לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קכט

שובבי' בי' ער"ח מי שבלא"ה רגיל להתענות אם זכרון א' עולה לכאן ולכאן והביא דברי מג"א סי' תקס"ח שהאריך בזה וכן בסי' רפ"ח מחלוקת מג"א וט"ז לענין מיסב תענית לתענית' אם בי' א' הוה תענית בלא"ה דאחרונים מקילי' כדעת ט"ז וכת"ה העלה מרגינת' במ"ש להתענות יום ער"ח רק עד חצי יום כמ"ש מג"א סי' תי"ז א"כ הא כל סברת מג"א בסי' תקס"ח משום דבר שבחוב' אינ' באה אלא מחולי' והא אית' במ' חגיגה דף ח' לב"ה דחגיג' בי"ד בא מן המעשר ופריך בגמ' דבר שבחוב' הוא ותי' בגמ' בטופל וה"נ הוה כטופל חצי יום של ער"ח ושפיר חזי דבר יקר הוא רק לפימ"ש רש"י ז"ל שם בפלוגת' דחזקי' ור"י דלחזקו' עדיף לי' לטפל בהמה לבהמה שיהי' חגיגה בפני עצמ' ולר"י עדיף לי' לערב כל אכילות מן החולין ובזמן התעני' לא שייך טופלי' כנ"ל דודאי בחצי יום עד חצות לא הוה תערוב' חולי' כלל אלא שי"ל כאן דאנן קיימ"ל בסי' תקס"ב דבתענית שעות אינ' תענית אפשר לישב דברי' דאין כאן חובה אם כי מחויב מצד נדר מ"מ מי נימ' אם נדר באיז' יום מן הלחם ומים וכי נימ' דא"א להתענות בי' הנ"ל וצ"ע ומ"מ מ"ש להלכה בענין שובבי' בער"ח כבר העיר עד"ז בא"ר והביא' ג"כ בפרמ"ג סי' תקס"ח דחזינן דכך נהוג עלמ' בשובבי' שאירע בער"ח ולא עלה ע"ד להתענות בי' אחר וצ"ל דכך הי' דעתם מסתמא וכל היכא דנהוג ע"ד מנהג נהוג מ"מ נראה דלא דברי הגאונים רק אם ער"ח בי' ה' כמ"ש אי"ה בער"ח אדר הבע"ל אבל לעקור התענית מי' ה' לער"ח נגד מנהיגי' כקצת מקומו' שקובעי' לי' ב' צ"ע רק אם נאמר סברת כת"ה דהוה כטופל ושפיר יל"כ דכיון דבלא"ה דעת גדולי בעלי תשובו' כמ"ש בשע"ת וכן בפרמ"ג סי' קס"ה דבי' דפגר' אין מתענין כלל לא ביומ' ולא ביום אח' ואם כן רק לחומר' אפשר דשפיר למיעבד הכ' כמובן. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל במהרה. ידידו דוש"ת ח"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קס"ד לחיים טובים ומתוקים תכתב ותחתם כבוד הרב הגדול וכו' מו"ה שמואל הכהן נ"י עד"ת ראיתי כי היטב עיניך רואות במה שהק' בס' עץ חיים להגאון מהר"ח אלפאנדרי פ' אמור בדברי הגמ' מס' סוכה דף ל"א מחלוקת ר"א וחכמים בסוכה גדולה והק' מקרא דנחמי' דעשו קהל הבאים משבי הגולה סוכות על גגותיהם וברחוב בית אלקים וברחוב שער המים הרי עשו סוכות ברה"ר. ותי' בחת"ס ח"ו פ' לולב הגזול שי"ל בזה מאי דכתיב שם כי לא נעשה כסוכות הזה מימי יהושע בן נון דהנה מג"א כ' את"ל דישראל מוחלים ונ"ר גוים אינם מוחלים וי"ל דבא"י אין לנכרים כח להפקיענו ממצותינו אך יש לחוש לישראל גופיהו יש ויש שאין לבבם שלם כל כך ואינם מוחלים חלקם ברה"ר להיות נדחק בצאתו ובואו מפני קיום מצותו של חבירו וישראל שיש לו חלק בארץ בודאי שמעכב והנה אפי' בימי יב"נ יש לחוש