לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קלא

ורבע עלי' אסורי' ודאי נפש' ש"א קצה ביה שטעם טעמי' דאסורי עכ"פ דודאי בנו"ט הכי הוי ומעתה האיך נימא בדבר שנפש' ש"א קצה אשר יאכל לכל נפש בדבר שאינו חשוב אכילה לקיים בזה או"נ ושמחת יו"ט הם שני הפכים לנושא א' כהנ"ל ומ"ש כת"ה בענין שני אתרוגי' וא' פסול משום אה"נ או כיו"ב שנסתפק בזה בקהלת יעקב אם יוצא בנטילת שניהם ודעת כ"ת עפ"י מ"ש המג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' בשם הש"ג דאתרוג שנאסור מ"י בליעת איסור אסו' לצאת בו דלא נקרא לכל צרככם וה"נ בזה דעכ"פ כל או"א אסור מספיקא והנה גם בקהלת יעקב עמד בזה והביא דברי הר"ן במ' נדרים פ"ב דאין מתירי' הנדר עד שיחול ואם נדר מפסח עד איז' זמן בין השמשות של פסח למ"ד ספיק' דאוריית' אסור מה"ת לחומרא חשבינן בה"ש כמו חל הנדר ויכול להתיר' ע"י שאלת חכם או ג' הדיוטות אלמא דלדעת זו ספיק' כודאי חשבינן אפי' לקולא והביא ג"כ ראיי' ממ' פסחים דף פ"ח דאם שכח מה אמר לו רבו או גדי או טלה קודם זריקת דמים לא חשוב לפי אכלו ושוב סותר מא"א ומחלק ביניהם עיי"ש. מ''ש כת"ה בענין חקירת האחרונים באתרוג של אה"נ אמאי לא מקרי לכם דהא בידו לבטל' ברוב התיר' ותי' עפ"י דברי התוס' מ' פסחי' רפ"ב במקדש באיסורי הנאה אם כי דיכולה להנות מאפרן מ"מ כיון דכמו שהוא בעין אינ' ראוי' לו לא מקרי שלו ואפר פנים חדשות הוין כמ"ש בחדושי הרשב"א מ' קדושין דף נ"ו במקדש בערלה וכ"כ ובטול ג"כ כמו שאינו ומה"ט גם באתרוג של טבל לא הוי לכם מה"ט דע"י בטול לא מקרי ממוני' כמ"ש בת' הרשב"א במודר הנאה מאתרוג דלא הוי שלכם אם בידו לאתשולי עלי' דזה לא מהני רק לענין ב"י בחומץ בפסח דבלא"ה אינו ברשותו ש"א רק דאוקמי ברשותו אבל לעשות קנין מאינה שלו שיהי' שלו ל"מ בידו ורק בדמא' הקילו בסבר' הנ"ל דאי בעי מפקיר נכסי דאינ' רק בגבר' ובגוף הדבר לא נעשה שוי משא"כ בדברים התלוים בגוף הדבר דהיינו פסול משום אסה"נ או אסורי' אכילה ועכ"ח צריך לחלק כנ"ל גם לדברי התוס' כמ"ש. והנני ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קס"ו שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הר"ה בנש"ק מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ ק"ק ערלויא יצ"ו אחדש"ה עתה באתי עד"ת במה שהציע לפני בדברי' הצ"ע רבה וגדולי אחרוני' מתדנזי' בי' א' מ"ש ע"ד מ"ש בצל"ח מ' שבת דנטילת ד' מינים יוצא בו גם במחוברי' וכמ"כ אם נטלו בידו קודם השחר ועמד אחוז בידיו עד היום אם צורך להניח' וליטל' וצוה לעיין בזה בשו"ת ערוגות הבושם קצ"ד ובס' היקר ממר אביו הגה"צ שליט"א נקרא התעוררת התשובה סי' קמ"ב והנה דעת כת"ה דל"י במחובר ולא ביאר דעתו והנה בערוגות הבושם מביא ראיות נכונו' דלשון לקיח' לא שייך אלא בדבר תלוש ומ"ש