לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קמא

פרמ"ג אלא שהמנ"ח הוסיף בחקירת' דהיינו שאות' ח"ש עצמ' בטל במלאכה א' כגון עמר ופזר' וחזר ופזר' וכמו דאמרי' באכילת ח"ש וחזר והקיא' וחזר ואכלו דחייב או שא"ה דנהנה גרונו בכזית ועד"ז ודאי שפיר חזי כת"ה הלא הוא דברי הירושלמי דמדמ' ג"כ להאי דינ' דאכל והקיא וע"ז השיב בירושלמי לחלק כנ"ל דשא"ה דנהנה גרונו בכזית ולענין הסבר' ודאי אין לחלק בין הוצא' לשאר מלאכות דלענין אות' ח"ש עצמ' ס"ס אינ' רק ח"ש ותמיה גדולה על בעל מנ"ח אשר כל רז לא אניס לי' שנעלם ממנו לפי שעה דברי בעל הירושלמי שהחליט לחלק בכך. ד) ע"ד פרמ"ג או"ח סי' ק"ח שנסתפק בספק אם התפלל שחרית כבר עבר זמנו אם אם יש השלמ' במנח' כמ"ש בסי' ק"ח ומה בידי להתיר ספיק' של רבינו בעל הפרמ"ג וראיתי לס' תור' חיים מהגאון ר"י שלום דיין דק"ק פעסט שתמ' על ספיקו דכיון דספק התפלל עליו החיוב לחזור ולהתפלל הוי כלא התפלל כלל למה נוצי' מן התקנה והנה הפרמ"ג מרמז עד"ז במ"ש בספק לא תקנו השלו' ולשיט' בסי' ק"ח במ"ש דברי מג"א בשם הב"י והרשב"א דצריך להתנות אם התפלל יהי' בתור' נדבה חזינ' דעכ"פ מספיק' לא נפיק דחיוב עליו להתנות ס"ל להפרמ"ג אכן לפמ"ש הרמב"ם דאין חיוב חוב עליו להתנות י"ל כמ"ש הת"ח ויש לתת עוד תיקן לפמ"ש בישוע"י דבספק התפלל הוי חזקת חיוב א"כ הוי כודאי לא התפלל ואין בידי להכריע רק טוב להתפלל בתורת נדבה ולחדש בו דבר כאלו ודאי התפלל וכעת ראיתי בס' חיי"א כלל כ"ז סי' י"ז דמסיק דאפי' בס' התפלל אינו חוזר ומתפלל דבזה"ז אין מכווני' כ"כ בתפיל' והוא צריך להתנות דאם התפלל יהי' בתורת נדבה ואית' בסי' ק"ו דנצרוך להכיר בעצמ' שיכול לכוון מראשו ועד סופו ובזה"ז אין בידינו לכוון ועיי' בנ"א כלל כ"ד סי' כ"א בביאור טעמו וא"כ דברינו בטילין נגד דעת גדול המחבר ח''א ונ"א. ה) במה דאית' במהרמשי"ק יו"ד סי' קע"ו שחולק על דברי החוו"ד סי' קפ"ה בתשמיש סמוך לוסת' ונזכר באמצע דצריך לפרוש באבר מת כמו בנטמא' באמצע תשמיש דכאן ג"כ באסור' קאי ובמהרמשי"ק חולק וס"ל כיון דחשש שמא תראה ודילמ' לא מצי מקום כנפשי' לעמוד בלא דיש' ושמ' תרא' בתוך כך אדרב' מצוה לפרוש ובזה מקיים מצו' ונזהרת' ועוד בטעמי' ונמוקי' והנה כסברת מהרמשי"ק נרא' מתוך דברי מרן חת"ס סי' ק"ע במ"ש הסבר' בשם הגאון החסיד שבכהונ' מהרנ"א זי"ע דסברא הנוב"י דשמ' תרא' חיישי' יותר ליכ' תקנה ונ"מ לענין שאר קריבו' אינ' נאסר דאם תרגיש הראיי' תאמר לו לפרוש ויפרוש משא"כ לענין תשמיש שמא תראי באמצע והחיוב לפרוש באבר מת ולא יכנוס עצמו לדבר זה ומעתה האיך ניחוש דלא יפרוש באבר חי בסמוך לוסתה ושוב יכנוס בספק הנ"ל וא"כ אדרב' בזה בטל הגזיר' ודברי חי' הר"ן ידועי' במס' סנהדרין דבדבר שאינו רק חיוב לאו ולא קרבן גבי מותר דבר שאין מתכוון ולא פס"ר כיון דיש ספק ואינ' מכוון