לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קלג

מקום דהא קאי בהאי סימנ' במלאכות שמותרים לצורך או"נ ועד"ז קאי ג"כ הכנת מוקצה ובסי' קט"ז י"ל דאיירי דיש לו בלא"ה לצורך יו"ט רק חפץ בהמוקצה ע"כ אוסר משום עובדא דחול עכ"פ ועכ"ח צ"ל כן דאל"כ האיך יפרנס מתני' דמ' עירובין מתנה אדם וכו' וכן בביצה עיי"ש. ומסי' שצ"ג י"ל בפשיטות. דל"ש משום עובדא דחול דלא מכין לאיזה צורך אכילה וכיו"ב רק שקונה שביתה ומה עובדא דחול שייך בזה. ועוד יל"פ מסברא מה הוא זה עובדא דחול דקאמר אלא משום דרבה דריש והכינו א"א יביאו חול מכין לשבת וכו' ואין יו"ט מכין וכו' והיינו דהכנה מיו"ט לחברו הוי עובדא דחול הוא שמכין וא"כ י"ל דזה לרבה דס"ל דגם מוקצה י"ל סמך מקרא הנ"ל וס"ל מוקצה דאורייתא אבל הרמ"א הא באותו סימן מיקל במוקצה ונוטה להורות כהדעות דאין מוקצה גם ביו"ט כש"כ דלא ס"ל כרבה בזה ע"כ פי' לדידי' פי' הט"ז דאמירה בהכנה ג"כ מותר והט"ז לדידי' אפשר דס"ל להחמיר במוקצה וס"ל דעכ"פ הוה סמך למוקצה ממקרא הנ"ל ועיין בט"ז בסי' תקי"ג ודברי המהרש"א מ' ביצה דף ג' ע"ב ידועים דס' מוקצה מחמירי' אפי' בל"ט דדשיל"מ. וראיתי מ"ש מעכ"ת ע"ד המרדכי בלש מעיו"ט דאסור ליטול חלה ביו"ט ואסור לאפותה ולשייר כדי חלה לחול והקשה עלי' המג"א ממתניתן דכיצד מפרישין דקיימ"ל כר"א דמותר לאפותה ולשייר חלה וכת"ה תירץ בדברי' חריפי' ולחלק בסברא מ"ש לצורך נכרי ולצורך חול כמ"ש לדעת רשיז"ל ועיין בלח"מ ר"ה יו"ט ובכ"מ ולענ"ד י"ל דמתניתין איירי בלש בפחות שיעור חלה כמו דמשמע במ' פסחים דף מ"ק ואיירי דלא אפה בתנור כמ"ש התוס' שם דף מ"ו ורק הסל מצרפם מכמה אפיות וא"כ בשעת מלאכת אפיי' התיר' הוי דעוד לא נקרא עליו שם טבל ורק לאח"ז בצירוף סל למפרע וכיון דליכא לפנינו איסור שפיר אמרינן דישייר לחלה ול"ה איסור למפרע דטוט אסור וטוט מתיר' משא"כ המרדכי איירי ביש שיעור' דחלה ויש אסור לפנינו מ"ש אח"כ אינה עיקר איסור' למפרע והדברים מובנים בס"ד. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קס"ט כבוד הרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה שמואל מאיר האללאנדער נ"י דומ"ץ ק"ק טשערנאוויטץ במדינ' בוקאווינא יצ"ו ע"ד כי בהאי שת' דשעה"ד לא הי' מצוי' אתרוג במדינו' הגולה ולא הי' בידם רק ג' מיני' דקיימ"ל בסי' תרנ"א דיטלו בלא ברכה מ"מ דעתו לברך עכ"פ ברכת שהחיינו ונסתייע מדברי הגי' ושיטות הראשונים אשר בס"ד הדיבר בהם לקמן רק מעיקר הדברי' לענ"ד שאין לברך כו"כ ברכת שהחיינו דהא פסק הרמ"א בסי' תרמ"א דמי שאוכל בליל א' דסוכ' בביתו מפני הגשמים וכיו"ב מפני האונס דלמחר כשאוכל בסוכ' מברך שהחיינו של ישיבת וברכת שהחיינו שבירך על היו"ט בביתו אינו פוטר דשל סוכ' ופי' המפרשי' בב"ח