לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא יז

דחייב וכש"כ דלא ס"ל לכתחילה להביא שמנה וקיימ"ל כרבה אלמא דלענין שבחו אפי' שבת חמיר' נתן לדחות, ולענין תפילה חזינן דאינו כן דהא באו"ח סי' תפ"ז פסק בשו"ע דאם לא אמר אתה בחרתנו ולא אמר רק יעלה ויבא יצא ואין מחזירין אות' ועיין בסי' רמ"ח ופשיטא דתפילת יו"ט אתה בחרתנו עם יעלה ויבא והשיאנו הוה שמנה נגד מ"ש רק יעלה ויבא אפי' הכי יצא אלמא דלא מדמינן לגמרי לקרבן והנה בנ"ז מ"ש מדברי אורח' חיים ומ"ש בגור אריה ות' לקוטי צבי הספרים אינו תח"י לעיין בהם רק ראיתי בס' תורת חיים הביא דברי ס' מגן גבורים בסי' קי"ד במ"ש שם בשכח משיב הרוח ומ"ג מחזירי' אות' דממ"נ אינה כמו שאינו התפלל כלל אלא שלא התפלל כתיקונו ואי"צ להסמיך גאולה לתפילה בתפילה שניה דמה"ט כתב בגא"ת י"ז (גור אריה תשובה י"ז) דמה"ט אם שכח בר"ח יעלה ויבא ובתפילה שניה שכח משיב הרוח ומה"ג אי"צ להתפלל פעם ג' אם כי לענין הלכה צ"ע דמ"מ כיון דלא התפלל אפילו כתקנה מפני מה אי"צ לפ"ג מ"מ לענין סמיכת גאולה לתפילה שפיר י"ל כנ"ל ונראה כי גם הגאון מג"ב הניח ג"כ בצ"ע. מ"ש מעכ"ת מדברי זכור אברהם באות ר' בשם ש"צ דאם התפלל בשבת ר"ח ושכח של ר"ח ושנית התפלל ר"ח לבד לא יצא וסבר מעכ"ת דש"צ הוא ת' שמש צדקה ואני חפשתי בתשובותי' ולא מצאתי לענ"ד דר"ת ש"צ ה"ה ס' שלמי צבור דכן הביא באות א' בלא ר"ת ולענין הלכה טוב להתפלל בתורת נדבה כמ"ש בסי' ק"ז וק"ח כנלענ"ד והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל בקרב הימים כאו"נ הטהורה ונפשו ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער אב"ד דק"ק פה סימן י"ג בעהי"ה. שלום וישע רב על ראש ידידי ה''ה כבוד הרב הגדול חריף ובקי טובא ירא ושלם כש"ת מו"ה נתן אליהו גרינפעלד נ"י אב"ד טרעבישב יצ"ו. והנה מ"ש באו"ח סי' ס"ב דבחולה ושאר אונס יוצא בהרהור והנה פסקה זו היא מדברי א"ח בשם הירושלמי עיין בהגר"א שמביא' ועיי' בב"י ומ"ש במ"ד בסוגי' מ' שבת ד' ק"כ דהרהור לאו כד"ד ממתניתין דייק כן ר"א דלא יאמר אדם לחבירו וכו' אמירה אסור הרהור מותר ומותר לומר הנראה שתעמיד עמי בערב ומפרש' ר"י דמתניתין כריב"ק ויליף מקרא דדבר דבר דבור אסור הרהור מותר והנה אי לאו דמסתפינא הייתי אומר דשאני עשיית איסור מעשיית מצוה דלענין לצאת ידי חוב' מצוה יותר י"ל דיצא מנאמר דיעשה איסור ע"י הרהור דכמעט הוא דבר שאינו בידו והא ראיה דרבינו ס"ל בסוגיא מ' ברכות ד' כ"ג דבהרהור כדבור דמי לענין ק"ש ובה"מ דאורייתא וכי חולק על ר"א ור"י מ' שבת דסתם מתניתין דהרהור לכד"ד ור"י פסק הלכה כריב"ק ואמאי לא הזכירו כלל בגמ' לא במ' ברכות ולא