוק לי' דהוה חציצה לבין הקיר ש"מ דאדם לא הוה הפסק והקשה הב"ח מה זה דיוקא דחציצה אינה רק מהיות טוב וזהירות משא"כ אחורי רבו הוה משום איסורא והקשה עליו מ"מ לפי המסקנא דגמ' דר"י הוה תלמיד חבר שוב קשיא עכ"פ האיך הי' מתפלל בחציצה וכי לא כזהר בזהירות זה ופי' בישוי"ע דהא החילוק בין החציצה לאחורי רבו דמשום חציצה אינה צריך לצאת ולהתפלל בביה"כ או חדר אחר כמ"ש הפוסקי' אבל אחורי רבו דהוה אסור ממש מחויב לילך למק"א ומעתה אם שניהם יחדיו ידבקו לכאורה ליכא נמי משום יהורא כג רבו דהא טעמי' דמשום יהורא ובליכא מקום אחר אינו נעשה משום יהורא וצ"ל עכ"ח דמשום רואים דיחשבו כן דעשה משום יהורא להשות עצמו לרבו אבל אי איכא עוד איסור חציצה עכ"ח ידעו גם הרואים דמשום דחיקת המקום עשה כן ועד"ז שפיר השיב הב"ח דזה אינה רק זהירות ול"צ לילך למ"א אבל משום כבוד רבו הי' לו לילך למק"א א"כ שוב ליכא ראי' דאדם לא משוי חציצה והנה כ"ז אם ליכא חציצה אחרת רק רבו יש חשש רואים דלא יתלו בהיתרא משא"כ אי איכא עוד חציצה והוא השטאנדער ודאי יקשה גם לרואים למה יעשה כן ועכ"ח יתלה בלא"ה למקום דחוק. וא"כ לדעת מהרי"א ודאי דאיכא היכרא דס"ל דלא כהב"ח וס"ל דבעובדא הנ"ל לא הי' מקום דחוק דא"כ הי' מקשה בגמ' תיפק לי' משום ה"ט ולתרץ דהי' מקום דחוק וכיון דבש"ע פוסק כדעת מהרי"א שפיר יש לסמוך בכה"ג כלומר בדאיכא באמת מקום דחוק דליכא חשש רואין כן י"ל עפ"י פלפולא ועיקר כמ"ש לעיל אם מר אביו הגנ"י מסכים לדבר. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.