לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קלט

ושוב ראיתי בשו"ת יד יצחק ח"ג סי' ער"ה שנשאל ג"כ בדבר הלכה זו והעיר ג"כ השואל מדברי התוס' הנ"ל והוא חזק את דברי' עפ"י דברי המרדכי שנו"נ ג"כ משום אינה רואה פני אויר ע"י רצועה שמהדק' על הבית או תולי' עלי' ושם נאמר דאם מכסה בבית אחד לגמרי עדיף טפי דהו' שפיר רואה פני אויר ופיר' היינו שמדבקה להקציצי' לגמרי וכן פי' הגאון בביאור מרדכי על ה' קטנות דע"י שדבק בית הנ"ל לקציצה כחדא חשוב לענין רואה פני האויר ומשמע ממילא דאם אינה ע"י דבוק ודאי גריעה מתליית רצועה שאינה רואה פני האויר בשום מקום, ולדברי הגאון ודאי יש לחוש להיות נזהר מלעשות כן. שנית הציע בדבר חמור באשה אשר הרופא סתם נקבי השניים של אשה ע"י וואטי' מפני כאבי השניים מהו לענין חציצה לטבילה. והנה דברי ת' אמרי אש סי' ע"ה ידועים שהשיב להתיר מה שרגילין הרופאים להטיף אבר ועופרת לנקבי השניים וכן בס' גדולי טהרה בשו"ת סי' כ"ב אחרי פלפל ארוך מסיק להקל ונמשך אחרי' בשו"ת מהרי"א רכ"ט אם בהסר' זו יש כאב גדול אפי' במעשה הדיוט לא חשוב חציצה אם רק אחר זמן רב מסירין אותו ממקומו ובאם אינה מסירה לעולם מיקל לכ"ע עיין בספרי לבושי מרדכי יו"ד סי' קכ"ח ובת' דברי חיים ח"ב סי' ס"ה בענין רטיי' נראה שם כסתירת הדיוקי' דמתחיל דאם רק בכאב קל מסירין אותו הוה חציצה ושוב קאמר דאם יש סכנה וכאב גדול בהסרתן לית בי' משום חציצה ועיין בת' מהרש"ם ח"א סי' ז' שנשאל באשה שיש לה חולי ראש ושפטו הרופאים דהוה סכ"נ בהגעת מים לתוך אזנה אם מותר לתחוב וואטי' בשעת טבילה בעומק אזנה והביא השואל מהא דאמרינן מ' שבת ס"ה דאשה יוצאה במוך שבאזנה אי מהדק ואי הוה חציצה והוה כמו חוט' צמר דלא תצא דילמא תצטרך טבילה וחוצץ עד שטרפו וא"כ ה"נ כן אלא עכ"ח דאינה משום חציצה והגאון מהרש"ם השיב עלי' דילמא שם איירי דאינה מסירה לעולם מסייע ג"כ דבזה פשיטא לי' להתיר ובסי' ע"ט הביא העובדא מה שמטיפין עופרת בנקבי השן והביא' דברי בי"א להחמיר ואח"כ והגאון מביא ראיות חזקות דמה שנשאר לעולם לא חשוב חציצה והביא דברי מ' נדה שמחלק דאם שוה לשן אינה חוצץ אם בולט לחוץ חוצץ והביא ג"כ דברי שו"ת בנין ציון ונחל אשכול להקל בזה והנה בנדון דמעכ"ת לא אדע באופן מה נתחב הוואטי' ודברי סו"ט ופתחי זוטא אינה תח"י ע"כ מעכ"ת מבפנים להורות הלכה למעשה. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קע"ט שי"ד על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג הוב"ק מו"ה אברהם ליב שפרייער נ"י הנה ע"ד הפריש' מ"ש בסי' שמ"ג ע"ד ב"י שהביא דברי הרא"ש רפ"ק דמ' שבת במ"ד ר"מ לאביי תמני' הוה תריסר הוה וא"ל ולטעמיך שתסר' הוה הא ל"ק פטור ומותר דריש' לא קתני והקשר בתוס' והרא"ש אמאי מותר דעכ"פ איכ' משום לפני עור לת"מ ואפי' איירי דהי' יכול ליטול בעצמ' דאמרינן במ' ע"ז גבי לא יושיט אדם כוס יין לנזיר דדוקא באיכא תרי עברי דנהר' עובר היינו משום ל"ע לת"מ אבל עכ"פ אסור משום מסייע דהא אפי' קטן או"נ ב"ד מצווי' להפריש' כש"כ לסייע לגדול והקש' בפריש' מה ראיי' מקטן או"נ דהוה איסור דאורייתא לד"א בשבת דהוה דרבנן ותי' דבזה נמי איכא דאורייתא דהעני יוליך ד"א ברה"ר ופלא בעיני מה דרבנן הוה בבבא דריש' דלהכ' פטור ומותר היינו היכא דהעני או הבע"ב עשה כל הוצאה או הכנסה בעקיר' והנחה דאז הוא לא עשה כלום משו"ה מותר בבבא דרישא א"כ פשיטא דהוה אסור דאורייתא דהא בזה קתני גבי עני במתניתן דחייב דהיינו בשוגג קרבן חטאת ובמזיד כרת ונסקל כמ"ש בברייתא דלקמן ולמה צ"ל משום ד' אמות ברה"ר וצע"ג ע"כ ומ"ש כת"ה דזהו שסיים דהוה עיקרה והנחה בחד' וכן השיב חתני הגאון אב"ד ק"ק גאלאנטא נ"י ולא ידעתי האיך אתיישבי' הדברים דא"כ מעיקר' מה קשי' לי' מניה בי' בהא קיימינן מה דמפורש במתניתן דחייב חטאת דעלי' קאי ומה דרבנן ומה צורך להסביר דברי מתניתן והגמ' ועוד מ"ש בעצמך על מה הכניס החששא דיוליך ד"א ברה"ר. וראיתי מ"ש ממ' ברכות דף ל"א דהא דאר"פ אר"ז המקיז דם בבהמת קדשים מעל שהקש' רשיז"ל מכ"מ דאין מועילי' בדמים ודעתך דהקזה גופ' הוי משום מעילה דכן משמע בירושלמי והבאת ג"כ דברי כ"ת בתולש קרן מן העולה מעל ועיקר' נ"ש ממתניתן ממ' מעילה דף י"ט דתולש מן החטאת והה"ד בהקיז והנה במ' מעילה דף י"ב מוכח בהדי' דאיירי לענין מעילה בדמים עצמ' דפריך מניה אתורי' ובני יונה שלא הגיע זמן מי איכ' מידי דמעיקר' לית בי' מעילה ולבסוף יש בו ופריך עלי' הרי דמים ופשיטא דאיירי בדמים עצמן כמ"ש רש"י ז"ל דנתמעט מדין מעילה משום קרא דלכפרה ומשום קרא דלכם כדדרשי' במ' יומא ופ' כל הבשר ועוד דלקמן מדמי לי' לחלב בהמ' קדשים ומחלק ביניהם דדמים שאני דא"א בלא דמים משא"כ חלב ותו פריך ננפיר' ושוב מחלק ביניה' ג"כ ופשיטא דפשיטא דקאי על הדמים עצמ' ומ"ש מדברי הירושלמי לא אדע שום משמעות מפני דקאמר בקדשים ול"ק בהמת קדשים דהכל חד וגם ידוע דהלשון ירושלמי בדרך קצרה ומ"ש ראיי' ממ' מעילה תפש מן החטאת ומדברי כ"ת בתולש קרן שאני התם דבא לידו ספק ממש מן ההקדש אבל הקזה בלא דמים אינו אלא כמזיק ופטור בהקדשות כמ"ש במ' בב"ק דף ט' במתניתן ועיי' בתוס' בב"ק דף ז' דאפי' בהזיק ביד אדם דרשינן לרעהו ולא של הקדש ועכ"ח צריך לומר דמשום הדמים אתינן עלה ושפיר הקשה רש"י ז"ל וצריכ' לתירוצ' כנלענ"ד. וראיתי מ"ש באתרוג של מצוה אשר בלא מצוות' אינ' ש"פ וע"י מצוות' ש"פ אי מעל