לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קלב

כבר תלוש ושוב ליכ' רק טלטול בעלמ' א"כ ליכ' ראיי' ואדרב' מהלשון הבריית' יש רמז דלא כצל"ח דקתני לולב וכל מכשירי' דוחי' את השבת ולדברי הצל"ח הא ליכ' גוונ' דנטילת לולב עצמ' במצוות' ידחה דיוצא במחובר אם כן מה זה דקתני לולב ומכשירי' דפשטות לולב היינו מצות נטילת לולב עצמו והא לדברי הצל"ח למה נקט כלל לתני רק מכשירי' לולב דהא לדידי' ליכ' גוונ' דלולב עצמ' ידחה שבת אבל אם אינו יוצא במחובר שפיר קאמר לולב דהיינו לקוצצן דבמחובר אינו יוצא ולר"א דוח' שבת ומה שי"ל בפרט ב' דאם יש בידו ד' מיני' קודם אור היום דלאו זמנו הוא אלא שאוחזי' בידו עד שהגיע זמנו לאור יום אם צריך להניח' ושוב לטל' לקיים ולקחתם וצוה לעיין בת' מהרי"א סי' קפ"ט באו"ח ושם משמי' דהרב הגאון מקאוונ' ז"ל שהעיר ממ"ד במ' זבחים דף י"ד גבי חטאות החיצונות דכתיב ולקח ולא וטבל כמ"ש בפנימיות ודרשינן ולקח לענין שאם קוף רמי על ידי' דלא מהני שצריך לטול מן הדם באצבעו ואם כן ה"נ כיון שנטל הד' מינים בעוד שלא בזמן חיוב' לא מהני וצריך להניח' ילטל' ולענ"ד לדברי מרן חת"ס הנ"ל דולקחתם היינו נשא בכח ועוצם ידי שדי בכך שאפי' חציצה אינו מפסיד לשיטת הרמב"ן ודעמי' וא"כ ה"נ לענין שאי"צ לטל' ובמ' זבחי' לענ"ד הא פירש' שם רשיז"ל דלוקח הא דרשינן דזה קבלת דם ולא הזהיר' רק דמוקמינן קרא על מלת אצבעו דכתיב בקרא שצריך לטול ע"י אצבע ולא ע"י קוף וכיו"ב אם כי איכ' למימר דלוקח בלא אצבע' אינו רק להחזיק בידו כמ"ש בחת"ס הנ"ל דהא גבי ולקחתם לא כתיב לא אצבע ולא יד א"כ לק"מ ועיי' מ' קדושין דף י"ב שקלתא ופי' רש"י ז"ל כלומר שנשאר בידה דכבר נטלת' מידו ובמ' חולין דף ק"ה שקולא וכן בב"מ דף צ"ט שקולא. ופירשיז"ל נושאי משאות ועיי' בערוך ערך שקל (לאסטענ: טראגער), ועוד דשם אי אפשר לפרש כלל רק על הנטילה והזהי' דודאי משעת לקיח' עד הזייה אין מצוה שיהי' על ידו כמ"ש שם דף י"ט לענין הולכ' שאינו ברגל אם בנתיים הוי ביד זה לא עבר משום זרות דהוי כמו אצטווה בעלמ' ע"כ דרשינן על הלקח' ממש כלומר הגבהה או נטילה כהנ"ל אבל לענין ד' מינים עיקר המצוה שיהי' בידו. ויש להעיר אמ"ש במהרי"א שם דהוי דומי' דתפילי' שאם הי' עליו מקודם שהאיר היום בהאיר היום צריך לנענע אותן והא כתב בסי' ר' בב"י בדעת הרא"ש לחלק בין טלית של ציצית ותפילין דטלית אינו מן המצוה למשמש בו משא"כ תפילי' דילפינן מציץ ע"כ כאן חיוב למשמש בהאיר היום ועוד דהנחת תפילין בלילה אסורי' עביד משא"כ טלית של ציצית בלילה ניהו דחיוב ומצוה ליכ' בלילה מ"מ ליכ' אסורי' וא"כ הא ד' מיני' דומי' דציצית דליכ' מצוה למשמש בהם וגם ליכ' אסורי' בנטילתן בלילה אם כן אינו רק מהיות טוב כמ"ש באו"ח בה' ציצית עיי"ש כן נלענ"ד בד' מיני' והנה אינו כדי להכריע בין ההרים הגבוהי' וכשגבי' ולא באתי רק להער. והנני לסיים בכל חתמי ברכות. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קס"ז שוכ"ט על ראש ידידי הרב הגדול חו"ב יו"ש מו"ה אליעזר גרינפעלר נ"י. והנני ע"ד חתיכת הבצלים זמן קודם אכילה שהחמיר בח"א ואוסר אפי' בדיעבד לאכול אותו טב הור' ומזמן מה אני אוכל רק השום בלא חתיכה הנ"ל, וע"ד דמבעי' לי' בסגירת הכיור' שעי"כ נכבים הגחלים ונשאר החמימות בבית אם מותר ביו"ט דהעולם נהגו היתר להסיק אפי' באין הקור גדול עד שנאכלים נקרשים לענ"ד לאסור דהא גבי כבוי לא אמרינן מתוך כמ"ש במג"א ססי' תקי"ד ובסי' תקי"ז ס"ק ח' בשם הב"ח וה"ה דברי התוס' מ' ביצה דף כ"ב והא הבערה גופא לחמם כנגד לא היתר ג"כ רק משום מתוך כמ"ש הר"ן הובא במג"א סי' תקי"א וסי' תקי"א ס"ק ג' וכיון שכבוי זו להסגיר הכירות הוא למען חמום וחמום גופא משום היתר מתוך והא במלאכת כבוי לא אמרינן מתוך ועוד כיון שאינה רק לאח"ז כמ"ש המג"א שם בסי' תק"ז ואפי' באם המאכלים נקרשים אני מסתפק כיון שאינה רק מכשירי' ולא כל המכשירים הותרו כמ"ש בסי' תקי"ד לענין כבוי הדלקה עיי"ש ע"כ גם בזה יש לעיין טובא לענ"ד. וראיתי במה שעמד ע"ד ד"מ ורמ"א סי' תרס"ט במ"ש שנוהגים לקרות פ' כל הנדרים בתורה ביום שמחת תורה והנה כעת מצאתי בשערי אפרים מהגאון מהריז"ל סי' כ"ז בזה"ל ויש נוהגים וכו' הנדרים שבתורה כגון פ' ויכולו או המלאך הגואל או ברכת כהנים ופסוקי אחרים של ברכה ופי' בפתחי שערים דמשו"ה קורין לפרשיות אלו פ' נדרים לפי שהי' מנהגם שהעולה לקרות בתורה בפרשיות אלו הי' נודר נדרים ונדבות לצדקה וע"ש זה נקראים פ' נדרי' ויכולו וכיוצא עכ"ל והנה ידוע מגדולת הגאון ובקיאות' במנהגים. ידידו דושית. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קס''ח שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול מו"ה עקיבא בלוי נ"י ראיתי מ"ש קשה כברזל ע"ד הט"ז ר"ה יו"ט סי' תצ"ה שהסכים עם רמ"א בב' ימים טובים ש"ג להכן מיום א' ליום ב' דאינה רק אמירה ובססי' קט"ו סיים דהוי מ"מ עובדא דחול, והגה"צ ז"ל מס' מיהאל העיר ע"ד שו"ע התניא בקו"א ס"ק י"א מ"ש עליו וכן ראיתי בח"א ה' יו"ט בדיני מוקצה הקשה עליו מסי' שצ"ג בערובי תחומי' שמותר להתנות מיומא לחברא ואפשר ליישב דעכ"פ נ"מ אם צריך לאוכל נפח דקיימ"ל דמותר בטלטול לצורך מקומו כמ"ש בתוס' מ' ביצה דף ח' ד"ה אמר פשיטא דהכנה באמירה לא גרע מטלטול מוקצה ולפי"ז דברי הרמ"א אפי' לדעת הט"ז יש להם