לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קכה

החמוץ רק על הבית והנכרי צריך לבית משום חמצו זה גורם שכר הבית אבל אם השכר בא מהחמץ עצמ' בת' הרשב"א באפיית חמץ ובישל שכר ביורות דהכלי עושה פעולה בהחמץ אפיי' ובישל ומזה עיקר השכר וכש"כ בנדון זה שמקבל ריוח ממו"מ של השכר וגם לא אדע מענין פשרה מה מקח ושכירות שייך בזה דנימ' דהכל נעשה קודם ובעובד' דהרשב"א שהביא המחבר בסעי' ד' בישראל שיש לו תנור, דאפי' מעות אסור לקבל כיון דודאי יאפה בו חמץ כמ"ש בפרמ"ג עיי"ש ולסבר' מעכ"ת כיון שמקבל קודם הפסח ודאי הי' ביניהם איזה דיבור ופסיקה בזמן ההוא מ"מ אינה מותר אלא כנ"ל ובדבר שאינו בהנין והחלט לא שייך היתר הנ"ל. ומ"ש מעכ"ת ראיי' מחק הגלחי' וחק השר לבשל ביורות שכר ולטחון ברחיים שהביא המג"א בס' סי' ת"נ דכתב המג"א דאם א"א במכירה לא יפרשו המדות רק יכתבו כמה מגיע ומקבלי' לאחה"פ וטעמי' לסברת מעכ"ת משום שנעשה הכל קודם הפסח, והנה בל"ש כתב דהמג"א קאי למ"ש בסוף דאיירי שלא שכר היורות והרחיים רק שכר חק השר כמו חק הגלחים ורק כאן יש לחוש משום מיד שמפרישי' המדות זכה בהם הישראל ע"כ לא יפרשו המדות לענ"ד בחק הגלחים וחק השר לא שייך משתכר באיסור' הנאה כיון דלא עשה הישראל ולא בהמת' ולא כליו שום מעשה שישתכר בו וגם לא נעשה שום מקח וממכר ורק ע"י שבשל שכר או חק הגלחי' המגיע להם מאפיית הפת נתחייב' לתן לישראל מחמצם ונעשה להם חיוב ומלוה ואינה ודאי רק גרמ' שע"י שאפו חמץ ובשלו שכר נעשי' בע"ח אבל מקח וממכר על הריוח היא גופא משתכר באיסור' הנאה דהא ילפינן ממכור לנכרי דכתב גבי נבילה להתיר הנאה משום דמכירה גופא הנאה והכי נהי דהכל עושה קודם הפסח מ"מ הריוח שמקבל ע"י שמוכר ביוקר בפסח ודאי הוה משתכר ומרויח המהר"מ שי"ק בסי' רכ"ה שהביא מעכ"ת חשיב לי' שלוס שעושי' על החמץ אם השער עולה ביוקר' חשוב לי' משתכר באיסור' הנאה אם כי החמץ אינו בעין ואינו קונה שום דבר מסוים רק מתחייב במתנה כמ"ש שם וניהו דשם איירו שנעשה בפסח כבר הבאתי דברי הרשב"א שהביא המחבר דלענין משתכר אין חילוק בין קודם ובין בתוך הפסח וכ"כ הפר"ח ורק בבית מקילין משום דאינ' רק גרמ' ואפי' לא נאמר חילוק הנ"ל מ"מ שאני בית דאם משכיר' קודם הפסח אין כאן בפסח הנאה חדשה דהשכירות נמשך מקודם והכל חדא הו ואין משתכר בפסח בחמץ חדש שמניח בתוכה אבל הכא שמשתלם בכל מדה ומדה מה סברא לחלק בין קודם פסח או בתוך הפסח והוה כשוכר יורות ורחיים דאוסר במג"א להדיא משום משתכר ע"י שכירות יורות ורחיים ודאי אפי' נעשה זמן רב קודם הפסח וכבר נראה לענ"ד דמזיגת שכר דהוה מו"מ זו גופא הוה משתכר כמ"ש במהרמשי"ק הנ"ל והרי ראינו במהרמשי"ק סי' רט"ז ובת' תשורת ש"י מתדהנזין טובא ופקפק מאוד שהנכרי הקונה חמץ ימכור בפסח וישראל יקבל הריוח ובת' תש"י למד קצת היתר משום דהבריר' ביד ישראל לקיים המקח ביד נכרי ואינו רק קנין חדש אבל בנ"ז ל"ש היתר הנ"ל והנה אם הישראל כבר קבל המעות ודאי מותר כמ"ש הרשב"א בעצמ' אבל לקבל לכתחיל' צל"ע ומי שדעתו רחב' מדעתנו יורה יורה ומ"ש מעכ"ת ראי' לדברי ש"א עיי' בת"י סי' ת"נ. והנני לסיים בכל חתמי ברכות. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קנ"ט שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג חו''ב בנש"ק מו"ה בן ציון בלום נ"י אב"ד ק"ק סארוואש יצ"ו עתה באתי ע"ד העובד' ביו"ט של סוכ' העע"ל שהי' ה' ו' שני ימים ובא השו"ב לשאול את הרב אם מותר לשחוט ביו"ט א' לצורך ש"ק והשיב לו הרב דאינו מותר רק ביום ב' וכמ"ש בסי' תקכ"ז ואח"ז כשיצא השו"ב מבית הרב מיד בא צורבא מדרבנן א' שיש לו התרת הוראה ואחר מו"מ של הלכה ביקש מהרב שיתיר לו לשחוט בי' א' שהיא יאכל ואכל ממנו ביום זה וכמ"ש בט"ז סי' תצ"ח ס"ק ד' והרב נענה לבקשתו וחזר מהוראת' בתנאי שיעשה כמ"ש ויאכל ממנו ביום הזה ושהוא רק הוראת שעה ובי' אחרון של חג הלך השו"ב לשחוט בבית המטבח' מבלי ש"ח הרב ואמר שסמך עצמו על ההיתר שביו"ט ראשון והטריף א' ע"י הבדיק' הסכין שלא היו יפה ושוב שחט בסכין זה עוד בהמה א' לא למען ישראלי' שיאכלו ממנו רק מענה בפיו שירא להודיע להקצב כי נפגם סכינו ובאמת אין זה מורא מפני הקצב במקום זה] ואח"כ סיפר בפני איזו אנשים מזה הנ"ל וכאשר שמע הרב מכל הנ"ל קרא לשו"ב הנ"ל והטיל עליו קנס שיקבל ע"ע שלא לסחור עוד ביין וטעע ולא שום מסחר כדרכו כי מאוד החמיר בזה בפ"ת ושלא יעבור עליו יום מבלי שילמוד דיני שו"ב ובאו"ח ובחק"ל ושלא ישחוט בבית המטבחיים מבלי הראות סכינ' להרב ושיתבכה עכ"פ בה"ב על החלול של יו"ט ויתן עד"ז ת"כ ואם לכתוב לג' גדולי ישראל מה יעשה עמו והשיב כי אינו נותן ת"כ רק מקבל עליו כל הנ"ל מבלי שיאמר בל"נ. וכן נעשה בפני ה' אנשים בצירף הרב וכעת מתחרט על כל הנ"ל שאינו חפץ בנדרים וקבלות הנ"ל ומ"מ יקיים כל שהטיל עליו בלי נדר אך נראה שעיקר דעתו לבוא במסחרו הנ"ל ועתה השאלה אם די בקנסות הנ"ל ואם יש מקום היתר לקבלות הנ"ל הנה העתק' תורף דברים בקצור כי על כל העניני' דברי הנ"ל י"ל עליהם מכתחילה מה שחזר הרב אהוראתו ע"י ת"ח הנ"ל אם הי' מקודם סעודה והי' צריך לו יש מקום להוראה בחזר' כמ"ש משום הב"ע אבל לאחר סעודה ערמה הוי אפי' אוכל ממנו בו ביו"ט לא יועיל כמ"ש בת' הרשב"א סי' תרפ"א ובת' הריב"ש סי' ט"ו וסי' רנ"ד הביא גם בא"ר סי' תצ"ח ע"ד ט"ז וכן אני נוהג אפי' בשחיטת עוף אם בא לשאל אחר הצהריים אפי' היא מבטיח בהבטחה גמור' אפי' הוא בן תורה אינו מתיר בשום פעם דמי ירום ראש להקל