לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קכא

ראוי להקרבת עומר י"כ דבי' י"ד ער"פ הי' עכ"פ הבאת שליש וקצרו ממנו לאכילת מצה וכמ"ד בירושלמי דמ' חלה דאפילת מצה דוחה ל"ת דחדש הביא' התוס' מ' ר"ה דף י"ג הנ"ל והדברים עתיקים, ועוד הא י"ל בפשיטות דהשאיר' בידם די חובת מצה בכזית לכאו"א מתבואה שהי' בידם. והנה בנ"ז עוד י"ל משום הקריב' נא לפחתיך כמ"ש בט"ז סי' תס"ו שהביא מעכ"ת וכמ"ש בזה בת' כת"ס סי' פ"ח ומעכ"ת שפיר מחלק בין קמח לחטים שדי בקשירת שק במקום הנשוך וסביבי' וכש"כ בריקוד יצא לידי כל הדעות בפרט בדבר שאינה ניכר ועיין בשע"ת סי' תס"ו דבשק צבור ודחוק ליכא למיחש למ"ש המג"א דהלכו בכל השק וגם כי בחטים הקשי' להם אין תאוותן מושכו להם לילך בכל השק דהוי כמו עכבר' אדינרו. ע"כ הנני להסכים עם דעת מעכ"ת שאין מקום להחמיר בזה. והנני לסיים בכל חתמי ברכות. ידידו דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קנ''ה שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול החו"ב טובא יראת ד' אוצרו כש"ת מו"ה אליעזר גרינפעלד נ"י אב"י בק"ק קאלוב יצ"ו. ע"ד האי שתא שיו"ט אחרון ש"פ בש"ק ואנשי מעשה שנוהגים במצה שמורה כל ימי פסח רק ביום אחרון אוכלין גם משאר מצות האיך ביום ו' מבשלים ע"י ע"ת ממצה הנ"ל לפמ"ש הרמ"א סי' תקכ"ז בשם הרי"ו מי שמתענה אסור לבשל לאחרי' דדוקא האיך דמותר לעצמו בלא הואיל וכידוע וכל יקר ראתה עינו בענין זה והביא דברי הגאון מברעזאן זצ"ל הובא באו"ח החדש כיון דאינו רק חומרא בעלמ' ומותר לאחרים ונסתייע מדברי מג"א סי' תנ"ט במ"ש שאינו רק חומרא בעלמא מ"ש בכלים וכ"ת השיב במ"ש במהרמשי"ק וכן עמד עד"ז בפרמ"ג מה יועיל זה ס"ס אינו לצורך והנה ראש המדברים בזה בת' שאג"א סי' ס"ה לענין שחיטה בי"ט במקום שיש רוב טריפות ומהדר להתיר' כיון דהנך טריפות ה"ה ע"י חומרות אחרונים בבדיקת הריאה בזה אמרינן כיון דאי בעי למיכל מצי לאכול כמ"ש בפסחי' דף א' בבהמה מסוכנת דאע"ג דלא אכל אמרינן הואיל ויותר מזה מהדר לומר באבני מלואים במס' חגיגה דבאסור דרבנן ומבשל ביו"ט אמרינן כמ"כ דפטור ממלקות כיון דמה"ת מותר עיי' בברוך טעם שער ד' ובת' רעק"א סי' ה' וכן בישועות יעקב הרבה להביא ראיות לדבריו ועיין בפרמ"ג בפתיחה כוללת לה' יו"ט שמסתפק בבשר עוף בחלב אי יש בו מלקות בבשלו ביו"ט וקשה הדבר להסביר וידוע דברי מר"מ מרוט"ב שהביא הרא"ש מס' יומא ראיי' דאו"נ הותר ולא הודחה דאל"כ למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אמאי מתירי' לשחוט ביו"ט יכחור עוף ע"י הגוי ואפשר לקיים את שניהם ועיי' בכת"ס סי' פ"א והנה בנ"ז אפשר