לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא יג

דרבנן הוא כבוד חכמים ותי' דכל מילי דחכמים אלאו דלא תסור אסמכוה כמ"ש במ' ברכות לענין כבוד הבריות ועוד תי' דכל מה שתיקנו חכמים הוא מפני כבוד השי"ת. ובהשקפה ראשונה נראה שבא לתרץ בין לשיטת הרמב"ם במנין המצות שורש א' דס"ל דכל תיקון רבנן בעובר עובר מה"ת בלאו דלא תסור ותי' ב' לשיטת הרמב"ן שחולק עליו שם וצריך הסבר לשיט' הנ"ל מה בין הקושיא לתי', ונלענ"ד עפ"י שמקשי' בשם הגאון בעל שבילי דוד דהאיך אפשר לומר דלא כשיטת רמב"ם דאם אינו מצוה מה"ת מנ"ל דצריך לקיימן ולמה כקרא עברין והלא הכל למקום א' מצוה ועומד מפי הגבורה, ולענ"ד דעכ"פ חזינן דרצון הנותן התורה לשמוע בקולם דהא לכ"ע ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת וכן לפי שעה אפי' בקום ועשה כמ"ש במ' יבמות ד' צ"א וכן בג' ברכות מסיק הגמ' דשוא"ת בידם לעקור כמ"ש בשופר ולולב דהעמידו דבריהם אפי' במקום כרת מצינו הזא' ואיזמל ועיין במהרש"א מ' שבת ר"פ דר"א דמילה וכיון שכן ניתן להם רשות אין לנו כבודם רק מפני כבוד המקום ב"ה שלא יביא לידי איסור חמור חילול שבת וכיו"ב וא"כ גם להרמב"ן מרומז היטב שצריכין לשמוע בקולן ולקיים דבריהם וכל העובר ע"ד וכו' וז"ש בב"י דכל תיקון חכמים מפני כבוד המקום ב"ה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר כן בפי' הגמ' ברכות שם דכל דרבנן אלאו דלא תסור אסמכוהו והרבותא דמפני כבוד הבריות מחלו על הכבוד ומה רבותא וחידושו בכבוד הבריות וכי לא מצינו דמשום הפסד ודחק התירו ג"כ איסורא דרבנן כמ"ש במ' שבת ר"פ מ"ש ומי שעלו וכו' מותר למעכן כלאחר יד וכיו"ב הרבה וא"כ מה יהא רבותא דכבוד הבריות ונלענ"ד ע"פ מ"ש במג"א סי' ש"ז ס"ק ז' דאין לדמות השבות' פעמים התירו ופעמים לא התירו עייש"ה משא"כ מפני כבוד הבריות אין שום איסור דרבנן עומד מפני כבוד הבריות והנה לאו דלא תסור הוא כולל לכל אסור' דרבנן כמ"ש במפרשים דלהכי אין לוקין עליו דהוה לאו שבכללות עיין במלא הרועים וז"ש גבי כבוד הבריות דלכל שבות התירו ומחלו על כבודם ע"כ הוה סמוך ונסמוך על לאו הנ"ל, ובזה יש לפרש דברי הגמ' מגילה ד' ג' דאיבעי לי' לרבה מקרא מגילה ומ"מ האי מנייהו עדיף ומסיק דמ"מ עדיף דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה וקשה מה עדיפת' ממקרא מגילה ואדרבה ישנו דעות דאפי' מצוה דאורייתא נדחית מפניה ולהנ"ל אתי שפיר דגם במקרא מגילה מצינו שהעמידו דבריהם דאין קורין המגילה בשבת מפני גזירה דרבה שיעביר ד"א ברה"ר וכן התירו מפני הצורך לקרות לבני הכפרים לקרות שלא בזמנם מפני שמספיקים מים ומזון לבני כרכים ובירושלמי דאפי' מתחילת החודש יוצא אם פורש לים ושיירא משא"כ בכבוד הבריות דמ"מ כבוד הבריות במקומו עומדת נגד כל איסור דרבנן וזהו עדיפתא שדוחה לאו דלא תסור ממש כהנ"ל ואפשר דזה סברת רש"י ז"ל במ' קידושין דף ל"ב שפי' מצוה כמו הלוית מת והיינו שהוא במצות' כבוד