לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קכב

סימן קנ"ו שוי"ד על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול בנש"ק כש"ת מו"ה יוסף הכהן נ"י מודה ודאין בק"ק באני: האד יצ"ו. מכת"ה בא לידי ע"נ ומפני הטרד' וחולש' כחי כ"ע לא באתי עד הלום להשיב בדבר הלכה בעובד' בזה"ז שע"י חק המלכות בענין רעקווירירונג אשר לכל או"א נונדדי' ונשקלי' לו די ספוקו והשארית נוטלי' לגנזי' ואוצר המלכות ע"כ במקום הקמח' לפסח' צריכין להחליף כיו"ב בשאר קמח' של חמץ ורה"ק כן צוה מפיו להביא אליו קמחי' הנ"ל והוא ימסור ליד אוצר שאצל הערכאו' בטרם עשה כן בא ערב פסח ונשכח ממנו הצורך מכיר' חמץ הנהוג בקמח, הנ"ל ואיש אחד יעצו לו למכור ער"פ אחר חצות, ע"כ השאלה מהו בענין חמץ שעעה"פ לענין היתר הנאה. הנה על כיו"ב נשאל בתשו' מהרי"א סי' קכ"ג ובתשו' מהר"משי"ק סי' רי"ט ודעת המהרי"א במאורע הנ"ל שהי' נושי' עליו הרבה ובא לידי ערכאות ונתן פסעקוועסטער ונחתם ונסגר כל אשר לו מיד הערכאות קודם הפסח וזהו הוה לגוביינ' ממש לו למשכון בלבד בזה עיקר עובר בב"י המלוה וכמ"ש במג"א סי' תמ"ג דבמשכון המלוה עובר ואפי' לדעת הרמב"ם דס"ל בנכרי שהלוה לישראל על חמצו אפי' הרהינ' ואמר מעכשיו לא מהני בהגיע זמן הפרעון לאחה"פ דבידו לפדות אמרי' הואיל מ"מ בנ"ז מי פתי יבא לפדות' מסתמ' אין החפצי' שוי' די חוב' ואפי' לדעת הט"ז ומקו"ח ודעת מג"א ג"כ דגם הלוה עובר כיון דגוף החמץ שלו היינו במשכון דעלמא דהוא לבטחון משא"כ תפיס' הערכאות הוא לגוביינא ממש משעה הנ"ל אינ' שלו ובתשו' מהרעשי"ק סי' הנ"ל הקשה בשם הגאבד"ק האלאש וק"ק פאקש זצ"ל דס"ס במה קנה המלוה שלא עשה בו שום קנין דבשלמא במשכון דעלמ' נעשה קנין משיכה ברשות המלוה דקונה לו אבל חתימת הערכאות מה קנין שייך בי' ועיין מ"ש במהרמשי"ק ותרצו. והנה כיו"ב הקש' במחה"ש סי' תמ"א וכן בצל"ח בסוגי' דהרהינ' במ"ש הרא"ש דגם במעכשיו צריך הרהינ' דאל"כ הוה כחמץ של נכרי בבי' ישראל שקבל עליו אחריות ותמה עליו דתיפוק לי דכיון דליכ' הרהינ' במה קנ' הנכרי דאנן קיימ"ל כשי' ר"ת דבנכרי משיכ' דוקא, ותי' דזה כוונת הש"ג דבקנין אגב או סודר איירי ונשאר ביד ישראל ע"כ מטעם אחריות אתי' עליו. ודברי הש"ג עם דברי הרא"ש כאחדים אלא להרא"ש מסתם סתים והש"ג מפרש דברי' אך ראיתי בפרמ"ג בסי' הנ"ל שעמד בזה ותי' בפשיטות כמשמעות הסוגי' דשיעבוד' ביד נכרי מילתא היא וע"י חוזק השיעבוד בהלואה מן הנכרי גם כסף קונ' לבד, והדברים נכונים וניכרים בפשיטת הסוגי' ודברי הרא"ש וא"כ גם דברי תשו' מהרי"א מתקיימי' בפשוטן כנ"ל ובמהרמשי"ק תי' ממ"ש בח"מ סי' ק"ג דבסגרו הב"ד החנות מ"מ ל"ק המלוה ובטעמ' בהרא"ש משום דמחוסר שומ' ול"ל האי טעמ' תיפוק לי' במה קנה וצ"ל שהב"ד שלוח' דמלוה וקנה הבית חנית