לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קלז

דדוקא בודאי סכנה מותר לעבור אסור' תורה ורגליים לדבר קשה הדבר לומר שיחלוק על פשוט' הש"ס ס' צ' יומ' ומה דקיימ"ל סי' שפ"ח וסי' תרי"ח דאפי' בספיק' דוחה שבת ועכ"ח צ"ל דמלת סכנה כולל ג"כ ספיק' כמ"ש (גע: פאהרליך בלע"ז) דאינו ודאי רק שיש חשש גמור וכמ"ש במתניתן מ' ברכות פ"ק דף י' בעובד' דר"ט שקם לקראת ק"ש כדברי ב"ש ואמר וסכנתי עצמי מפני כסטי' והא נצל בעי"ת ולא נעשה דבר ב"ה ועיין בערוך בערך סכנ' וע"כ אם כבר נלכד דברי כת"ה כנים ונכונים וקדם שנלכד אפשר להתברר ע"י רופאי' מומחי' לפי ראות עיני' כנלע"ד אם יסכים אתנו עוד מורה מובהק. ואסיים בכל חותמי ברכות ידידו הק' מרדכי ליב ווינקלער סימן קע"ה שובע שמחות ורב ברכות על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול חו"ב מו"ה עקיבא בלוי נ"י בקראסנא יצ"ו. ראיתי מה שחידש לתרץ קושי' הפלתי ממ"ש הירושלמי דמשו"ה לא תקנו ב' ימים יוה"כ מפני הסכנה והקשה הפלתי לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת א"כ הא אפשר לאכול פחות פחות מכשיעור' ותי' כת"ה עפ"י מ"ש הרמב"ן הביאה בחת"ס בח"מ דמקרא דשבתון שבות ילפינן אפי' אסורי דרבנן שאינה מלאכה גמורה כגון מו"מ ונשיאת משא וכיו"ב ג"כ אסור מה"ת דס"ס לא שבת דאל"כ כל היום יעסוק ויטריח וכי זו היא שביתה וא"כ ה"נ הא ילפינן משבתון שבות דלענין שאר ענוי' וא"כ ה"נ לענין ח"ש פחות פחות כל היום עכ"פ לא שבת והנה הוא סבר' נכונה ונפלאה אלא דעל קושי' הפלתי י"ל בפשיטות דהירושלמי לשיטתי' במ' תרומות פ"ו מ"א דר"ל מודה ביוה"כ דח"ש אסור מה"ת וכן מוכח מדבריו בפ"ב דיומא דפריך ג"כ אמתניתן אסור והא ענוש כרת ותי' ג"כ בח"ש ולא הדר פריך לי' הניחא לר"י לר"ל מא"ל אלא משום דס"ל דמודה ביוה"כ דל"כ בי' אכילה ועיי"ש בשלום ירושלים, ועיין בפרמ"ג סי' תרי"ב דבר חדש דביוה"כ חצי שיעור הוי עשה מפורש ולא חל עליו שבועה ולא כשאר ח"ש דרק אסור בעלמא משום דלשון ענוי משמע אפי' ח"ש ורק הלמ"מ פטרו מעונש, וקשה לפרש דבריו וכמדומה שהארכתי בזה לפרש דבריו ועיין באבני מלואים לט''א מ' מגילה דף י"ז דלר"ל אפי' בישל דבר אסור ביו"ט שייך בי' מתוך והוי צורך קצת דראוי' לאכול פחות פחות מכשיעור גם זה י"ל לפ"ד הירושלמי דתרומות הנ"ל דסיים מודה ר"ל בדעתו להשלים וה"נ כיון דדעתי' לאכול כל מה שמבשל לאכול פ"פ מכשיעור כבר הוי דעתו להשלים ובזה י"ל ג"כ על קושי' הפלתי הנ"ל דהאיך נתקן להתענות ב' ימים שפיר תי' משום סכנה ואי לאכול פחות מכשיעור והיינו דמיד יתקנו כן ולהתיר אסור' דרבנן הנה כיון דיתקנו כן כבר הוי דעתי' להשלי' כנלענ"ד. ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קע"ו שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול הו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ ק"ק ערלוי יצ"ו ע''ד האתרוגים הארוכים שאין בעובי' כביצה צל"ע כי הדבר תלוי בגמר פירי ותלי' בסברא כי אם קטן משיעור הנ"ל אינה ראוי להגדל עוד ועיין בב"י וט"ז סי' תרמ"ח ס"ק י"ט בשם התו' דלהכי מכשרי רבנן אתרוג הבוסר אם הוא כשיעור' הנ"ל וא"כ הסברא מה לי אם כח החנטה פועלה זאת להבדל בשיעור' בדרך אורכ' או בדרך עובי' ויש ג"כ הסברא אם השיעור דוקא ולכאורה י"ל כמ"ש במ' כלים שיעור הכלים להטהר כמוציא זית ושיעורי דכלים של בע"ב כרמונים ושם ודאי תליא בעובי' כמובן דהא בארוך וקטן מהו שיעור' לענין יוצא הוא יוצא ויוציא אפי' ארוך כמה אם הוא קטן ודק ועיין בפרמ"ג ס"ס תרמ"ח דאתרוג פחות מאגוז י"ל, הטעם דלא מינכרא לקיחתו א"כ גם אם הוא ארוך אפשר דלא מינכר' לקיחתו אם הוא דק מאוד ועיין בת' מרן חת"ס או"ח סי' קפ"א אפשר דיש ללמוד מדבריו לכאן ועיין במ' חולין דף מ"ו גבי כבד דאבעי' לי' לר"י כזית מרודד כרצועה מהו ונשאר בתיק'. ב) הציע לפני קושי' הט"א מ' חגיגה הביא' בבית שערים סי' שכ"ט ע"ד התוס' מ' יומא דף מ"ח אשר דעתם דאפר פרה אין בו שום טומאה מה"ט אפי' הכשר חיבת הקדש לא מהנו וק"ל ממנחות דף ק"ב דפריך בגמ' לר"ש מ"מ פרה מטמאה ט"א דהא ס"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי ומשם להדיא דב"ט הוה ומעכ"ת שכל את ידו והביא דברי תוס' מ' חולין דף ל"ו והנה מיד עלה בדעתי דשם במנחות לא נאמרה רק לענין פרה דהוה באמת לפנינו אוכל רק מטעם כל העומד לשרוף כשרוף דמי נימא דל"ה אוכל לזה מהני חיבת הקדש אבל לא לעשות אפר כאוכל. ועכשיו ראיתי כי בת' בית שערים ג"כ עלי דרך זה וכן משמע להדיא מת' הרשב"א סי' ל"ב והנה בתוס' בב"ק דף ע"ז ביאר' ביותר דהיינו טעמ' בפרה דמהני חיבת הקדש גם כי למ"ד דקדשי בדק הבית הוא מ"מ כיון דתורה קראה חטאת וגם עושים בה עניני קרבן הוה כקרבן לענין חיבת הקדש משא"כ באפר' לא שייך הני טעמים וז"ש בתוס' מ' יומא דלא שייך באפר' חיבת הקדש למה יקרא הקדש, ולהסביר יותר י"ל לפימ"ש באחרונים למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי היאך אפשר לעבור בב"י בחמץ דבעי כזית דכיון דעומד לשרפה בציר לי' שיעור' עיין בת' מהרמינ"ץ סי' ה' ועיין בת' שער אפרים סי' א' ות' ח"צ סי' ס"ב ועכ"ח צ"ל כמ"ש בת' האחרונים ורגיל בפי חכמים דלענין זה עצמו לא שייך לומר כשרוף דמי דבאופן כך חייב' תורה ועיין בקול ארי' סי' ט"ז דאם נאמר דליכא שיעורי' משום השרפה א"כ לא יעבור בב"י ולא יהי' עומד לשרפה ועד כאן לא אמרינן העומד לשרוף כשרוף