וא"ר ות' שבו"י ח"א סי' ב' דכיון דאינו זמן עשיי' דלא זמן עשיי' מצוה או כמ"ש בשבו"י וא"ר דאפי' שעת מצותן ליכ' כיון דפטור' מן הסוכ' משום גשמים או שאר אונס אין ברכת יו"ט שייך לסוכ' כמ"ש אי פוטר שהחיינו דמצוות לולב וא"כ ה"נ כיון דאין כאן ד' מיני' ואונס הוא לקיים המצוה ואינו יוצא כלל ידי מצות ד' מיני' על מה יברך שהחיינו דהוה כמו שאינו בשעת מצוותן או עכ"פ זמן עשיית מצוותן ומה עדיפת' מסוכ' וק"ו היא דאם מפני הגשמים דאינו רק משום מצטער ואם מצטער בזה גם בבית מחייב לחזור לסוכתו כמ"ש הרמ"א סי' תר"מ בשם המרדכי' כש"כ האיך דאונס לגמרי דהוי כשלא שעת מצוותן ואם כי בת' הב"ח סי' קכ"ב חולק על הרמ"א והאריך בראיות ומסיק דהוי ס' ברכ' וימתין עד ליל שני בברכת שהחיינו ומ"מ בס' א"ר האריך בראיות כנגדו וסותר ראיות הב"ח והביא דברי הכלבו שהם כדברי הרמ"א וכ"ד השבו"י סי' ב' וכן בברכ"י הביא דברי או"ח כדעת הרמ"א ועיי' בשע"ת סי' תרמ"א הנ"ל וגם לדעת הב"ח עכ"פ ס' ברכו' הוה דע"כ ימתין עד ליל ב' בברכת שהחיינו ומעתה האיך לסמוך לברך בנ"ז מספיק' זה מסבר' וראי' לענ"ד. ב') מגמרא דכן פסק בת' מהרש"ל סי' ח' בעובד' דידי' דלא הי' להם הדסים והי' יום א' בשב' וצוה ליטול ג' מיני' בי' ב' היינו כיום א' בזה בלא ברכה ורק הש"ץ לבד ולא הצבור וליום א' דחוה"מ הביא' הדסים ופסק לברך גם שהחיינו א"כ מפורש להדי' דביו"ט על ג' מיני' לא ברכו שהחיינו וכן דייק בת' שערי אפרים סי' ל"ה. והעיר למה לא ברכו שהחיינו עכ"פ על האתרוג משום חדוש פרי כמו בשאר חדוש פרי ות' דילמא כבר יצאו בראיי' קודם החג ועכ"פ ברור דס"ל דגם ביו"ב לא ברכו שהחיינו מפני חסרון הדסים ועיי' בט"ז ומג"א סי' תרנ"א שהביאו בקצר' ע"כ לענ"ד פשיטא דאין לברך שהחיינו וחששא דברכה לבטלה לכ"ע כנ"ל. ועתה נבא להראיות שהביא הדר"ג ממ"ד רב' בגמ' דף ל"ז ע"ב מ"ט לולב בימין ואתרוג בשמאל דזה תלת' מצוה וזה חדא מצוה וה"נ לפימ"ש לעיל כיון דלא יצא ידי מצוותו אין כאן שעת מצוותו דלברך וגם כי בחדושי להריטב' פי' בפשיטת דודאי כול' חדא מצוה אלא שבלולב ג' חלקי' ממנו פשיט' דאין משם שום סייעת' וגם מ"ש בדברי א"ח דאם הי' חסר ערב' ובירך הר"מ אח"כ על נטילת ערב' ושהחיינו והמג"א חולק דלדידן דאי"מ על כל חדא וחדא כ"כ א"צ לברך וס"ל להדר"ג דעכ"פ לענין שהחיינו מודה דמברך ולא ראיתי הכרח לזה דכיון דאי"נ על המצוה מנ"ל לומר דשהחיינו מודה דמברך ועוד לפמ"ש בא"ר דעובד' הוי שלא הי' לפניו וא"כ לא הי' ראוי לברך על הלולב בחסרון ערב' עד"ז כאלו אינו ע"כ מברך כל הברכות ומשמע להדי' דאם הי' לפניו אעפ"י שמברך על כל או"א [וטעמי' בא"ר לפי שלא הזכיר בברכו אלא לולב] אבל אם הי' לפניו לא זכיתי להבין למה יברך שהחיינו והא ברכת שהחיינו