לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קל

נוטל והם אינם מקפידים כיון שישנם אתרוגים בריוח וא"כ הה"ד בשותפין חלקו הוא נוטל וחבירו נוטל מקום אחר לסוכתו ופשיטא דלא יקפידו כהנ"ל, אם כי קיימ"ל בח"מ דחלוקת השותפין שלא בפניו צריך ב"ד דאל"כ אמרי' לי' מאן פליג לך לזה י"ל דילמא באמת יעשו כן עפ"י ב"ד, ועוד לענין מצות סוכה הוי כמו מטבעות דזוזי כזוזי דאמרי' בב"מ דף... דל"צ ב"ד, וה"נ מה יתרון שטח קרקע זו או זו למצות סוכה ממילא הוי כולה שלו וגם לר"א יצא ידי מצות סוכה כנלענ"ד. ועיין באורחות חיים חדש בהגה' הגאון מהרש"ם שהביא ג"כ דברי חת"ס הנ"ל ועוד ספרי אחרונים ושם בשם ס' המנהיג קושי' זו מ"ש בעץ חיים מפ' דנחמי' ותירץ דבירושלי' נעשי' כאכסנאים בחג ככל האורחים ומותרים לעשות סוכה וזה יועיל לתרץ לדברי חכמים ולר"א צ"כ כמ"ש בתוס' מס' סוכה דף כ"ז לר"א וכי ככל בני בית צריכ' סוכה ככל אחד ואחד משלו ותי' דתשבו כעין תדורו מרבינן דסגי לכל ב"ב ואפשר הה"ד לאורחים דמצוה לשמח העניים מה"ת הוי בכלל ב"ב, ואפשר דזה כוונת בעל המנהיג דכל או"א נעשה כאורח לגבי חבירו, ועיי' במקור חיים בהגה' על ש"ע ש"ע או"ח סי' תרל"ז שהביא שם התוספת' מס' בב"ק דנתנו רשות להעמיד סוכה על פתחי החניות ושם בפי' מג"א דצ"ל דלב ב"ד מתנה עליהם, ולמד היתר לענין העמדת סוכה ברה"ר עיי"ש. עוד ראיתי במכתבך מ"ש בסוגי' דבל תאחר ר"ה דף ה') מ"ש רש"י ז"ל יכול שיהי' בכור אחר שנתו כפסולי מוקדשים ת"ל ופירש"י ז"ל דליכא שנה בלא רגלים ברוב השנים, ותמה על פי' בפ"י דהא לקמן מסקינן דבשנה לבד ג"כ עובר ודעתך לחלק בין מצות עשה לל"ת דב"ת. וכבר עמד עד"ז ג"כ בט"א לתרץ דברי רש"י ז"ל אלא ה"ה תוספת' מפורשת בפ"ג דערכין דשנה בלא רגלים עובר בב"ת ועיי' בבעל המאור בסוגי' ואפשר לומר עפימ"ש עוד בט"א מנ"ל ממקר' דשנה בשנה דעובר בב"ת דלמא דוקא לעשה הוא דכתיב ותי' דממילא שמעי' כמ"ש ר"מ מוהבאתם שמה ורק דחכמים פליגי בזה דמשו"ה פרט קרא ב"ת לג' רגלים להוציא מסברא זו משא"כ לענין שנה עיי"ש, ולענ"ד י"ל כיון דבספרי דריש מרבוי דכל הבכור לרבות גם שאר קדשים וכמ"ש בתוס' ובשאר קדשים מפורש לאו דב"ת דכי תדור נדר עקרו בנדב או נדר בקרבן א"כ למוד סתום מן המפורש דלא תאחר כמו שקאי על חגים ורגלים כש"כ מה דמפורש בהדי' דזמנו בתוך שנה אבל השתא דקאי דרק בבכור כתיב הקישא למעשר ולא לשאר קדשים הי' ס"ד ג"כ דלא דרשי' לרבות מכל הבכור שאר קדשים ורבוי דכל הא דריש לי' ג"כ בספרי לרבות בע"מ דזה ודאי ל"ש בקדשים וכיון שכן הדרא סברת הטו"א לאמור דלא עבר בב"ת בשנה בלא רגלים אבל למסקנא דאפי' שאר קדשים דומי' דבכור לא מפסל' משום ב"ת אלמא דבחדא מחתא מחתינהו הה"ד דלאו דבב"ת קאי על כולהו, ורק בס"ד פירש"י ז"ל דאיכא משום דבל