לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קכז

סימן קס"א שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החרוץ המופל' כש"ת מו"ה נפתלי הירצקא נ"י ועתה באתי ע"ד השאלה מי שקבל זכות מדד"מ לאפות לחג' של בני החיל אנשי צבא והשכירו' הוא משלש חדשים לבקר וצריך אז בזמן ההוא להראות הקמח והלחם שהוא אופ' לדוגמ' ובשנה הזו בא הזמן ביומ' דפסח, מה יעשה אם מופר הקמחי' והתנור וכל הכלים השייכי' למלאכ' הנ"ל להאופי' כאשר עשה עד הנה. והנה מ"ש מעכ"ת שילוה לו הישראל מלו' ובלא משכונ' והרהינ' דלא קנה לא אדע מזה שום תועלת וכי עי"כ נגרע מערך הקנין ובמה שבידו הקמח והלחם והלא בלא"ה אינ' שלו וכמ"ש בסי' ת"מ אלא שעיקר השאלה במה שנוטל בידו החמץ והנה בסי' תס"ו שמותר ליתן רטיי' ע"ג מכה אפי' בחולי שאין בו סכנ' משום דהוה שלא כדרך הנאה ומדרבנן ובחול' מותר וביאר במג"א דהיינו ברטיי' שהוא של גוי ואין אחריות על ישראל אבל בלא"ה אסור מה"ת משום אסור ב"י ועכ"פ חזינ' דאין אסור אפי' הוה החמץ עלי' או בידו דודאי איירי בכל גוונ' אפי' המכ' ע"ג ידו ואמנם בסי' ת"נ במג"א ס"ק ט' לענין להאכיל תינוק חמץ ע"י גוי התנה המג"א שלא יטול הישראל החמץ בידו וכנרא' שם טעמ' דחיישינן דילמ' אשקלי ויאכל ממנו כמ"ש בסי' ת"מ וצ"ל בסי' תס"ו לא חיישינן לזה משום דא"א בענין אח' ומדרבנן ובחול' לא גזרינן משא"כ בתינוק דאפשר להאכילו בלא נטיל' בידו ויכול לעשות הכל ע"י הגוי או ברטיי' אין חששא על דבר אכילה דאין דרכו בכך וא"כ בנידן זה דלא שייכי' כל הני טעמים להתירו דדרך לאכיל' דהא לחם מראה להם וגם אין כאן רפואה לחול' א"כ הגזר' דרבנן שכתב המג"א סק"ט הנ"ל במקומ' עומד' ע"כ לענ"ד אסור ליטול בידו הקמח וכש"כ הלחם ויכול להראות להם ע"י גוי האופ' או שאר נכרי ולא ביד עצמ' והנה ע"כ דברנו רק מאיסור נטיל' שהוא קל לתקן אך מה נעשה בהיתר מכיר' בענין זה שיש בו כמה עקולי' ופשור' חדא דלא מהני בזה מה שמוכר הקמחי' והכלי' והתנור דמ"מ יש בו משום שרצה בקיומ' וגם משום שמשתכר באסורי הנאה כמ"ש בת' מהרמשי"ק סי' רט"ז עפ"י מ"ש בש"ע סי' ת"נ והא חמץ של גוי ג"כ אסורי בהנאה כמ"ש הרמ"א בסי' ת"נ הנ"ל ועכ"ח צריך למכור ג"כ זכות האפיי' וגם ימכור הכל במקח השוה ולא יגיע לו ריוח מאפיי' דיומ' דפסח' והכל יהי' של גוי וג"כ צריך לעיין האיך יארוך זכות הנ"ל בלי דעת הפקידו' שר הצבא וכבר הארכתי בזה בס"ד בספרי לבושי מרדכי סי' קכ"ה בהשמטות עיי"ש וראיתי בס' או"ח של הגאב"ד ק"ק ספינקא בסי' ת"נ שהביא בשם ספר יהושע בוני שהוא ליוועראנט שהתחייב ליתן להם לחם חמץ שצריך למכור זכות' לגוי והגוי יגבה המעות וצוה לעיי' בת' בית אפרים החדשות סי' א' ות' מהר"ץ והספרים אינם תח"י לעיין בהם וגם בנ"ז עוד חששא גמור' במה ששוכר ביומ' דפסח' להעלות להם לחם חמץ דהוי רוצה בקיומ' ומשתכר באה"נ וראיתי ג"כ בס' א"ח הנ"ל לענין להשתפר את עצמו לעשות מלאכה בחמץ ולהשליך לאבוד שאין בזה משום רוצה בקיומו אבל עכ"פ הוי משתכר באה"נ ועיי' בת' מהרמשי"ק סי' רכ"ה ממוציא דבריו דאם השכר בא ביומ' דפסח' אסור עכ"פ משום משתכר באסה"נ וגם כי נתן זכותו לגוי במכיר' הנ"ל מ"מ אם החמץ בפסח גורם שישתכר לאחה"פ ג"כ אסור ובכ"ז כיון ששוכר בימי הפסח ודאי גורם וגורם הוא ועיי' בת' אבני צדק סי' כ"ה שמחמיר לגמרי בתנורי' להתיר אפיי' ע"י היתר' הנהוגי' ואפשר בנ"ז יודה כיון שאינו רק להציל מן ההפסד והקנס אם לא יתן להם מה שכבר התחייב עצמו אבל לשכר ביומא' דפסח' לא אדע היאך להתיר ואפשר אם ידוע הדברים לפני הפקידי' ולאמר להם כך וכך הדברים לפי דת תה"ק ושימתינו לו איז' ימים עד עבור ימי פסח ימלא' בקשתו ותו אין בידי. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל בקרב הימים כא"נ הטהורה ונפשו. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קס"ב שלום וישע על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג מו"ה מנחם מענדל נ"י אב"ד סערענטש יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי וראיתי בו ד' דברים ד"ת כ"כ להלכה ולמעשה א' מ"ש על החדשות בצוק עתים הללו ע"י חסרון גרעיני קאפפע נוטלין חרצני' שמהבבי' אותו עד שנעשו קלי וכותשי' אות' ומבשלי' אח"כ ומעתה בספק עומד בחרצני' של יי"נ האם מותר לעשות כן ומעכ"ת מחפש ומהדר אהתיר' עפ"י מ"ש בת' מרן חת"ס יו"ד סי' קי"ז אשר כיו"ב במלאכת שומן הנעשה מחרצני' הנ"ל והתיר' עפ"י דברי הרא"ש בשם הרר"י בבשר נבלה שנתן לתוך הדבש והתיר' שנשתנ' לדבש והוא התיר' הה"ד בשומן ה"נ והכריע כדברי הח"י נגד שיטת מג"א וא"כ ה"נ שנשתנ' ונעשה קאפפע, ותמיה' בעינ' היאך מצא דמיון להנושאי' דשם כך הוא בטבע שנבלה נעשה דבש שכח הדבש מהפך כמוה וכן בעת הבהוב של החרצני' שנעש' שמן והוא דבר אח' והוא באמת שמן אבל נ"ז וכי הוא באמ' קאפפע וכי ע"י קליי' בעלמ' נשתנ' לקאפפע ואינו רק ששותי' אות' במקו' קאפפע כמו שקולי' דגן ושעורי' כיו"ב וכי כל הנ"ל נעשה ונשתנ' לקאפפע ואדרבה הא שם בחת"ס נמי נעשה קלי ולא הזכיר שהחרצני' גופו מותרי' אלא פשיט' דאין כאן שום דבר שנקר' עליו שם להתיר' רק געברענטע טערקל געברעל טער קארן גערסטען משא"כ בעובד' דחת"ס נשתנ' לשמן ועל שמו של שמן נקרא ועוד דנתהוו' עי"ז באמת לשמן ועיי' מ"ש בפרמ"ג בפתיח' כולל' לאו"ח בהנהג' שואל ומור' הורא' אות ל"ז שהביא דברי הרמב"ם פ"ז מה' ט"א ות' הרא"ש הובא ביו"ד סי' צ"ב בבשר מעושן שעולי' ממחבת זיע' חלב עליו דדוק' זיעת משקי' כמוה לא זיעת אוכלי' ועיי' סי' צ"ב