לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קכד

אבן עוזר על מ' פסחי' מ"ש קושי' התוס' על רש"י ז"ל דפי' אולי"ד בודקי' משום ב"י וגם לעיין בנוב"י סי' י"ט ולא הביא דברי פרמ"ג כלל ולא אמר דבר להלכ' וגם ישנ' צד היתר בנ"ז שלאו ברשות' לבער' ולא לבטל דאינ' ברשות' לבטלו מכח דד"מ ויש לעיין בש"ך סי' ע"ג ס"ק ט"ל בח"מ אם שייך בזה דד"מ ועיי' בת' מרן חת"ס ח"מ סי' מ"ד וסי' קמ"ב ולפ"ד אפשר דראוי' לעשות כן דלא ישלטו על נכסהו' למכור או להקדיש וגם ב"ד עושי' כן להעמיד להם אפטרופס והא מבואר שם דאין מוכרי' מנכסיהם רק להאכילו ובנ''ז אינ' יודע מהו תכלית הליציטאציאן ולא ישאר בידן שום חפץ זה והא נגד ד"ת ועכ"פ הי"ש וקאנדיטען וכיו"ב דיש חשש' דיופסד או יחמץ וכיו"ב בזה מוכרי' כמ"ש בסי' ר"ץ הנ"ל וא"כ בזה הוי כד"ת לדברי מרן חת"ס וכיון שאין ברשות' למכור בעצמן וכש"כ להקדיש ודאי הוי דבר שאינ' ברשות' ועיין בח"מ סי' רמ"א לענין מתנה באופן זה ובת' ריב' סי' ל"ב ע"ד המכילת' בחמצו של גוי ביד ישראל דאינ' עובר דא"א לבערו ומדמ' לחמץ שנפל' מפולת מ"מ אחה"פ אסור לדעת הרמב"ן והר"ן כידוע עיי"ש ובשם תשו' שו"מ ראיתי דבאונס שהוא גלוי לעיני כל בפומבי ודאי לא שייך ערמ' וצדד בזה כעובדא דת' מהרי"א ומהרמשי"ק ות' ריב' סי' ל"ד הנ"ל ועיי' בת' מהרמ"מ כיו"ב, והנה לענין יי"ש אפשר לצרף לסניף ממ"ש בת' א"א סי' כ"ה וסי' כ"ו לענין מלאכת שפריט דהוא בתערובו' שאר מיני' כמו מתפוחי' אדמה ושאר קטניות ע"כ נטה להקל ע"י בטול ברוב והשלכ' ד"א ליה"מ ובת' מהרש"ם הביא עוד דעת האחרונים דשאר מיני' מתרב' יותר ויותר וכמדומ' שבזה"ז אין יי"ש שקורי' שפריט רק מתפוחי' הנ"ל או קטניות שקורין קוקורוטץ אלא דבת' חת"ס או"ח סי' קל"ג אית' סבר' מחודשת דזיע החמץ דהיינו המאלץ שהוא מ"ש (זאטץ) דצריך לכל מלאכת יי"ש דהוא ודאי חמץ גמור מהפך זיעות שארי מינ' לכמוה' וכמ"ש הר"י בהיתר דבש שמהפך חתיכ' נבלה לדבש ואם לקולא נאמר כן כש"כ לחומר' ועיין בת' מהרמשי"ק סי' רל"ב שהעיר ממ"ש בירושלמי דדוק' חיטי' גוררין אורז כמ"ש ממתניתן דמ' חלה ולא בשאר מיני' ויש לעיין לפימ"ש בת' ח"צ סי' כ' ובאר יעקב דלא אסרו היי"ש רק מטעם דאמרי' בי' משקין היוצאי' מהם כמותן כמ"ש בסוגי' דחולי' דף ק"כ וא"כ היאך אפשר בזה לומר דמהפך לכמותו ניהו' דמתהפך לטעמו ותוארו כמ"ש בח"י בסי' תס"ז לענין דבש אבל היאך אפשר לומר דמהפך להיות יוצא מדבר אסור זה דס"ס יוצא מהיתר ומה איכפת לן בטעמי' ותוארו דזה שייך בגוף האיסר או היתר והא קיימ"ל כת"ק דפ"ק מ' בכורות פרה שילדה כמין סוס וחמור מותר דהיוצא מן הטהור טהור וצ"ל היינו דדייק בת' הנ"ל וכן ביו"ד סי' קי"ד דמה שיוצא ע"י בשול הוא הדבר ממש שיוצא ממנו וכן אית' בהדי' בת' מ"ב סי' כ"ח דהטוב והמובחר יוצא ע"י שריפת היי"ש כלומר זה