תאחר דרגלים לבד ברוב שנים. ובפשיטות יי"ל מ"ש רשיז"ל דקאי דברי הבריית' אבל תאחר דרגלים דהא י"ל דהתורה קפדה לענין הקרבת בכור בתוך שנתו הוא כמו בקרבנות דכבשים בתוך שנתו דוקא כמו חטאת ופסח וכיו"ב ואם עבר' שנתו נפסל וא"כ הו"א דגבי הקרבת בכור ג"כ קפיד רחמנא בזה וקמ"ל דאינו נפסל מדהוקש למעשר דלא קפידי רק למצוה, וק"ל לרשיז"ל מנ''ל דלא נפסל משום בל תאחר דהוי בעבר' דל"ת וכמ"ש במס' זבחים דף כ"ט ע"ב עיי"ש בהגה' הב"ח. ע"כ פי' רש"י ז"ל דגם מזה הוציא' הקרא דהא ברוב שנים אינו בלא רגלים, וכוונת רשיז"ל לפרש מסקנת הברייתא דיליף להתירא אלא כיון שכן גם בת"ד קאי אתרווייהו, ועיי' בפי' רש"י ז"ל מס' זבחים דף כ"ט שם פירש כפשוטו דאחר' יותר משנה, ידידך דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קס"ה שוי"ר לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי וכו' שמואל שווארטץ נ"י אב"י בק"ק סאטמאר יצ"ו. אחדש"ה הנני ע"ד מ"ש בקושי' ברוב טעם וט"ד אמאי אמרינן במ' ביצה המבשל גה"נ ביו"ט לוקה דהא ראוי' לאכילת פ"פ משיעור מדאוריית' לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת ולא שייך בי' מלקות משום בשול שלא לצורך ועד"ז הביא דברי שו"ת שבט סופר סי' כ"ו וב"ה כוונתי לדעת גדול דבח"ש לא מקיים אוכל נפש דאוכל בכלל אכילה וסתם אכילה שיעורו כזית בפרט לר"ל ולאכול כשיעור' פ"פ מכזית תוך אכילת פרס תלי' במחלוקת המג"א סי' ר"ו עם דברי ע"ת בשם הכנה"ג ות, פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז אם ברה"מ וברכה אחרונה ילפינן מאכילות אסורי' דלבעי בכדי א"פ ולפענ"ד הי' נראה בפשיטות לפי"ד הסמ"ע בח"מ סי' רל"ה הביא' הש"ך ביו"ד סי' קי"ט דמי שמכר לחברו בשר טריפה בחזקת כשר מה שאכל אכל ואי"צ לשלם וס"ל להסמ"ע בטעמי' לחלק בין אסורי' דאוריית' לאסורי דרבנן דבאסורי דאוריית' נפשו של אדם קצה בהם ולא נחשב לאכילה כלל משא"כ באסורי דרבנן שאין גופ' אסור חפ"צ ועיי' בנתיבות וחוו"ד ובש"ך חולק וס"ל דהוא מטעם קנס כמ"ש מדברי רש"י ז"ל מ' בכורות דף ל"ז ובת' מרן חת"ס ח"מ סי' ק"פ הכריע כדברי הסמ"ע ולענ"ד ה"ה ממקומ' מוכרע דהא שכל בבריית' מחלק רשב"א בדבר שנפש' ש"א קצה בה' כגון נבלות וטריפות אי"צ לשלם אבל בבכור וכיו"ב צריך לשלם לפי"ז לת"ק דמתניתין דלא מחלק או דס"ל דהוא מטעם קנס כמ"ש הש"ך או מטעם דס"ל דבכל אסורי' שאסרה תורה נפש' ש"א קצה בהם והנה במ' תרומות פ"ו מ"ג שם מי שהאכיל לפועלי' תרומ' צריך לשלם להם דמי סעודתן והביא הר"ש דברי הירושלמי דטעמ' של דבר משום דבדבר של אסור נפש' ש"א קצה בהם אלמא דזה טעמי' דמתניתן לחכמים שם אם כן אין ספק שכן הדבר כמ"ש הסמ"ע וכ"פ הרמב''ם בה' תרומו' ומעתה ניהו דלר"ל ח"ש מותר מה"ת מ"מ כיון דבכלל אסורי תורה הוא