לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קכו

נגד פוסקי' ראשוני' ה"ה הרשב"א והריב"ש והט"ז לא הביא' ועוד שכא ילמדו להקל בכדי כידוע עיי"ש בת' הרשב"א הנ"ל ופוק חזי מה אשר נצמח מזה. וע"ד השו"ב גדול עוונו מנשוא שחלל יו"ט בכפליים שלא נשאל על הראשונה ושח' השניי' בשאט נפש ומה זו אמתלא שירא מן הקצב וכבר ידוע מ"ש האחרוני' משו' א"ז הגדול בשם ת' הר"ש וכן היא בת' רדב"ז ומבי"ט דחלול יו"ט ומועדות בפרהסי' דינו כמו חלול שבת בפרהסי' עיין בד"מ סי' ב' שהאריך בזה והנה בנ"ז לא הי' בפרהסי' וגם רק פ"א אבל עכ"פ הי' להעבירו על איזו שבועות או חודש, ולקבל עליו דברי חברות ודברי צומות וצעקת למרבה סליחות. ועתה באתי לענין הלכה אי הוי נדר אפי' לא אמר לשון נדר והנה מה שהוא קום ועשה אינו מבואר בש"ך סי' ר"ג והמחבר סי' רי"ג דאפי' אם אמר אשנה פרק זה נדר גדול הוי וא"כ מה שקבל עליו ללמוד בכ"י מה שהטיל עליו הרב הגדול וקבל כן פשיטא דהוה נדר גם להראות סכינו לחכם ג"כ הוה בכלל קיום עשה דבלא חששא משום פשרות השחיטו' הוה חיוב לעשות כן כמ"ד בגמ' פ"ק דחולין דהוי משום כבודו של חכם ואם כי מחלו בזה"ז משום כבוד' כבר האריכו' האחרונים דלא לכאו"א הוה מחילה ובאיזו שיש צד פקפק כ"ד כבודם במקומם מונח ולזה לא מחלי והדר' לקיימת' דגם משום כבודו צריך להראותו ושוב הוה בקום ועשה ושפיר הוי נדר. ובענין המסחר דהוה בשוא"ת האריך בת' שמש צדקה סי' ה' ודעתו דלא כדעת השואל כלומ' בשוא"ת אפי' יש בו לתא דאסור' כגון צחוק בקובי' וכיו"ב אם לא אמר הלשון נדר רק בדבור בעלמ' לא הוה נדר אך דייק שם אם לא היו קבלה בלב וא"כ בנ"ז הי' עכ"פ קבלה ע"ע ובלא"ה החמיר במג"א סי' תקס"ג בקבלה לענין תענית דצריך לשלם נדרו וגם כי נראה אשר ימים אחדים נהג בקבלה זו בזה כ"ע מיד, כמ"ש בת' שמש צדקה מהא דקיימ"ל ביו"ד סי' רי"ד מה שנהג משום סייג ופרישות אפי' בלא נדר הוי נדר וצריך התרה והנה לענין אי מהני התרה בכל הני קבלות אם כי דקיימ"ל בסי' רכ"ח דנדר שהודר ברבים מהני התרה הא כתב הש"ך ס"ק ע"ד דאם יש להם תועלת משום שיכשר להם שחיטה בלא פקפוק גם י"ל דהוה כנשבע ע"ד חברו שעשה לו טובה כמ"ש במכתב כת"ה דלא נכתב לג' גדולי ישראל ודאי דלא הוה ניח' לי' דילמא יחמירו עליו ביותר או אפי' להעבירו וא"כ נעשה לו טובה ע"י הרב והאנשים במה שקבל עליו והא בסי' רכ"ח סעי' ד' קיימ"ל דלא מהני התרה בל"ד חברו ומשום נדרי איסור דקיימ"ל בסי' רכ"ח דלא יתירו לו וי"א דאפי' בדיעבד לא מהני התרה והכין כולי' שייך בהא דצריך ללמוד דינו שו"ב כל יום ויום מבואר באחרונים ושלא יעסוק במסחר הנ"ל הא נאמר בפ"ת וגם שמעתי מפ"ק הגה"ק אב"ד ק"ק מונקאטש שליט"א דעובד' הוה אשר שמע עליו שו"ב מופל' בתו"י שהיא עוסק