לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא טו

והביא ג"כ מקרא דמשלי ריעך וריע אביך וגומ' שהביא מעכ"ת ועתה הדברים נראין ק"ו דהא קיימ"ל ביו"ד סי' רמ"ב דכבוד רבו קודם לכבוד אביו רק אם אביו ג"כ חכם עכ"פ לענין משלוח מנות יש ללמוד מזה לזה דאין במנות משום דכתיב רעהו שיהי' בזה איזה דבר נגד הכבוד. ראיתי מה שהתפלא ע"ד פרמ"ג סי' תרצ"ה שמסתפק אם יוצאין ידי מתנות לאביונים במתנה ע"מ להחזיר וק"ל הא מבואר הרמב"ם בטעמא דמ"מ למען שמח לב עניים ויתומים ואי צריך להחזיר שמחה זו מה עושה והוא תמוה, לכאורה אלא שלענ"ד הפרמ"ג קאי אדלעיל מ"ש בשם המחבר בה' צדקה סי' רנ"א י"ב והש"ך סי' רנ"ג ס"ק י"א דעני שחייב ג"כ בצדקה יכול ליתן הצדקה לחבירו עני וקיימ' מצות צדקה ואין מפסידין ואם כן שוב מה בין זה למעמנ"ל הכא והכא ליכא טעמא דרמב"ם ומ"מ צריך לקיים מגזיה"כ מ"ע בצדקה א' עני וא' עשיר בכלל ובזה שפיר עלה בספיקי' במעמ"ל והלא גבי פה"ב אם בדעתו ליתן ומצפה להחזיר לו כידוע וגרע ממעמ"ל והדברים עתיקי'. ומ"ש בדברי רש"י ז"ל בפי' מפני שעיניהם של עניים למקרא מגילה ובשבת א"א לקבל ופלפל הרבה בדברי מג"א סי' ש"ו עיין בת' מהרי"א סי' ר"ה פי' נאה ומתקבל. ראיתי מ"ש כת"ה ע"ד קושי' הגאון מרן יע"ד מ"ש במ' מגילה ויעבור מרדכי שהעביר יו"ט א' ש"פ בתענית מי"ט לא אמר עוד חומר בזה שבטל מ"ע של אכילת מצה דהא יום וליל כתוב ומעכ"ת האריך בפלפול רב לתרץ הקושי' עפי"ד מל"מ מה' יסוה"ת דיוצא שלכה"נ והנה לדברי הר"ן הביא המג"א סי' תקס"ח דאם אכל פחות מככותבת עומד בתענית' דשיעורא כמו יוהכ"פ ושיעור אכילת מצה בכזית לק"מ, ועוד י"ל דודאי יש לומר דגזרו תענית ככל התענית צבור שהוזכר' במ' תענית בהוס' ברכות ותפילות ותק"ש וחצוצר'. לבד בחמשה ענוים לא א"כ במ"ע דשוא"ת ודאי בידם לבטל דאם בטלו תק"ש ונטילת לולב ביו"ט שחל להיות בשבת כמ"ש במ' יבמות ד' ד' שוא"ת שאני אבל דברים שהם בקו"ע נגד שמחת יו"ט לא מצינו ורק מפני פקו"נ ובפרט מרדכי שהיה מן הסנהדרין ואנשי כנה"ג שלפי שעה ודאי בידו לבטל ועכ"פ הוה יותר רבותא שהעבירו בתענית דייקא כמו כל דיני תענית וכהנ"ל וא"כ אכילת מצה אם כי הוה מה"ת עכ"ז לא הוי רק שוא"ת ועוד י"ל פרפרת דרב ושמואל פליגו בפלוגתה דרבא וראב"י אי מצה בזה"ז דאורייתא או דרבנן ואין אתי עוד להאריך. והנני לסיים בברכת שמחה וששון ביום פורים ונזכ' עם כל אחב"י לגאולת עולם וירום קרנו קרן אור תוה"ק ידידו דוש"ת דו"ש לידידי מור חמיו הרה"ג נ"י ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן י' שוכ"ט על ראש כבוד הרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה אליעזר בק"ק קאלוב יצ"ו. הנני במודע כי יק"מבא לידי על דף כארבע וחמש שאלות עומדים צפופים זע"ז וכעת קשה עלי להרחיב הדיבור מפני