ע"י חזקת של סגיר' ואגב המטלטלי' וכ"ז בדיני ישראל אבל הא בסי' ק"צ מבואר דגם בערכאות מה שגב' גב' ואין טענ' לבע"ח מוקדם וכן אם תפס בעד בע"ח א' וקשי' מה שליחות בגוי ותי' דכשיטת רשיז"ל דלחומר' יש שליחות וזה טעמ' של תשו' מהרי"א ול"ז להבין דבריו הק' היאך שייך בד"מ חומר' או קול' לענין שליחות בג"מ בב"מ פ' א"נ ל"א רק לענין חומר' דרבית'. ודאי לדברי מהרי"א יש מקום לומר דלחומר' יש שליחות לענין שיעבוד המלוה בב"י אך בדבר' ח"מ סי' ק"ד לענ"ד קשה להבין ובאמת כבר עמד בזה בתומים הביאו הנתיבות סי' ק''ד ע"כ מקילי' דהיינו בלוה לגוי דניח' לי' שיהי' שיעבוד עפ"י ערכאו' שלהם וסיים בנתיבות כי האמת את' והנה באמת כבר נשאל כיו"ב בתשו' מהר"ם מינץ סי' ד' בעובד' ארענדא שלא פרע שכר שפירות בזמנו ובא השר עם הערכאות וכתבו וחתמו כל אשר לו בר"ח אדר ועפ"י שומ' הי' כל המטלטלי' בשמי' החוב ותנאי הי' דאם לא יפרע עד חדש אייר הכל מוחלט לשר והשאלה אם מחייב לפדות שלא יהא כחמץ שעעה"פ עבור שלא הי' בכלל מכיר' איזה דברים חמוצים, ומסקנתו דהשומ' ביד הערכאות והחתימ' הוה כמכיר' מעכשיו ורק הוטל תנאי שבידו לפדות' אחה"פ וכיון דקיימ"ל כרוב הפוסקי' שחולקים על הרמב"ם בנכרי שהלוה לישראל על חמצו דאפי' הגיע זמנו לאחה"פ מהני מעכשיו והרהינ' לא עבר אב"י עי"ש, אשר גם כן הקש' קושי' הג' במהר"ם שי"ק במה קנה הנכרי למ"ד דנכרי קונ' רק במשיב' ותי' עפ"י הר"י הלוי דבמשכון לא שייך במשיכ' כיון דאין גופו קנוי', וידוע דברי הגה"א היכא דלא שייך משיכ' כסף לכ"ע קונה, והנה בנ"ז עכ"פ עדיפא מעובד' הנ"ל דבתשו' מהרי"א צריך לדחות ולומר דלא שייך הואיל אי בעי פדה וכן בעובד' דמהר"ם מינץ ובנ"ז דכן דבר המלכות דדוק' הקמח או התבוא' צריכי' להחזיר לא שייך כל הנ"ל וכמ"ש בתוס' גיטין בשור תם לכ"פ למפרע הוא גובה כיון דאינ' יכול לסלקו ממ"א, דמגופו גובה ע"כ אם הקדיש המזיק אפי' בראוי למזבח אינ' קדוש דאפי' קדושת הגוף אינו מוציא משיעבודו דניזק והה"ד בנ"ז. אלא דיש להעיר במה קנו הערכאות כיון דלא באו לרשותו רק לרשות הרה"ק ולומר דהוא שלוחן הא אין שליחות לגוי ואי משום תוקף השיעבוד כמ"ש בפרמ"ג במה נשתעבד ומה בא לידן איזה מלו' או שכירות וא"כ אין כאן משום דינא דמלכותא דינא והא בזה מבוכ' גדולה כמ"ש ברמ"א סי' שס"ט וסי' שנ"ו ורש"ק סי' ע"ג ס"ק ט"ל נתן כלל עד"ז דמה שהוא לטובת והנאת המלך כגון מסי' וארנונים לכ"ע דדמ"ד ומה שהו' לתקנת המדינ' דוקא אם אינ' נגד מה שמפורש בתורה עיי"ש ועיי' בתשו' השיב משה סי' צ' שחולק במקצת להחזיק יותר וקצת' לגרוע מדד"מ ועיי' בתשו' חת"ס חח"מ סי' מ"ד ג"כ דעתו דמ"ש מסי' וארנונית אפי' בעכ"ח דדמ"ד במלכי אוה"ע וא"כ בנ"ז צריך לידע על מה תקנו הרעקווירירונג אם הוא למען פרנסת חיילות בע"מ פשיטא דהוא דבר