הבריות שחמור מלאו דלא תסור ממש ועכ"פ לתי' ראשון בב"י בנ"ד שהוא במצות תפילה שלא יהי' חוצץ בין הקיר לפי' הנ"ל אפשר דלית בי' משום ל''ת ובפרט לפימ"ש בטו"ז והביא' ר"ת האיך דלא אפשר לא יבטל תפילה ברבים עי"ז וגם כי באמירת הפיוטים בר"ה ויוה"כ לא נאמרו מצוה דרבנן רק בעיקר תפילות ש"ע ושהיא בלחש אבל בעת קריאת ש"צ בק"ר מהתפילה שייך ליחידי' וא"כ בעת תפילת לחש יש היתר יותר ואפשר נמי לפימ"ש בהגה' מיימוני פ"ה מה' ממרי' למה צריך קרא שלא לשמוע לדברי האב באומר לו לחלל ש"ק והא אינה עושה מעשה עמך ואי"צ לשמוע לו ותי' דאינ' רק דיבורא ובדיבורא אינה יוצא מכלל מעשה עמך וע"כ צריך קרא ובח' כנסת יחזקאל חיו"ד סי' ל"ה מחלק דדוקא אם אמר לו לצרכו כגון לבשל לו בשבת וכיו"ב אבל אם אמר לי' בהדי' לא תעשה מצוה זו אם תעבור אסור' זה ל"צ קרא דבזה אינה עושה מעשה עמך וא"כ לדבריו בנ"ד שאינה שום דבר לצורך דהא עומד לפני התיבה ואי"צ למקומו אז אפשר לדמות לדברי הכנסת יחזקאל הנ"ל וגם י"ל דתפילה הוה עשה דרבי' כמ"ש במ' ברכות לפי' התוס' והרא"ש שם גבי עובדא דר"א ולכמה דעות אפי' בדרבנן עדיף מעשה דיחיד, ורבים מקשים מאי קושיא דאינה עושה מעשה עמך ול"צ קרא דהא בלא קרא ס"ד עשה דוחה ל"ת וא"כ שפיר עביד ומעשה עמך הוה ולענ"ד י"ל לפימ"ש בשימ"ק כתובות פ"ג גבי אונס להכי ל"ד עשה דלו תהי' לאשה דאי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל ולזה אפי' לא אמר' לא בעינ' לא דחי וק"ל משבועות דת"ח דאמרי לו לישב אע"ג דאיכא מ"ע דויעמדו שני אנשים דכבוד תורה עדיף והא רב שמחל על כבודו מחול ואמאי דח' ועיין בברכ"י דה"נ קשי' בהך דבשל לי למה צריך קרא תיפק דאב שמחל על כבודו מחול ואינה דוחה ותי' בשם הרא"ש דשם גבי אונס דאי אמר' לא בעינ' פקע העשה לגמרי עד לעולם משא"כ בכבוד דת"ח וכן באב אינה רק לשעתי' בענין שמחל אבל בענינים וזמנים הבאים חזר כבוד הרב והאב למקומו ע"כ העשה אלים אפי' שבידו למחול, והנה כ"ז דאם באמת אינו אומר לב"ע רק אנן נאמר כל שבידו ימחול אין העשה אלים לדחות יש לחלק כן אבל עכ"פ לשעתי' ודאי כבודו מחול להכי אינו מעשה עמך דאין רצונו למחול נגד כבוד המקום ב"ה ולזה צריך תי' דבדיבור לאו מלתא הוא א"כ בנ"ד דהוה מעשה דהיינו גוף המצוה שלא לעמוד במקום הראוי' לתפילה ואפשר דלכ"ע אי"צ למנוע עצמו מלעמוד במקומו והנה לדינא ודאי יפה אמר דודאי אביו ברב צדקתו מוחל על כבודו ומוראו בפרט לכבד ה' מהונו דהיינו לצורך תפילה א"ת מהונו אלא מגרונו וכבוד שמים היא לבסומ' ולערב קולו שיהא נשמע יותר לרבים ומה שמע"כ מסתפק דעל מוראו א"י למחול בברכ"י סי' ר"מ שינה ושלש דכמו דעל כבודו הה"ד על מוראו יכול למחול ורק על בזיונו בזה רבו הדעות דאינה יכול למחול עיי"ש. ועוד בנ"ז דהוא לצרכו ונייח נפשי' כי בנו מסייע לו להשמיע קולו להשפיע רחמים מאבינו שבשמים ודאי יש לדמות מ"ש הטו"ז בסי' קכ"ח בסופו ולענין שימוש בכהן דאיתא בירשלמי דהוה