במ' שבת דבר מה ממחלוקה ר"ח ורבינ' והלא ידוע דרכו של הגמ' לומר בכיו"ב דבמחלוקת מה שנויה אלא דהוא כמ"ש והא בגמ' מתרץ על הקושיא לרבינא בעל הקרי יוציא בשפתיו ומתרץ כסיני ופי' בתוס' דלענין איסור הרהור בד"ת הוא דווקא כסיני דבור ממש ובגמ' משמע דלילף מקרא דסמוכי' א"כ לכל מילי דאסורי נאמר כן או דיליף מקרא דבר דבר ועיי' בב"י סי' פ"ה דמי שתלמידו שגור בפיו ומהרהר בבה"כ ומפרשו בטעמיה דהוה כאונס' אלמא דאינו כבידו וכן לענין אסורה דשבת כמובן ומ"ש מעכ"ת ממ"ד במ' קידושי' ד' מ"ט ובכ"מ דברים שבלב אינה דברים ומחלק מעכ"ת דהכא בגלוי דעת סגיא הכא הם דברי ראשונים ועיין ר"ן והרא"ש מ' נדרים דף כ"ז ומ' כתובות דף צ"ז ובכ"מ ובאמת בתוס' והרשב"א מחלקים בין שסותרים מה שמוציא בפיו ובין שאינה סותר וצריך לומר דשאני דבר שבלב שאין אנו צריכים שיאמר ויחשוב מלה במלה מה שהיה צריך לומר רק בעינן דעתיה משא"כ הרהור ק"ש ובהמ"ז וכן תפילה צריך שיהרהר מלה במלה ושוב נזכרתי כי מ"ש לחלק בין עשיית מצוה לאיסורא אינה לפי האמת דהא הר"י מביא ראיה משם דקיימ"ל כר"ח דהרהור ככד"ד וכן בשאג"א סימן ו' וסי' ז' פסק שזה דעת הרי"ף ומ"מ די לחלק ולומר דרבינא אינו חולק אדר"י מה"ט ור"ח אינו מחלק בכך. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל במהרה כא"נ הטהורה ונפשו ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער אב"ד דק"ק מאד יצ''י סימן י"ד שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול וכו' בנש"ק מו"ה יוסף הכהן נ"י בשבת תחכמוני ק"ק באניהאד יצ"ו. אחדש''ה עתה באתי במ"ש כת"ה ע"ד מג"א סי' קל"ב סק"ב בב' חיובי' לענין אמירת קדיש וא' לא בא אמש עת לילה לתפיל' מעריב אם לו המשפט לומר קדיש שחרית נגד חברו שאמר ערבית בלא גורל דמדמי לי' המג"א לשותפות דמטלטלי' דאם אכל א' מהם קצת שחברו אוכל כנגדו ודעת מעכ"ת לחלק דשם בידו להניח חלקו או ליתן לאחרים כמו שרוצה משא"כ באמירת קדיש ולענ"ד דברי מג"א אמורי' בשותפי' גם לענין מטלטלי' וכמ"ש בח"מ סי' קמ"ו סעי' ו' ברמ"א בשותפי' האוכלי' יחד דאם א' מהם אוכל יותר מחברי' דרשאי לסלקו וליתן לו חלקו המסוים והוא מדברי אגודה מ' פסחים ודאי מהגמ' ד' פ"ט במי שידיו יפות ושם שו"ט בגמ' אם יכולי' כסלק' דכל א' אוכל משלו ובמסקנ' דיכולים לסלק' דע"ד כן לא קבלוה לשותפות ועכ"פ חזינן דאינו כמ"ש מעכ"ת דחלקו כמו מבורר ולעשות בו כרצונו דא"כ פשיטא דאין כו בו רק מה שמגיע לו ומה ס"ד דר"פ שם דבשלו הוא אוכל כמה שרוצה אלא ודאי אין לו רק לאכילתו וכמו שהוא בכל השותפי' ואין בידו להשתתף עם אחרים עד שיחלקו וגם בגמ' הא לא אמרינן רק מטעמיה דע"ד כן לא קבלוה