לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קמג

שבת ד' ק"ב ע"ד ר"מ אם הי' שבת והוציא' בפיו חייב משום שבת ופי' דהוי הכל בבת אחת דבבא לבית הבליע' הוי הנחה אלמ' דבעינן הך אכיל' אחת אחת ממש לא בזה אח"ז וכיון דלענין מעילה כבר מעל בלעיס' וטעמ' בלבד משום נהנה מן ההקדש וא"כ קדם אסור מעיל' בלועס והא דמתניתן תנן מוקדשים ומשום קרבן מעיל ולענין יוה"כ וחלב הא לא חל האסור רק בבליע' דהם רק אסורי' אכיל' ואין זה אכיל' בבת אחת אלא עכ"ח אייר' באינה לועס רק בלע כמו בלע מצה או תוחב לתוך פיו וממיל' אינ' מרוסק עד בית הבליע' דרק אז חל בבת אחת וכנ"ל משא"כ פסח מצה ומרור הא פי' במרדכי דאיירי כדרך שאר אכילות ודברי המרדכי שרירין וקיימי' וכנלענ"ד מ"ש בענינ' דיומ' בנותן מתנה לעני במאכל ומשתה אם יצא ידי מתנות לאביוני' כן הדבר וכבר האריך בזה בת' כת"ס והביא שם ג"כ דברי הט"א וכמדומ' לי שגם אני בס"ד הארכתי בזה ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קפ"ד שוי"ר לכבוד הרב הגדול חריף ובקי בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ דק"ק ערלויא אחדש"ה ע"ד במ"ש האחרונים בענין ח"ש למצות עשה אם אין לו רק ח"ש מצה וכיו"ב אם עכ"פ חייב עליו לאכול מה שבידו לעשות ולקיים כמ"ש לענין ח"ש אסור מה"ת וק"ז בעל כת"ס סי' צ"ו הפליא פלאות בכמה חלוקי' והנה בס' קהלת יעקב באות ח' האריך מאוד בפרט זה והוכיח מדברי הרא"ש וטור דאין שום חיוב במ"ע מדכתב הרא"ש והטור בשבוע' שאוכל כ' אם נשרף ונקצת' אינ' חייב לאכול השאר דעל כולו נשבע שיאכלנה ואין אכילת מקצת' מוציא' מידי' שבועת' כלומר דאפי' יאכלנו כבר עבר' שבועת' ואם נימא במצות עשה גם בחצי שיעור יש עליו חיוב קצת לאכול כמו ח"ש באסורי' אמאי לא יאכל השאר מתורת ח"ש אלא בודאי באוכל כ' דהוי כמ"ע אין נדנוד חיוב לאכל בח"ש כן משמע מהטור דאין שום נדנוד לאכל ועיי"ש עוד באריכו' גדול וכן עמד בספרו הריט"א עמ"ס חלה שנדפס על ה' של הראב"ן שם בפ"ד בסופי עיי"ש וקצת י"ל בדבריו דלאחר שהוכיח שם דלר"ש ניהו דכ"ש למלקות מ"מ לענין מ"ע גם לדידי' צריך כזית דהלמ"מ עקרו מכל משמעו' דאכיל' והביא ראי' ממ"ש במ' פסחים דף ע"ג דלר"נ אין אכילות פסחי' מעכב דכל ישראל יוצאי' בפסח א' ודילמ' ר"נ כר"ש ס"ל דכ"ש באכילה סגי' אלא ודאי דשם לר"ש בעי כזית ועוד ראיות עיי"ש והא לר"ש כיון דהלמ"מ עקרו מלשון אכילה מכל וכל מה קצת חיוב שייך בזה דלא שייך לומר ח"ש דלדידי' אין כאן ח"ש וצל"ע, והנה כת"ה הביא ראיי' מדברי הירושלמי מ' יומא דס"ל תרומת הדשן בעי כזית ואם אין כאן כזית היכי ליעבד דבפחות ליכ' הרמה ובכול' ליכ' שיעור ואם יש איזה קצת מצוה בח"ש הא איכ' עכ"פ קצת מצוה דיעש' שניהם הנה שיכל ידיו בראיי' זו עכ"ז נלענ"ד די"ל כיון דמקמיצה ילפינן ובמ' מנחות כ"ו פליגי ריב"ל ור"י אם יש קומץ בפחות מב' זיתים ולריב"ל אין קומץ פחות מב' זיתי' ולר"י יש קומץ פחות מב"ז ועכ"ח הירושלמי אליב' דר"י לשיטתי' וכ"פ בס' שיח יצחק עיי"ש והא במ' מנחות במתניתן דאם הית' אז פחות משיעור קומץ פסול ועיי"ש בדף י"א וכיון דקומץ מנחה פסול עכ"ח גם בתה"ד עכ"פ אם לא שייך פסול בזה מ"מ פשיטא דלא עשה ולא כלום ועיי' ברשיז"ל דף כ"ד דאם רצה להוסיף מוסיף דהא אי אפשר לפשט אצבעותיו ברמץ והיינו לענין הוספה אבל לענין פיחת דאפשר ואפשר להוסיף פשוט לענ"ד דהוי דומי' דקומץ מנח' דעכ"פ לא עשה ולא כלום כמובן. וראיתי מ"ש בדברי האחרוני' וכבר נזכר בירושלמי פ"ג מ' שבועות דאין חלוק מלאכו' ביוה"כ וראיתי בשלום ירושלים פ' י"ד מ' שבת לדעתו בדעת הרמב"ם מה' ש"ע דיוה"כ ושב' שווי' גם בזה ועוד דעתו כי דברי הירושלמי נאמרי' רק לרפרים דס"ל דאין עו"ה ביוה"כ משא"כ לדידן ולהלכת' ועוד הביא בשם הגאון מהר"ש לאנדו' ז"ל צ"ט דברי הירושלמי בדרך תמיה' וכי אין חלוק מלאכות ביוה"כ כלומר כפי' התוס' דאי לאו חלוק מלאכות ה"א דאינו חייב עד שעשה כול' עיי"ש שהביא ג"כ הלמודי' על חלוק מלאכות כמ"ש האחרונים וגם דברי כת"ה הם בכלל דבריו וראיתי מ"ש כת"ה על הקושי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' פ"ט בשם הגאון מלבוב ז"ל בס' ציון וירושלים לדברי רבינו יקיר דלא אמר ר"ש כ"ש למקות אלא בעינ' אבל לא בתערובות ובירושלמי פ"ג ע' פסחי' מוקי לי' מתניתן דתערובות חמץ דחייב מלקות ופטור מכרת דאייר' בח"ז חמץ ואתי' כר"ש דס"ל כש"ל ולא לכרת אלמ' דגם בתערובו' ס"ל הכי. ומעכ"ת השיב דבחמץ איכ' לאו וגם עשה דב' ימים ת"מ ודאי דחמץ חמור דעובר בב"י וב"י וחייב לבער' משא"כ בשאר אסורי' כמ"ש בגמ' לר"י דס"ל אבחא"ש דל"ל משור הנסקל רק מנותר ולענ"ד י"ל עוד לפימ"ש בהרשב"א הביא' המג"א סי' תמ"ב דה"ט בד' מינים שאינו בטלים כיון דהמאכל דרך תקונ' באופן זה לא שייך בטול ועיי' בבעה"מ שתי' כעין זה דהחמץ שבהם הוה יסוד מן היסודו' בהני ד' מיני מדינ' וא"כ הוה כדבר המעמיד דל"ב ושם במג"א בדעת הטור דדבר המעמיד הוה לי' כבגינ' ע"כ אסור גם לאחה"פ ולדעת מהרש"ל דל"ב מה"ת א"כ י"ל דלא חשוב בתערוב' ועד כאן לא קאמר ר"י רק בתערוב' דשייך בי' בטול אלא דניכר או שלא ברוב' ובל"ז הי' בטל כמובן. וראיתי מ"ש במ"ש בפ"ת בשם הריט"א בהא דקיימ"ל בסי' שכ"ב דהעושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום דבעי שיור' והוא במתניתן דמ' חלה וכן בתרומ' הד"ש ונסתפק אי בעי שיור' שיעור כזית או אפי' פחות מכזית וכת"ה השיב מדברי הירושלמי מ' יומ' הנ"ל דכל ספיקות בתה"ד אם אינו כולו' רק כזית אבל מעט יותר שפיר שייך הרמה ושיור' אלמ' דל"ב שיור' בכזית והנה עיינתי דדברי הריט"א מ' חלה פ"ד אות ח' על הלכות הרמב"ן ושם טעם ספיקות' דלבעי כזית משום טעמי' דבעי שיור' שיהא דבר מה להתיר ואם לא נשתייר