להנ"ל שהרי עבר בים צרה עם שבט דן ופנחס אמר להם עון פעור עדיין לא הוטהרנו ע"ש בס' יהושע ע"כ לא יכלו לעשות הסוכה ברחוב ולא מצא להם די לעשות סוכות משא"כ בימי עזרא ששבו בכל לבב והתודו כולם כמבואר בפסוק עד שבר"ה אמר להם אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם אז בסוכות שאחריו עשו כסכות הזה עכ"ד החת"ס. וק"ל לכ"ת דכ"ז ניחא לחכמים דמכשירין בל"ז בדיעבד דקרקע אינו נגזלת והוי סוכה שאולה וכשירה אבל לר"א הא בעינן שלכם ושאולה פסולה וכן לדידי' קרקע נגזלת ומחילה בסתמא אינו עושה קנין דהיינן שנאמר דדעתי' להקנות לחברו להיות יוצא י"ח כן תו"ד, זה ודאי צריכ' עיונא. וראיתי בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' קכ"ד שהאריך מאוד בדברים נחמדים כדרכו בקודש וע"ד גדולת' שהק' שם קושי' עץ חיים מפי עצמו וע"ז תי' לפי המג"א דישראל מוחלים זל"ז הקשה מחו"מ סי' ע"ג סעי' י"ט דמה שברשות' של אדם בעין לא מהני מחילה לחברי' וכיון דקרקע אינו נגזלת לא שייך בי' מחילה ושוב חידש דתלי' במחלוקת מ"ש במס' יומא דף י"ב אי ירושלי' נתחלק' לשבטים או לא נתחלק' ולמ"ד לא נתחלקה הא הכל בשותפות וסוכת השותפו' פשר כמ"ש בתוס' דף כ"ז ובת' הריב"ש הובא בש"ע סי' תרל"ז, אלא דקשי' לי' לר"א דלדידי' סוכת השותפין פסולה כמ"ש בתוס' דף כ"ז דדומי' דאתרוג בעינן לדידי' א"כ האיך יפרש פסוקי דנחמי' ותירץ לטעמי' כיון דלר"א קרקע נגזלת הוה כשאר מטלטלים ביד הזוכה ומהני שוב מחילה כתדה"ק, והנה מ"ש לסברת המג"א דלא מהני מחילה מה שהוא בעינ' ביד בעלים, לא זכיתי להבין דהיינו אם באנו לזכות לחבריה ולהקנות לו מה זו מחילה מה שביד המקנה וכי מחילה עושה קנין, אבל הא לרבנן קיימינן דלא צריכי שיהי' שלו דסוכה שאולה ג"כ כשרה ורק משום לכתר לה ומשום ברכה, הא לזה ודאי מהני מחילה דל"צ לן רק שלא יקפידו וכמ"ש במס' מגילה דף ח' דריסת רגל לא קפד' אינשי וכי צריך לזה קנין רק שיהי' מותר לדרוס ולילך עלי דרך של חברי' והכא משום דבר מצוה כשרים שבישראל לא קפדי וכמ"ש בחת"ס דעשו תשובה שלמה בזמן ההוא. ולענין מ"ש כת"ה דמחילה בסתמא אינו עושה קנין, ודאי זה מסברא, וכבר האריך בענינו של דבר בהל' ציצית סי' י"ד סעי' ד' ובמג"א שם ועיין בטו"ז סי' תרל"ז ובסי' תרמ"ט ועיקר סברתם היכא דמיעוט' תורה בפירוש לא אמרינן מסתמא דמהני להקנות לו וא"כ לר"א דממעטינן מקרא דתעשה לך למעוט' שאולה וגזולה ודומי' דאתרוג והא בסי' רמ"ט פסק דביום א' לא יטול שלא מדעת' והנה לענ"ד לפמ''ש בשואל ומשיב דלמ"ד דלא נתחלקה ירושלים לשבטים דאז הוי סוכת השותפין והא במס' בב"ב דף קל"ז אמרי' באחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית ונטלו אחד מן האחים לצאת אם מצי לאכל' ופירש כגון שיש עוד אתרוגים לכל או"א יוצא בו אפי' שלא מדעתן דחלקו