לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא יח

לשותפות ובת' כני"ח סי' פ"ד דעכ"פ דאי"צ לשלם מה שאכל יותר מחבירו דבשלו אוכל כמה שרוצה ואין כאן רק סיב' וטעם שיכולי' לסלקו אבל פשיטא לאידך גיסא דאם הניח חלקו ברצונו עד שנאכל מבני חבורה דאי"צ לשלם לו לדברי כני"ח דמ"ש אוכל מקצתו ביותר מנאכל כולה דזה בשלו וזה בשלו אוכל והוא הדבר שמחלק במג"א דבדבר שקיים אם תאמר שישתמש חברו כמוהו יסולק חברו לגברי וכיון שאין חסר כלום בדבר שקיים למה יסולק משא"כ במטלטלי' אלא שקשה להבין לדברי כני"ח דהא קדיש שאמר אתמול ומ"ש חברו זה היום הא הוה כתשלומי' ולדבריו ליתא בתשלומי' וצ"ל כיון שאין כאן ענין שיאמר כל או"א קדיש בשוין לא מקרי תשלומי' ואין בידי לברר יותר. ואסיים בכל חותמי ברכות ותשועות כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ט"ו שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול הו"ב ועצום אוצר כלום יראת ה' אוצרו כניש"ק כש"ת מו"ה יחיאל מיכל הכהן נ"י דומ"ץ ק"ק ב' אויוואראש יצ"ו אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי עם מגילות עפות ומנכופה בהעמק שאלה והגבה למעלה והנה במ"ש כת"ה ע"ד מי שקנה אגודה ציצית מן המחזיר במקומות ונשאר עוד שם אגודה א' אשר בל"ס נאבד מן המוכר והניח אצל אגודה שלו ולעת כזאת אינו מכיר איזהו אשר לומר כי הוא זה שלו ואם כן בספיקא קאי לצאת ידי חובת ציצית כמ"ש בגמ' סוכה דף ט' וכ"מ להם משלהם כדקיי"ל באו"ח סי' י"א סעי' ו' והנה מה דפשיטא לי' למעכת"ה בטעמי' בזה משום גזל לענ"ד מתבאר הדבר ממ"ש הב"ש אה"ע סי' ל"ה בשם ש"ג דאם נתן ביד שליח כסף שלו לקדש יכול השליח להחליפו בשלו דאין בזה קפידא וכבר האריך בזה בת' יד אפרים ח' ח"מ סי' מ"ט ולדעתי ברור בכל דבר שהוא שוה ממש בכל אופני' לא שייך בחליפי' כיו"ב משום גזל והוא בכלל זה נהנה וזה לא חסר ועל דבר זה נאמר כופין על מ"ס עייש"ה ובפרט לפימ"ש הטור בסי' שנ"ט ע"ד הרא"ש ממ"ש דיכול להחליף בדבר טוב ממנו דזכות הוא אפי' בחפץ אחר והסביר דזה בדברים שהם קיימים למכור דלא שייך כ"כ אדם רוצה בקב שלו ועיין בסמ"ע סי' רס"ז ס"ק כ' במוציא תפילין שדייק מלשון הרמב"ם דדוקא בשאר חפצים אדם מקפיד בדבר שרגיל בו משא"כ בדבר שהוא למצוותן לא שייך הקפידה אם הם בחזקת כשרות ג"כ ע"כ במוציא תפילי' שם ומניחם לעצמו וא"כ בציצית הה"ד כן לענ"ד. וראיתי מ"ש כת"ה ע"ד שו"ת מוצל מאש סי' א' שנסתפק אם בעכ"ח מצי משוה שליח ומעכ"ת הקשה עלי' ממ"ד בפ"ק מ' בב"מ שאני חצר דבעכ"ח מותיב בי' וחצר משום שליחות אתרבאי ולענ"ד אין הבעכ"ח שוי' כמובן לבד מזה כבר כתב בשימ"ק דשליחות דחצר הוא ענין אחר ושליחות דאדם לחוד דהא חצר אינו שום בר דעת והאיך נילף משליחות דעלמא ע"כ צריך לימוד דחצר שהוא קנינו נעשה שליח אפי' דליכא בע"ד ושאני