לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קמד

פחות מכזית לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת אין כאן היתר כלל דבלא"ה מותר מה"ת וגם לר"י אם כי ס"ל ח"ש אסור מה"ת היינו לאסור' בלבד דלימ' בעי שיתיר גם עונש ואזהר' דטבל או דלימ' דל"ד טעמי' דקרא וגזה"כ הוא כת''ד וכ"ז שייך בחלה ותרומ' דשייך היתר שיריים אבל בתה"ד מהו דבר שיתיר שיור' אפר על המזבח א"כ אין משם תשוב' לספיקות' דהריט"א. מ"ש מעכ"ת ע"ד שו"ת בית שערים סי' ר"ו שחידש ב' דברים דעל אכילת שאור ליכ' כרת דהוה שלכד"ה ורק על ב"י דידי' איפ' למימר דחיי"כ דחמיר' מחמץ והביא כת"ה דברי הירושלמי שם שהוכיח דבאכילה לכ"ע זו"ז בכזית דאל"כ לחשוב ל"ז כריתות במתנינן וא"כ ה"נ אם נאמר דב"י דשאור חיי"כ הא איכ' ל"ז כריתות וזה תשוב' נוצחת ודברי מעכ"ת, נכונים דבשאור איכ' כרת באכילתו אבל לא בשהיית' אלא דמ"מ צריך לתרץ דברי' למה לא יחשב אכילת שאור שלכדה"נ ולענ"ד ודאי בעוד' עיס' גם חמץ מקרי שלכדה"נ כמו חלב חי ודברי חוו"ד ידועי' דאסור' רכיב עלי' רק שהחסרון בגבר' שאוכל כן לענין ב"י עובר ולא באכיל' אבל אם אוכל' לאח' אפייתו אפשר דגם שאור לא מקרי שלכדה"נ בפרט בתחילתו כנלענ"ד. וראיתי מ"ש ע"ד שו"ת דברי חיים סי' ט' ח"ב מ"ש בתינוקי' שאינו מנקי' עצמ' בפי"ט שמחויבי' לענות אמן אח' ברכותיה' לדידן דלא קיימ"ל כדברי מג"א סי' פ"א שאוסר מה"ט לקרות ק"ש אצל התינוקו' וחולקי' עלי' כל האחרונים דהאי חומר' שהוא מחמ' יומא דף ל' דל"מ לאכסוי משום דריח' מזוהם טפי היינו לדידי' עצמו אבל לגבי אחרינ' שפיר הוה כסוי לענין ק"ש וכיו"ב וא"כ ה"נ דהתינוק מכוס' באותו מקום והתינוק עצמ' אינו בר חיוב' וא"כ צריך לענות אמן ובס' פאת שלחן נראה כחולק ע"ד דס"ס הברכ' מגוף שאינו נקי מה מהני שאינו ב"ח, ומה בידי להכריע בין גדולי הדור בחיבורי' מתבדרין בעלמ' והנה לפימ"ש בהגה' הגר"א סי' רט"ו שם בטעמי' דאין עוני' אמן אחר ברכות התינוקו' שמברכי' להתלמד משום דהוה ברכה לבטלה ורק שהתיר' כדי להתלמד וכן נראה להדי' מדברי הרמב"ם פ"א מה' ברכות פ' ט' וא"כ חזינן אפי' מה שהתיר' ומצאוה ג"כ ללמד מ"מ כיון דהברכ' הוה עכ"פ ברכ' לבטל' אין לענות אמן כש"כ בנ"ז דאסור ורק שהתינוק אינו ב"ח אך מדברי פירשיז"ל מ' ברכות דף ע"ג נראה בטעמי' משום דאינו לשם ברכה. וראיתי בס' תורת חיים סי' פ"א בשם היעב"ץ במו"ק ממ"ש על דברי מג"א הנ"ל משום דישנ' כמה ספיקות ובדרבנן לקולא והיינו כמ"ש הרשב"א בתשוב' סי' קל"א הביא' המג"א סי' צ"ב וסי' ק"ג שנרא' דס"ל הא דל"מ כסוי במקום הנ"ל היינו מדרבנן וכ"נ מדברי אשל אברהם עיי"ש א"כ לפ"ז גם בנ"ז יש התיר' כנ"ל. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קפ"ה שוכ"ט על ראש ידידי ה''ה כבוד הרב הגדול וכו' כש"ת מו"ה משה סופר נ"י דומ"צ ק"ק ערלוי יצ"ו. ראיתי מ"ש כת"ה ע"ד שו"ת בית שערים וכ"ד האו"ח פסחי' דאפי' לדעת הסוברי' דבמצוה יוצאי' שלכה"נ כמ"ש המל"מ פ''ה מה' יסוה"ת, ובת"ח מ' חולין דף ק"א ועיין נוב"י מהדו"ק סי' ל"ה מ"מ א"א לומר כן כדאמרינן במצה של טבל לר"ש דס"ל אאחע"א דא"י משום דיליף מקרא ל"ת עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ וה"ה לענין שלכד"ה עכ"ד ומעכ"ת דעתו שאין הדמיון עולה יפה דשם לר"ש אין עליו שום איסור חמץ שאין אחע"א משא"כ לענין שפפה"נ דמ"מ עליו איסור חמץ אלא שאכלו שלכה"נ והנה סבר' נכונה לחלק בין הנושאי' וכיו"ב מצינו לחוו"ד ביו"ד סי' ק"ג ע"ד הכו"פ מ"ש לחדש דבב"ח נו"ט לפגם אסור דגם שלכה"נ אסור כמ"ש בפסחים משום דלא כתיב בי' אכילה והשיב כמ"כ דשאני שלכ"ה דלא פקע איסורי' ממנה דודאי גבי אוכל חלב חי דפטור משום דהוי שלכה''נ וכי פקע איסור חלב מיניה דהא אם מבשל' ואוכלה חייב שכן שאר שלכ"ה כמ"ש הרמב"ם דאם עירב בו דבר מר דאם מתקנו ע"י סמכי' וכיו"ב חוזר לאיסור' משא"כ נוטל"פ דילפינן מקראי דראוי' לגר קרוי נבילה שאינו ראוי' לגר וכו' בזה פרח איסור ממנו ול"מ מה שמתקנ' וכיו"ב עייש"ה וא"כ ה"נ בשלמ' איסור חמץ שאין חל על טבל אין כאן אסור חמץ מעיקרא משא"כ לענין שלכ"ה גבר' הוא דלא אכיל שלכה"נ אבל החפץ כלומר החמץ יש עליו איסור ושם חמץ עליו ונכון הוא אך מ''ש כת"ה ראיי' מדברי המג"א סי' תנ"ד דס"ל דיוצאי' בסובי' לדעת רשיז"ל אם כי אינו בא לידי חמץ דעכ"פ מינו בא לידי חמץ והנה דברי מג"א צריכי' ביאור מדברי מלחמות ברמב''ן בסוגי' דמי פירות דס"ל דהא דאמרינן בפסחים דף ל''ה לר"ע מצה שלשה בחלב ודבש אינו יוצא ידי מצה דהוי מצה עשיר' היינו עם תערובו' מים אבל בלא תערובו' מים בלא"ה אינו יוצא משום דאינו באה לידי חמוץ כדדרשי' בגמ' והעיר באם תאמר לשאר מינ' איצטריך ז"א דכן אמרינן לר"ל שם אפי' במין שיוצא עיי"ש אלמ' דלא ס"ל סברת המג"א וחידוש בעיני כי המג"א בעצמו בסי' קס"ח הביא סברת הרמב"ן מדברי הרה"מ וא"כ סותר עצמו וכבר עמדתי ע"ד המג"א הנ"ל אלא שי"ל דדברי מג"א בסי' תנ"ד אינו אמורי' רק לשיטת רש"י ז"ל אבל לדידן י"ל כסברת הרמב"ן בפרט דשם קאי לדברי המחבר לענין פת הבאה בכיסנין י"ל שפיר דס"ל כסברת הרמב"ן עיי"ש ס"ק ט"ז מ"מ סברת מר ניהי רבה הוא נכונה וסומכין מדברי חו"ד כמ"ש בס"ד. בא מעכ"ת לחקור בדברי הפרמ"ג שחילק מלאכת הוצאה וכתיבה משאר מלאכות דבגמ' שבת דף פ' אמרינן דלר"ש אין מצטרפי' ב' הוצא' אם אין הח"ש א' קיים בשעת הוצא' ח"ש ב' דשאני הוצאה דחידוש הוא וכת"ה פלפל בחכמ' ברב בקיאות דכגון זה ילפינן