מ"ש (אלקאהאל) ות' א"א ושאר אחרוני' דלא חששו לזאת כהדבר ממש סברו כפשטת הסוגי' כמ"ש מדברי התוס' מס' פסחים ומס' חולי' דף ק"כ וקכ"א דסביר' להו דאפי' ליין ושמן צריכי' קרא שלא יחשב זיע בעלמ' ואינ' רק כיוצא ממנו והתור' אסר מדרש' דנפש או מדרש' דהטמאים לאסור צירם ורוטבן וצריך צריכו' כמ"ש בסוגי' דחולין ומדברי באר יעקב נמי נשמע אם כי הוא מן המחמירי' לאסור מה"ת מ"מ אינו רק משום משקין היוצאי' לא כגופ' ממש ולא שייך בזה לומר דמהפך דבר היוצא מן ההיתר וכהנ"ל ולדברי מהרמשי"ק מ"ש דרך חיטי' גוררי' אורז דוק' ודאי צ"ל דס"ל דהוי כגופ' דאל"כ מה שייך גרירי' כלל במשקי' היוצא" וצלעיי' והנה למעשה אם יסכים אתנו עוד מורה מומח' הנני כמשיב' למכשור' ואם יש מקום לבטל ברובו' מה טוב וקאנדיט' בלא"ה יש מתירי' והכל לפי הענין הקאנדיטען כמובן והשטארק הוא מסולת בלא ביטול ברוב לא מלאנו להקל אך אם הוא מאורז כמ"ש (רייז שטארקען) יש להקל כמ"ש כת"ה. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קנ"ח שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרבני החו"ב טובא יו"ש כש''ת מו"ה אברהם גוטענפלאנן נ"י בק"ק פרויעג קירכען יצ"ו. ע"ד כי בעיר אחת שני מוזגי שכר א' ישראל וא' נכרי ונתפשרו זע"ז שלא לזלזל במסחרם ע"כ כל או"א נותן ריוח במה שמוכרים ביוקר ע"כ, והשתא בפסח שהנכרי מזג השכר אם מותר לישראל לקבל הריוח מן הנכרי ומעכ"ת הרחיב הדיבור במו"מ של הלכה זו ומהדר אהתיר' ע"ד רוצה בקיומ' לענין חמץ עיי' בחת"ס או"ח סי' קט"ז וסי' קי"ט וכבר הארכתי בחבורי בס"ד סי' ע"ו עיי"ש אלא מה שיש לחוש בענין משתכר באה"נ אני נבוך מאוד, ומ"ש מעכ"ת כיון שהפשר נעשה קודם הפסח בזמן היתר לא שייך משתכר באה"נ כמו בית לשכירה למען הניח בתוכה חמץ שמתיר' במג"א קודם ער"פ עכ"פ ועוד הביא ראיי' מהגמ' מ' ע"ז דף ס"ה בעובד' דאבוה' דר"א ברי' דר"א דשפיך חמרא לזיקי ונתנו לו גולפי בשכרו משום דאז הי' יין כשר וכו' והנה ראיי' זו כבר הביא בת' תשורת ש"י סי' רנ"א בעובד' דלי' שראובן אמר למוכר שמרים למכור לנכרי שמכר לו החמץ וחושב לנכרי ביוקר דהוה אמירת' ג"כ בזמן היתר ושוב השיב על ראיי' זו דשם נחלט השכר לאבוה, דר"א ברי' דר"א שאפי' נאבד ונפסד היין וכיו"ב עכ"ז שכרו אתן משא"כ בנדון זה ועיי' בת' מהרמשי"ק סי' רט"ז מ"ש ע"ד מוכרי חמץ לגוי והגוי מוזג ומוכר בריוח וכן בת' תשורת ש"י פקפק בזה וכבר הערותי עד"ז בס"ד סי' ע"ה ועתה בנדון זה ודאי לא שייך ראיי' זו דהא ודאי אם יופסד או יאבד השכר לא יקבל הישראל שום שכר וריוח ומ"ש מעכ"ת הראיי' ממשכיר להניח בתוכה חמץ דמותר לפני יומיים שאני התם דהוה כמכיר' כמ"ש בב"ח והא חמץ עצמ' מותר למכרו קודם זמן אסור' וכבר נסתלק הישראל מאות' בית וגם מ"ש בריב"ש הטעם דאינה רק גרמ' ודאי כן הוא דהא אינה מקבל שכר על