בני אדם מ"מ ברשות עצמו אי בעי עביד אי בעי לא ביד ועיי"ש בשימ"ק דשם מבואר דבשליחות דעלמא לא שייך בעכ"ח ועיי' בשעה''מ מה' מלוה ולוה פ"ה שם ועיי' בהגהות על שו"ת מוצל מאש מהגאון בעל עט סופר מ"ש עלי' עיי"ש, מ"ש ע"ד היעב"ץ שחולק ע"ד מג"א בענין ספירה בלשון שאינו מבין אין תח"י לעיין בספר לח"ש והפירוש פשוט לענ"ד כי בתוס' ר"פ אלו דברים כתבו דמה דלא חשבו במתניתין שם יוצא אפי' בלשון שאי"מ וגרסנהו אלו נאמרי' בלשונו וכיון דספירה לא הוזכר במשנה הוכיח דעכ"ח יוצא גם בלשון שאי"מ. והנני לסיים בברכה ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ט"ז שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החריף ובקי ירא ושלם כש"ת מו"ה צבי כ"ץ נ"י אחדש"ה ועתה באתי ע"ד מ"ש לפניו במי שעמד בפד"ז וענה עם הקהל ברכו כמ"ש בסי' ס"ו דאפי' בק"ש כש"כ בפסד"ז ובתוך כך שכח והתפלל עם הצבור ברכת יוצר המאורות ונזכר בתוך כך שלא אומר ישתבח אם הי' מותר להפסיק בין הפרקי' ומע"כ דעתו לפשוט במ"ש בהג"ה שאין לומר יתברך וישתבח במפסיק באמצע הפרק משמע דבין הפרקי' מפסיק אם כי לא נזכר בגמ' וישתבח ודאי לא גרע ממנה אם כי ג"כ לא כזכר בגמ' כמ"ש במג"א סי' נ"א ובפרמ"ג בכ"מ. והנה לענ"ד מתרי טעמי' אין להפסיק אפי' בין הפרקי' חדא לפימ"ש בתוס' פ' כ"מ ד' מ"ו דברכת ישתבח מה"ט אין פותחי' בברוך אם כי דארוכ' הוא משום דהוה סמוכה לחברת' ב"ש ובפסוקי דזמרי לא הוה הפסק ומה"ט אמת ויציב אי"פ בברוך דסמוכה לאהבה רבה וק"ש לא מפסיק וטעמי' שכך נתקן בלפניה ואחריה כמ"ש הרי"ף דמה"ט אין לאשתעוי ביניהם וכל זה לענין פסוקי דזמרי דעד"ז נתקנו משא"כ אחרי שהפסיק בברכת יוצר המאורות דעד"ז לא נתקן בכגון זה והוה הפסק והאיך יאמר אם בברוך יוצר המאורות האיך נשנה ממטבע שקבעו כבר חכז"ל ובלא ברכה הוה הפסק בין ב"ש וללא הוה סמיכה ויעבור על מ"ש דארוכה פותח' בברוך וס"ס מעיקרא לא נתקן רק להיות נסמך אל ברכות ב"ש ועיי' שם בתוס' יותר מזה לענין ברכה התורה דאין לשנות ממה שתיקן מעיקר התקנה כנלענ"ד ועיי' בסי' נ"ג דאם בא לביהכ"נ בזמן שאומרים ישתבח לא יאמר עמהם דאין לומר ישתבח בלא ב"ש ועיי' במג"א סי' תכ"ב דמותר לומר הלל עם הצבור דבל"ז מוסיפי' מזמורי' בשבת ויו"ט בפסד"ז רק לא יברך על ההלל דמברך שני פעמים כיון שאומר ב"ש וישתבח כמ"ש לענין הלל והגדת פסח עיי"ש וא"כ ה"נ הוה כב' חתימות זה אח"ז ועיי' בספרי בס"ד באו"ח סי' קי"ב עיי"ש. ולענין אם רשאי להפסיק והנה בסי' קכ"ד דעת מג"א דלומר ב"ה וב"ש אין להפסיק במקום שאינו רשאי להפסיק אפי' בפסד"ז משמע כיון שאינו. נזכר בגמ' ואם כי היא בטור בשם הרא"ש וברכת ב"ש וישתבח נאמר בהרי"ף מ"מ אינו יודע עד מה לחלק ביניהם ועיי' בפ"ח וט"ז והכה לענין עניית אמן שהביא הרמ"א בסי' ס"ו דלשאר ברכות אין להפסיק שם בהגה' רע"א