לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קמב

דבכלל אסורי תורה הוא ורבע עלי' אסורי ודאי נפשו ש"א קצה בי' שטעם טעמי' דאסורי עכ"פ דודאי בנו"ט הכי הוה ומעתה היאך נימר בדבר שנפשו של אד' קצה בי' אשר יאכל לכל נפש בדבר שאינ' חשוב אכילה לקיים בזה או"נ ושמחת יו"ט הם שני הפכים בנושא א' כהנ"ל. ומ"ש כת"ה בענין שני אתרוגי' וא' פסול אה"נ או כיו"ב שנסתפק בזה בקהלת יעקב אם יוצא בנטילת שניהם ודעת כ"ת עפ"י מ"ש המג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' בשם הש"ג דאתרוג שנאסר ע"י בליעת אסור אסו' לצאת בו דלא מקרי לכם לצרכם וה"נ בזה דעכ"פ כל או"א אסור מספיקא והנה גם בקהלת יעקב עמד בזה והביא דברי הר"ן במ' נדרים פ"ב דאין מתירי' הנדר עד שיחול ואם נדר מפסח עד איז' זמן בין השמשות של פסח למ"ד ספיק' דאוריית' אסור מה"ת לחומר' חשבינן בה"ש כמו חל הנדר ויכול להתיר' ע"י שאלת חכם או ג' הדיוטות אלמא דלדעת זו ספיק' כודאי חשבינן אפי' לקולא והביא ג"כ ראיי' ממ' פסחים ד' פ"ח דאם שכח מה אמר לו רבו או גדי או טלה קודם זריקת דמים לא חשיב לפי אכלו ושוב סותר ממ"א ומחלק ביניהם עיי"ש. מ"ש כת"ה בענין חקירת האחרונים באתרוג של אה"נ אמאי לא מקרי לכם דהא בידו לבטל' ברוב התיר' ותי' עפי' דברי התוס' מ' פסחים רפ"ב במקדש באסור' הנאה אם כי דיכול להנות מאפרן ומ"מ כיון כמו שהוא בעין א"ר לו לא מקרי שלו ואפר פנים חדשות הוין כמ"ש ג"כ בחדושי הרשב"א מ' קדושין ד' נ"ו במקדש בערלה וכ"כ ובטול ג"כ כמו שאינ' ומה"ט גם באתרוג של טבל לא הוה לכם בטול לא מקרי ממוני' כמ"ש בת' הרשב"א במודר הנאה מאתרוג דלא הוה שלכם אם בידו לאתשולי עליו דזה לא מהני רק לענין ב"י בחמץ בפסח דבלא"ה אינ' ברשות' ש"א רק דאוקמי ברשות' אבל לעשות מאינ' שלו שיהי' שלו ל"מ בידו ורק בדמאי הקילו בסבר' הנ"ל דאי בעי מפקיר נכס' דאינ' רק בגבר' ובגוף הדבר לא נעשה שנוי' משא"כ בדברים התלוי' בגוף הדבר דהיינ' פסול משום אסה"נ או אסורי אכילה ועכ"ח צריך לחלק כנ"ל גם לדברי התוס' כמ"ש והנני ידידי דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קפ"ב שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד האברך כמדרשו החריף ובקי טובא יראת ה' אוצרו כש"ת מהו' שלמה נ"י אבן יקר ק"ק ברעזנא יצ"ו אחדש''ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי והנה ראיתי מ"ש לענין נטילה היוצא מבה"כ המצוי' במסילת הברזל אשר כלי הנטיל' שם שאינ' יוצא מזה ביציאת' ממנו והבאת' דברי המשבר סי' א' ודברי מ"א סי' רכ"ז האמת אתך ודלא כברכת הבית וכבר הערתי עד"ז גם לענין יציא' מבית המרחץ. ועתה באתי מ"ש ע"ד התוס' מ' פסחים ד' ד' מיש דהא דמביא הגמ' לענין זריזות המצוה ממקרא דוישכב אברהם וגו' היינו מענין עקדה וק"ל דהא כל מצות קרבנות