לומר אחרי שי"ל בדברי מהרי"ו דלא הותר רק אי לדידי' חזי בלא הואיל מ"ש מכל ע"ת לאחר הסעודה דאי"צ עוד וסמכינן אטעמא דהואיל וצ"ל דעכ"פ ביום זה הותר לו מלאכת בשול ואפיי' וכיו"ב וא"כ דוקא במתענה שאינו שום אוכל נפש לגבי עצמ' ואין שום ממלאכות הנ"ל מותרי' לו אבל בל"ז דהתבשיל מותר לו וכן שאר מלאכות בדברים המותרי' לו וכיון שעכ"פ מלאכות הנ"ל חזי לגבי' בלא הואיל ה"ה במאכלי' הנ"ל כמעט הדבר מוכרח לפרש כן דברי מהרי"ו ורק שעומד לנגדו דברי מרן חת"ס סי' ע"ט שהביא מעכ"ת ועוד יש לצדד התיר' לפמ"ש בסי' שי"ח בפלוגת' הרא"ם והראב"י לענין בשול צלי ודבר אפיי' ולדעת הראב"י אין בשול אחר אפיי' בדבר יבש כמו שאין בשול אחר בשול וכנראה מדעת המחבר דבספיק' קאי ומדברי טו"ז נראה דאסור מדרבנן וא"כ בשול ממצות הנ"ל אין ברור שיש בו משום מלאכת בשול. ומ"ש מעכ"ת בשם ת' אחרוני' דעכ"פ ראוים לקטני' עיי' בת' רע"א סי' ה' שעומד בזה ותלי' בסברת הרשב"א אם ספינן לי' בידים איסור' דרבנן ומעכ"ת השיב מה יועיל בזה דהא אסור לבשל לאחרים לענ"ד ז"א דאיירי בקטני' בני ביתו דסומכין על של בע"ב בלא זכי' דלא הוי בכלל אחרים אם סמוכים לשלחן של בע"ב עיי' במג"א סי' תקכ"א ס"ק י"א ובמחהש"ק ועיי' בת' מהרמשי"ק סי' רע"ג שהוכיח מדברי מהרי"ו דאסור לקטני' אפי' אם ספינן לי' בידים ונראה לי כוונתו ג"כ דהא דאסור לבשל לאחרים במתענה או מי שלא הניח ע"ת היינו מדרבנן כמ"ש מדברי הלבוש ובב"י משמע לי' בדעת הטור שהוא מפני מראית עין עיי' בטו"ז ואי מותר לקטנים ב"ב אסור' דרבנן הא חזי לי' לספינן להם מה שמבשל לאחרי' וע"כ מוכח דאסור לבשל בעבורם כנלענ"ד וראיתי מ"ש בדברי הג' רע"א או"ח סי' ר"ח בטעמי' דפת הבאה בכיסנ' דצריך שאחרי' קובעי' סעודה עלי' משום. דמה"ת אינ' חייבי' בלהמ"ז מה"ת רק בשביע' אפי' בפת גמור וקשה לי דבסי' קס"ח לדעת המחבר דאם רק הוא שבע ממנו אינו מחיוב בבהמ"ז והנה עיי' בפרמ"ג שמסתפק בזה אם בשבוע' מפת הבב"כ חייב מה"ת ומשמע מני' דהך קביעת סעודה אינ' שבוע' גמור' וגם כי דעת הראב"ד באמת דתלי' בדידי' עיי"ש בפרמ"ג בא"א. ומ"ש מעכ"ת בכרוב ממולא (געפילט קרויט) מה מברך אם בפ"א על הכרוב או על המלוי והביא דברי מג"א סי' קס"ח ס"ק ט''ו. והנה לפמ"ש בב"י וטו"ז ס"ק כ' שם בשם אגודה הממולא בבשר ודגים אם כי הוא עיקר מ"מ דגן חשוב ע"כ מברך המוציא או במ"מ וא"כ משמע בפשיטות בכרוב ממולא בבשר כדרכן מברך על הבשר היינו הממולא שהוא עיקר ובלא"ה כתבו האחרונים דבכגון זה בספיקא מברך ברכה כללית שיוצא ממנ"פ דאפי' בברכת שהכל כן הלכה כנלענ"ד. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער.