לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קכח

ע"ד ת' הרא"ש הנ"ל ועיי' בספרי בס"ד סי' כ"ג ועוד מה נעשה עם הכלים שמהבהבי' בתנור בתוכן דפשיטי דבלע מיי"נ וכי נכשיר אות' כל פעם בפעם שלא יבלע לחרצני' הבאי' אחר מכן ובת' חת"ס לא אתי' עלי' משום דאינו רק ע"י זיע' ומהבלע וודאי אינו מעלה זיע' ע"כ לא אדע שום התיר' וכבר נשאלתי' עד"ז ואמרתי דרק בדריכת ישראלי' יש להתירו וז"פ. ב') נפשו היפה בשאלתו ע"ד בע"מ שבאי' משדה צבא אם אליהם המצוה לברך ברכת הודאה כמ"ש באו"ח סי' רי"ט והביא ת' מהרנשי"ק סי' כ"ו שנשאל במי שנפטר להיות בע"מ אם חייב בברכ' הודא' והשיב דהנוסח גומל לחייבי' והיינו חלאי' וכיו"ב באים ע"י חטאי' משא"כ במי שהמשפט המדינה מחייבי' למצב זה ומעכ"ת העיר בצדק ממ"ש בב"י והובא במג"א סי' רי"ט דמנהג שהבעלי' מברכים ברכת הודא' על אשתו שילדה והלא כך יסד' מדרך העולם ע"י בורא ב"ה וב"ש לעד ועכ"ז שייך ברכ' הודא' אם כי אין לתלות בחטאי' והנה בא"ר אית' דכל מה שאירע לאשה הוא מעונש בעלה דהאשה כקטן דמי ובפמ"ג תמה עלי' וכי אין לאשה חטאי' ואפשר דכוונ' א"ר כמש"כ מעכ"ת דכך נגזור עלי' משמי' מימי עולם ועיי' במג"א סי' ש"ל בשם המ"מ דאין א' מאלף מת ע"י כאב הליד' ועיי' ברא"ש ורמב"ן ובר"ן מ' יומא בעובר' שהריח' דקאמר כל המפלת בחזק' סכנה ולא יולד' סתמ' א"כ לפימ"ש הרמ''א כדעת הראב"ד דרק בחולי מסוכן צריך להודות א"כ ביולד' היאך מצינו ברכת הודא' וצ"ל שנתקשת' בלדתה וכיו"ב חשש סכנ' וזה אינו בטבע העולם כמ"ש המ"מ הנ"ל דלפי טבעו אינה מסוכנת א"כ נכונים דברי מהרמשי"ק הנ"ל אלא דמ"ש במהרמשי"ק דכך משפט החיוב אך עיי' בת' אמרי אש ליו"ד סי' נ"ב דבני תור' פטורי' מחיוב זה כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ג במי שתורתו אומנתו אפי' עוסק בפרנסת' באיז' עסק סחור' אם אינ' רק לפרנסת' ולא להתעשר וחוזר לתלמוד' תדיר הוי בכלל תורת' אומנתו עיי"ש ברמ"א סי' הנ"ל. מ"ש מעכ"ת לפימ"ש בא"א בחולי קדחת מזמן לזמן שאי"צ לברך עד שיהי' ברי' לגמר' ה"נ דכיון שצריך להיות חוזר על צבאו אינ' נצול לגמרי רק מעכ"ת תמה עליו מדברי המחבר סעי' ח' והנה תלוי' באשלי רברבי כי כן פסק גם בע"ז ובס' ברכ"י מביא מחלוקת בזה דהרי"מ בס' אפ' יוסף פסק דאי"צ לברך וכן ההולכי' במדברי' ומעיר לעיר איצ"ל עד שיצא ממסעו לגמרי למקומו' והרב מקראי קודש פסק דצריך לברך בכל אתר ואתר ולזה נתכוון הא"א מ"מ בנ"ז מי שהי' במערכו' הקרב וזכה לחיים ושוב שב למקומ' וכו' ושוב עלי' לחזור למלחמ' בכל פעם הוי פנים חדשות והולכי מדברות שדברו בו הגאונים הוא בענין שהוא מהלך ומסע חדא ופשיטא דאם שוב חוזר למסעו שנית דצריך לברך דהוא ענין חדש ולא ידענ' לחלק בזה