הוי כמו שוגג דלא חייב' תורה כלו' ש"מ דלא צריך כפרה אבל באסור כרת דחייב קרבן אסור דבר שא"מ אלמ' דאסו' להיות נחית לספיק' דכרת וא"כ ה"נ האיך לא יפרוש אם אסור להיות להכני' עצמ' לספק הנ"ל וקצת דמיון לזה במ' שבת ד' ג' וד' דהיכ' דאיכ' למיחש דיבוא לידי חיוב חטאת לא קנסו ובדף ד' דהא בעי' דר"ז ב"א הסיק פת בתנור התירו לו לרדות קודם שיבוא לידי איסור סקילה ה"נ כמ"כ כנלענ"ד וגם לפמ"ש בטבעו יצרא אלבשי' דדילמ' אפי' במעמד עצמו בפתע פתאום שלא ברצונו יכול לבא לידי דישה ח"ו ואם כי דברי הרמ"א בסי' קפ"ו דיפחד ויבעת שבא לי"כ וע"כ בידו להעמיד עצמ' והיינו באומרת שנטמא' אבל בסמוך לוסתה שקל בעיני הבריות אפשר שלא ימלא פחד ורתת כ"כ וסמי קילות' קמי' חמירת' וכיון שמהרמשי"ק מחליט למצוה לעשות כן ובחוו"ד קיצר וסתם דבריו לענ"ד אפשר לעשות כמו דברי מהרמשי"ק והנני לסיים בכל חותמי ברכות ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קפ"א שוי"ר לכבוד ידידי ה''ה הרב הגדול מה"ו שמואל שווארטץ נ"י בק"ק סאטמאר יצ"ו אחדש''ה הנני ע"ד מ"ש בקושי' ברוך טעם וט"א אמאי אמרינן במ' ביצה המבשל גה"נ ביו"ט לוקה דהא ראוי' לאכילת פ"פ משיעור מדאוריית' לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת ולא שייך בי' מלקות משום בשול שלא לצורך ועד"ז הביא דברי שו"ת שבט סופר סי' נ"ו וב"ה כוונתי לדעת גדול דבח"ש לא מקיים אוכל נפש דאוכל בכלל אכילה וסתם אכילה שיעור' כזית בפרט לר"ל ולאכול כשיעור' פ"פ מכזית תוך אכילת פרס תלי' במחלוקת המג"א סי' ר"י עם דברי ע"ת בשם הכנה"ג ות' פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז אם ברה"מ ברכה אחרונה ילפינן מאכילת אסורי' דלבעי א"פ ולפענ"ד הי' נראה בפשיטות לפי"ד הסמ"ע בח"מ סי' רל"ה הביא' הש"ך ביו"ד סי' קי"ט דמי שמכר לחברו בשר טריפה בחזקת כשר מה שאכל אכל ואי"צ לשלם וס"ל להסמ"ע בטעמי' לחלק בין אסורי' דאוריית' לאסורי דרבנן דבאסורי דאוריית' נפשו של אדם קצה בהם ולא נחשב לאכילה כלל משא"כ באסורי דרבנן שאין גופ' אסור חפצ' וע' בנתיבות וחוו"ד ובש"ך חולק וס"ל דהוא מטעם קנס כמ"ש מדברי רש"י ז"ל מ' בכורות ד' ל"ז ובת' מרן חת"ס ח"מ סי' ק"פ הכריע כדברי הסמ"ע ולענ"ד ה"ה ממקומו מוכרע דהא שם בבריית' מחלק רשב"א בדבר שנפשו ש"א קצה בה' כגון נבלות וטריפות אי"צ לשלם אבל בבכור וכיו"ב צריך לשלם לפי"ז לת"ק דמתניתן דלא מחלק או דס"ל דהוא מטעם קנס כמ"ש הש"ך או מטעם דס"ל דבכל אסורי' שאסרה תורה נפשו ש"א קצה בהן והנה במ' תרומות פ"ו מ"ג שם מי שהאכיל לפועלי' תרומ' צריך לשלם להם דמי סעודתן והביא הר"ש דברי הירושלמ' דטעמ' של דבר משום דבדבר של אסור נפשו ש"א קצה בהם אלמא דזה טעמי' דמתניתן לחכמים שם אם כן אין ספק שכן הדבר כמ"ש הסמ"ע וכ"פ הרמב"ם בה' תרומות ומעתה ניהו דלר"ל ח"ש מותר מה"ת מ''מ כיון