ממ' חולין דף ט"ז ויקח את המאכלת דיליף רבי מני' שחיט' בתלוש עיי"ש בחדושי הר"ן דלא בריר' בגמ' דמשם יליף דא"כ לחד לישנ' שם דלרבי ג"כ תלוש ולבסוף חברו כשר אם מלשון ויקח גם זה פסול וצ"ל דגמיר' גמור עיי"ש וברא"י ולענ"ד אפשר עוד להביא ראיי' מדברי המלחמות ר"פ לולב הגזול דס"ל דהא דקאמר קפסיק ותני כ"ש ביו"ט א' וכ"ש ביו"ט שני היינו נטיל' כל שבע' במקדש דהוי מה"ת דילפינן מושמחתם לפני ה' שבעת ימים ומה שהוא בעיקר לקיח' קאי ונדרש גם לאחרים ומוציאי' שאול ולחד מ"ד גם גזול אבל הדר ולקיח' תמה גם בזה פסול במקדש עייש"ה והא במקדש ודאי לא שייך מחובר מכמה טעמי' א"כ מסתמ' כקיח' ביד הדבר תלוש כמ"ש בגבולי' אלא שיש לדחות הא כדאיתא מרן חת"ס ביו"ד סי' קי"ח מה שהשיב להגאון רא"ש שדעתו לדמות נגיעת גוי ליין ע"י ד"א וחציצת בגד כמ"ד גבי ד' מיני' דלקיח' ע"י ד"א שמה לקיח' דכן ס"ל להביא במס' סוכה דף ל"ז והשיב דשאני גבי ד' מיני' דמצות ולקחתם הוא בכח ועוצם ידו נעשה וע"כ ע"י ד"א נעשה כח זה משא"כ נגיעה ע"י ד"א וסבר' זו לא שייך אלא בתלוש דהדבר נישא ונושא בידו אבל במחובר הלא אינו נושא דבר רק מחזק או מנענעו מרוח לרוח וזה הכא בכלל נגיעה והא לענין אסה"נ ביי"נ רש"י והרמב"ם ס"ל דלא נאסר רק בשכשוך ונ"מ ודאי ע"י ד"א מקילין בי' יותר כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ד וכיון שהדבר מחובר בלא כוחו נישא ע"י ענף ונגיע' שלו אינו בכלל ולקחתם ועוד לפמ"ש בתוס' שם דף ל"ז דהא ע"י ד"א שמה לקיח' דהיינו דעשאתו בית יד וזהו שבידו והד' מיני' חוץ ולמעלה מידו ומעתה וכי נימא אם לקח העץ שהאתרוג גדול עליו והוא מחזיק ואוחז העץ בידו וכי נימא דיוצא בו אתמהה. וראיתי בשו"ת ערוגת הבושם סי' קצ"ד מ"ש ראיי' לדברי הצל"ח מהגמ' ר"פ לולב וערבה דלאחר שהביא הבריית' דדריש מביום הראשון אפי' בשבת פריך הגמ' מכדי טלטול בעלמ' הוא ל"ל קרא להתיר כמ"ש רשיז"ל דבזמן התורה עוד לא נאסר טלטול ותי' רבא לא נצרכו אלא לר"א דס"ל לולב ומכשירי' דוחי' את השבת וקשה מ"פ וכי לא משכחת לי' דהי' ד' מיני' מחוברי' ובהדי דתלשי' יצא בו אלא ש"מ כדברי הצל"ח דמחוברי' ג"כ יוצאי' בדף מ' ולענ"ד אין מזה ראיי' כלל דהא מקמי' דמוקמינן הך בריית' ס"ל סתמ' כרבנן ופשיטא דלרבנן מצות ד' מינים אינו דוחא שבת דאין עדל"ת שיש בו כרת כש"כ שיש בו סקילה כמ"ד בריש א' יבמות דברי הירושלמי ידועי' דאיכ' מ"ד דס"ל כר' יוסי' שאמר במתניתן דאם הוציא כורב' ביו' ראשון לרה"ר פטור כלומר פטור מקרבן ולחד מ"ד בירושלמי דס"ל לר"י משום עדל"ת אבל בגמ' דידן הא פשוט דטעמי' לדר"י משום טעה בדבר מצוה פטור וכמ"ש מפני שהוציא' ברשות ומכש"כ לרבנן ודאי ליכ' מ"ד דיסבור שדוח' וא"כ זה הוא דפריך בגמ' טלטול בעלמ' כלומר דיתלוש מהמחובר פשיט' דאינו דוח' לרבנן ועכ"ח דהוא