וכי נימ' משום דמיועד לזה הכל פחדא חשיבא או נימ' בכל נסיע' בפני עצמו יחשב וצל"ע ואפשר דיברך בלא שם ומלכות. וראיתי מ"ש כת"ה ע"ד א"א בסי' צ' בשם בית יהודה דאם קראו למוהל למול תינוק ויש לפני' תפיל' אמרינן תפילה בצבור קודמ' שזה מצוות' עלי' וזה מצוות' של אחרים דעל אבי הבן המצוה והקשה כת"ה ממ"ש הרמ"א ביו"ד סי' שצ"ב דאבל שהוא מוהל יתפלל בביתו ואח"כ ילך לביהכ"נ למול אלמא דמצו' מילה עדיפ' מתפילה בצבור וזה יפה הקשה וראיתי בס' ברית אבות שהביא קושי' התו"ח ע"ד א"א בשם בית יהוד' האיך אפשר לומר כן דהא אפילו תש כחו וחלש פטור מתפילה בצבור כש"כ וק"ו במצוה גדולה כמילה אם כי אין ראי' רק על אביו מ"מ ודאי מצוה קעביד ותי' בס' בית אבות דתפיל' בצבור הוי מצוה עובר' משא"כ מילה דכל היום זמנו הוי מילה בזמנו כל זה בהלכה של בית יהוד' אבל מ"ש ביו"ד סי' שצ"ב דאם לא ימול בימי אבלתו יהא גם מצות מילה עוברת דביום השמיני כתי' וידוע מ"ש בחת"ס דמצוה זו בזמנה דוח' שבת כמ"ש בגמ' שלא בזמנה אפי' יו"ט אי"ד ומ"ש בג' אחי' ששוכני' בג' מקומות ובלא יציאות מביתו אין מנין לפימ"ש כת"ה הוי זה כרבי' צריכי' לו קשה לומרכן כי כן אמרו בנחתום ובשו"ב לאחרי' אבל לעקור ממקומו' אין זה נקרא רבי' צריכי' הלא בידם להיו' יחדיו בבית א' ומקו' א' ועיי' בחכמת אדם במצבת משה שתמה מ"ש לענין הליכ' לשמוע ברכו וקדוש' דהוי מצוה רבה והתיר בחצר שאצל ביתו והביא מ"ש במ' ברכות וגטין דר"א שחרר עבדו ותי' דשם הוי מצוה דרבי' ואפשר דיציאה בליל' הוי' מקום לצדד וצ"ע ושם בעובד' דר"א ודאי לא הי' אפשר בענין אחר כמ"ש ולא מצא עשר' ואכ"ל. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קס"ג שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג חריף ובקי כש"ת מו"ה בן ציון בלום נ"י אב"ד ק"ק סארוואש יצ"ו. הנני ע"ד מ"ש כת"ה בענין תענית שובבי' שנחלק' בו ת"ח כמו בשבוע העע"ל שהי' בי' ה' ר"ח היאך להתנהג אם ביום ב' כמ"ש בכמה מקומות או בי' ד' דבלא"ה אנשי מעמד מתענ' מפני התינוקו' והנה גם כאן עלה ספק זה בידנו מ"מ ראיתי טוב להקדים שאין מעבירי' על המצוות כמ"ש בת' מרן חת"ס או"ח סי' ס' וסי' ס"א לענין תענית יאהרצייט ועוד הא בכמה ספרי דברי רב אית' להתענות בשובבי' ב' ה' הביאה באו"ח להגאב"ד דק"ק ספינקא עיי"ש סי' תרפ"ה וכן ראיתי אנשי מעלה שהי' נוהג' כן רק שא"א לצבור להטריח עי"כ והלוי' ישמע' לנו להתענות יום ה' בפרט בזה"ז הרגל דבר לומר שא"א בדור חולשי' כ"כ ונ"מ אחרי שראינו מן הספרים שזה מן התקון שובבי' וגם כן נוהגי' אנשי מעלה יפה להקדים בי' ב' וכן במ' תענית משמע כ"כ דעיקר קביעת בי' ב' כמ"ש בראשוני' ב' ה' כך וכו וראיתי כת"ה הרחיב הדבור ברוב בקיאות' בתענית