אינ' נוהגי' אלא ביום כמ"ש במ' מגילה ובכ"מ א"כ י"ל דוקא התם לא שייך זריזות מקודם בעוד' ליל' אבל לענין שאר מצוות כגון בדיק' חמץ י"ל דהזריזות מתחיל מאורת' וכיו"ב העיר בחת"ס על מסכת' זו ממ"ש דשם בגה"נ יליף מוישכם דסדום דלא יצא יחידי בליל' מנ"ל דהא בברכות יליף מהכא דאברהם תקן תפילת שחרית א"כ מה הקדמה שייך בליל' עיי"ש בדבריו דנראה דהזריזות דעקדה היינו ההליכה למקום אשר יראה לו הקב"ה כמ"ש במקרא א"כ משום זריזות הי' לו לילך מיד אפי' בלילה והקרב' ביום וכיו"ב מצינו לענין מילה אפי' מנאן דפטור כמו האשה עכ"ז מ"ד דצריך להשתדל מקודם למען הכן וזה בכלל זריזות שזה החליק בין זהירות לזריזות כמ"ש רש"י ז"ל בעשר מעלות זהירות מביא לידי זריזות זהירות היינו בשעת מעשה המצוה זריזות להכן הכל מקודם למען שלא יעכב שום דבר, זה נלענ"ד בדרך פשיטות ואי בע"א י"ל כפי מ"ש הרמ"א סי' תמ"ה דיש לשרוף החמץ ביום דומי' דנותר א"כ הוה דומי' דמצוות שנוהגי' רק ביום והא תכלית הבדיק' הוא הבעור כמ"ש הב"י סי' תל"ב עיי"ש במחה"ש וא"כ שפיר יליף לענין זריזות מהנ"ל וא"כ שכתב הרמ"א דאם מתייר' לגרירת חולד' הרשות בידו לשרוף החמץ גם בליל' ושם בח"י בשם מהרי"ק דמ"מ קיים מצות ביעור שאין חמץ ברשות' ומ"מ ודאי מצוה מן המובחר ודאי כמ"ש הרמ"א והכי דקיימינן בזריזות וזריזת זו ודאי מישך שייך להמצוה שהיא מן המבחר להיות ביום כמ"ש ומ"ש ע"ד בלב"מ יפה אמרת והנני לסיים בכל חתמי ברכות אוה"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קפ"ג לכבוד הרבני האברך חריף ובקי טובא מו"ה נתן אלי' גרינפעלד נ"י ועתה באתי על ד"ת במכתבו הקרוב ואשר עמד ע"ד המרדכי בע"פ הביא' במג"א סי' תע"ה דשפיר יכול לבלוע ג' זתים ומ"ד ביומא אין בית הבליע' מחזיק יותר מביצה היינו שלא מרוסק אבל במרוסק מחזיק יותר ומהך דמ' כריתות אין רמז בדברי המרדכי ומעכ"ת הקש' עלי' ממ' כריתות ד' י"ד דקאמרינן דאין בית הבליע' מחזיק יותר משני זיתים ולהכי לא תני' במתניתין דבשתי אכילות לא קמייר' והא לדברי המרדכי במרוסק מחזיק יותר והא קאמר דעד דאתי לבית הבליע' הנך ג' זיתים פסח מצה ומרור הוי מרוסק וא"כ הה"ד הך מתניתן דכריתות דיש אוכל אכילה א' כנ"ל והנה כבר עמד בזה במחה"ש סי' תפ"ו בשם ת"ח א' וכתב שהאריך לתרץ והביא שם ג"כ דברי תוס' ואפשר שכיון ג"כ כמ"ש מעכ"ת בסבר' מעליות' ולענ"ד אפשר לומר עפי"ד ת' הריב"ש סי' רפ"ח דנראה מדבריו דטועם ופולט באסורי אכילה אינ' רק מדרבנן דילמא יבלע ובאסורי הנאה הוי מה"ת וכן משמע ברמ"א סי' ק"ח ועיי' בברכות ד' י"ד לענין תענית אכיל' ושתי' קבל עלי' ולא הנאה משמע דעכ"פ הוי הנאה מעלי' ועיי' במג"א סי' קס"ז וסי' ר"י וסי' תקס"ז ובט"ז יו"ד סי' צ"ח וא"כ כיון דאיכא איסור הנאה בלינס' וטעם לבד ודאי דישבו בו משום מעילה והא אית' בתוס' מ'