חולשת גופי ל"ע ורק משום חביבותי' וחיבת הקודש בדברי מר ניהו רבה הכל חוקר ודורש באתי בזה מ"ש בדברי א') לענין עניית בריך הוא כמנהג אשכנזים או עניית אמן למנהג ספרדים האיך עונין בפסד"ז וכש"כ שאין לענות בברכת ק"ש ומ"ש משבח דב"ה וב"ש דפסק במג"א סי' קכ"ד דאין לענות במקום איש"ר להפסיק, והנה כן עלה בדעתי ומעולם לא שמעתי לפסוק להפסיק בזה והלא ק"ו מאמנים לקדיש ותתקבל ואילך מפני שאינה רק מנהג כמ"ש הרמ"א סי' ס"ו סעי' ג' ובמג"א ס"ק ו' אלא שיש כאן מקום ספק לפימ"ש בא"ר הביאה בהגה' רע"א דבפסוקים דזמרי יש להקל באמנים הנ"ל וכן פסק בבאה"ט סי' ס"ו ס"ק ט ומ"מ סיים דב"ה וב"ש לא יאמר וא"כ אמן או ב"ה בקדיש י"ל אם דומה להני אמנים או לעניית ב"ה וב"ש ועיין בפ"ח ומ"מ נלענ"ד דשוא"ת עדיף מ"ש בחוט המשולש משמי' מרן הח"ס שלא הקפיד על שיעור' דג' וד' בצים בפת הבא בכסכי' לענין נט"י מה דעתי' בשיעורים אחרים כגון בקביעות סעודה והנה כי בגליל העליון ובפרט בק"ק פ"ב וארץ אשכנז אין רגילי' בפת הבא בכסכי' כמו מ"ש לעקאך או אייערקיכעל רק במ"ש קוכען שהוא נלוש בחלב וחמאה או מתמלא בגבינה ומזונות אלו הם רק לעת צפר' עם חלב או קאפעע ובזה סמך על דברי ש"ל שהביא גם בהגר"א ובח"א דראוי' לסמוך בזה שאין סעודה זו בשם קביעות סעודה דרק בצהרים וסעודת ערב חשוב להיות סעודה קבועה וא"כ אין ראי' ממנהג' כמה שנוהגים בגלילות אלו ובגאליצינן דגם באמצע יום וכש"כ בסעודת ערב שמסתפקין בפת הבא בכסני' או מ"ש מעכ"ת בשם ד"ק אם היה מזדמן סעודה כזאת למרן חת"ס אם לא היה נהוג כמ"ש בשו"ע סי' קפ"ח סעיף ו' עיי"ש. מ"ש בקצת שנוהגים בהנחת תפילין של ראש שרק מקצתו מונח על הראש ורוב הקציצה וכש"כ התיתור' עומד באויר ומעכ"ת נ"י לענין לבוד ומפרש לומר דלא אמרינן לבוד רק בקרקע והביא דברי מג"א ומחה"ש בה' יו"ט והנה ודאי אמרינן לבוד אפי' באויר כמ"ש במ' עירובין ד. י"ד ובמ' סוכה דף י"ח וכ"ב עיי"ש אבל מה ענין לבוד לכאן וכי אם התפילין מונחים למטה מג' טפחים להראש וכי ס"ד דיוצא בזה הלא צריך קשירה והדוק כמ"ש בתוס' ובכמה דוכתי' ועוד מה שייך לבוד אם יש הפסק והא הקציצה עצמו מפסקת לעצמו ואם נאמר דכל הבית הוה כלבוד א"כ כל הראש כשר להנחת תפילין וכן לענין תפילין ש"י נאמר דאפי' למעלה מחצי קבורת יהיה כשר להניח מפני הלבוד ובסי' כ"ז הא קיימ"ל דלא יניח למעלה מחצי עצם אלא פשיטא דהיכא דכתיב ועלי' בענין ממש במקומו ומצינו מחלוקת בזה במ' זבחים ומנחות אי על בסמוך אבל לבוד לא מצינו ואח"כ ראיתי בת' מהרש"ם ח"ג סי' א' לענין כתיבת אות הוגבה קצת במקצתה מן הקלף ג"כ סברתוכיון דכתיב על הספר בפ' וילך בעינן דבוק והאי ה"נ כתיב וקשרתם וגו' על ידיך ובמ' מנחות דף לז''ז מקיש יד לראש לענין הנחת תפילין בגוב' הראש וא"כ לענין דבקות ג"כ ילפינן מיניה ופשיטא