במסחרי' וקרא' לו והזהיר' דאם לא יחלק עצמ' יעביר' מנשו"ב וכן ידעתי כי הרעיש מאוד על עיר גדול' אשר השו"ב הי' לו עסק בשליח' בשר ושומן וכיו"ב במסחרי' והזהיר דכל אשר נוגע יר"ש בלבבו לא יאכל משחרב ושניהם חדלו ממסחר' וכל שיש נדנוד אסור אין להתיר וק"ו בנד"ז שאירע לו מכשול וקלות בחילול יו"ט אשר לא נשמע על שו"ב כיו"ב אם ישאר בלא קנס וקבלה הותר' הרצוע' ח"ו ע"כ לענ"ד יחמור עליו הרב שלא להתיר נדרו ולקנסו לפי ראו' עיניו ומכל אשר יגזר יקיים עפ"י קבלת נדרו בלי התרה כמובן וד"ל. ומ"ש באשה שיש לה חולי עורק זהב ובי' א' כז' נקיי' מצאה כתמי' בחלוקה דרך אחריי' וגם בעד הבדיקה וברי אומר' שנגע' בעד באותו מקום שדרך לבוא דמים בחולי זה והביא דברי ט"ז ס"ק כ"ג והנה הלא מבואר בפ"ת דבג' ימים ראשונים פשיטא דלא תלינן לפ"ד הש"ך בסי' קצ"ו דאפי' במכה שודאי מוציא דם ל"ת וכש"כ במצאה על חלוק' מאחורו דשם יש הפסק פרוזדר בין מקום הדם של עורק הזהב פשיטא דל"ת ותיל"מ והנה כ"פ בא מעשה כזו לידי ופסקתי דלא תלינן בזה. והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן ק"ס שוכ"ט על ראש אחובי ה"ה האברך חו"ב יו"ש מו"ה שלמה נ"י אבן יקר ק"ק ברעזנא יצ"ו הנה באתי מ"ש ע"ד התוס' מ' פסחים דף ד' מ"ש דהא דמביא הגמ' לענין זריזות המצוה ממקרא דוישכם אברהם וגו' היינו מענין עקדה וק"ל דהא כל מצות קרבנות אינה נוהגים אלא ביום כמ"ש במ' מגילה ובכ"מ א"כ י"ל דוקא התם לא שייך זריזות מקודם בעוד לילה אבל לענין שאר מצות כגון בדיקת חמץ י"ל דהזריזות מתחיל מאורתא וכיו"ב העיר בחת"ס על מ' זו ממ"ש דשם בגה"נ יליף מוישכם דסדום דלא יצא יחידי בלילה מנ"ל דהא בברכות ילוף מהכא דאברהם תקן תפלות שחרית א"כ מה הקדמה שייך בליל' עיי"ש בדבריו דנראה דהזריזות דעקדה היינו ההליכה למקום אשר יראה לו הקב"ה כמ"ש במקרא א"כ משום זריזות הי' לו לילך מיד אפי' בלילה והקרבה ביום וכיו"ב מצינו לענין מילה אפי' מאן דפטור כמו האשה עכ"ז ס"ד דצריך להשתדל מקודם למען הכן וזה בכלל זריזות שזה החלוק בין זהירות לזריזות כמ"ש רשיז"ל בעשר מעלות זהירות מביא לידי זריזות זהירות היינו בשעת מעשה המצוה זריזות להכן הכל מקודם למען שלא יעכב שום דבר, זה נלענ"ד בדרך פשיטות ואיבע"א י"ל לפימ"ש הרמ"א סי' תמ"ה דיש לשרוף החמץ ביום דומיא דנותר א"כ הוה דומי' דמצוו' שנוהגין רק ביום והא תכלית הבדיקה הוא הביעור כמ"ש הב"י סי' תל"ב עיי"ש במחה"ש וא"כ שפיר יליף לענין זריזות מהנ"ל וא"כ שכתב הרמ"א דאם מתיר' לגרירת חולדה הרשות בידו לשרוף החמץ גם בלילה ושם בח"י בשם מהרי"ק דמ"מ קיים מצות ביעור שאין חמץ ברשותו מ"מ ודאי מצוה מן המובחר להיות ביום כמ"ש. דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער