לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קכ
Levushe Mordekhai Orach Chaim tanina 120 · לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא · free full Hebrew text
Open in the reader →ולא שייך לסעודה מ"מ עכ"פ מצוה איכא כמ"ש הרמ"א סי' קפ"ב ושפיר יכול לטעום והעיד שכן נוהגי' וא"כ כש"כ ז' ברכות דודאי צריך כמ"ש גם כת"ה וי"ל דגם המג"א יודה להתיר'. בענין מי שטעה ואמר מודים דרבנן בתפיל' לחש אי הוה הפסק ומעכ"ת פלפל בחכמה לפי דברי הט"ז סי' ק"ח אם זה מקרי מעין המאורע לפענ"ד זה ודאי חשבינן מעין המאור' דכולי ברכת' דהודא' נינהו וכמ"ש בירושלמי דצריך חתימה ג"כ אלא שלא נוהגי' לחתום בהזכר' כמו בשאר ברכות דהוה כעין פשרה אבל פשיטא דלא הוה הפסק דשמו מוכיח עליו דמקרי מודים דרבנן עכ"פ ועיין במג"א סי' קי"ד דשנוי ממטבע הברכות לא מקרי אלא בפתיח' או חתימה אבל הנוסח אינה מעכב וכמה מנהגי' שונים בזה עיי''ש ולפי"ז הי נראה לומר ג"כ ועל כולם ולחתום כהלכה אלא שעוד לא עמדתי על כור הבחינה ולומר ברור לענין זה אבל הפסק ודאי לא הוה כנלענ"ד. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קנ"ד חג המצות יחוג בדיצות כבוד הרב האברך חו''ב יו''ש כש"ת אברהם ישראל אלטער לאנדא נ"י אב"י ק"ק קערעסטור יצ"ו הנה באתי ע"ד חטים שמורים שנמצא השק מנוקב ע"י נשיכת העכברים, ומעכ"ת הביא דברי המחבר סי' תס"ג שאין לחוש לאכילת העכברים אפי' בלא ברירה וא"צ ששים לדעת מג"א שם, ורק כת"ה חשש לומר דדוקא לענין המצות של שאר ימים ש"פ אבל לענין מצת מצוה דילמא לא הוי עכ"פ שמורים והביא עד"ז דברי ת' מהרמשי"ק או"ח סי' קכ"ה וסי' רי"ז ורל"ד במ"ש בשק שנמצא כתם עלי' וי"ל משום השתנת העכברים וסברתו דכל היכא דכתיב שמירה לא מהני חזקה ורובא והביא שם דברי שו"מ סי' פ"ח ח"ג והנה שם בשו"מ הביא סמוכים לדבריו מדברי הרמב"ן והריטב"א רפ"ק דמ' חולין מ"ש על קושי' התוס' בטמ' במוקדשים למה צריך לומר ברי שלא נגע הא הוי ס"ט ברה"ר וטהור דעזר' הוי רה"ר, ותירצו דבתרומה וקדשים דכתיב בי' משמרת תרומתי וכל היכא דכתיב משמרת צריך ודאי וגם הביא דברי שמק"ב מ' בב"מ משום דכתיב עשירי במעשר ודאי עשירי בעי ול"מ רובא וכבר אמרתי אשר לענ"ד אין משם ראי' למ"ש במצות ושמרתם הלא כתב הרמב"ם בפ"ה מה' חו"מ בגרעי' דגן שנמצא בתבשיל אם לא נתבקעו שורפים הגרעי' והתבשיל מותר דכיון דלא נתבקעו אינה חמץ גמור ורק משום שנ' ושמרתם את המצות לשמור מכל שום חמוץ ע"כ אסרו חכמים ולפיכך אמרו חכמים דצריך שמיר' מזמן קצירה ובאחרונים דייק' מדבריו כי שמירה זו רק מדרבנן ועיי' בנוב"י סי' ע"ט, ולענ"ד נפרש עפ"י מ"ש לתרץ קושי' מהרש"ל ומהרש"א בסוגי' דמצת כותי למה סמוכים עלי' דילמא נעשה נוקשה ובדרבנן הא אינ' מאמינים ולענ"ד לפי"ד הנ"ל דניהו דנוקשה דרבנן מ"מ הא הוי התחלת החמוץ עכ"פ כמ"ש הר"ן בסוגי' דנוקשה היינו שלא נגמר החמוץ וניהו דלענין איסור אכילה הוי רק דרבנן סו"ס ל"ה מכלל שמירה דהא קמן שהתחיל להחמיץ א"כ פשיטא שאין יוצאין ידי חובת מצה והיינו דקאמרי בברייתא ואדם יוצא ידי חובתו בפסח ופי' בתוס' דברי שלא הי' לכותי מצה אחרת לצאת בו א"כ כיון דבקיאי בשמור כמ"ש בגמ' ממילא יצא מחששא דנוקשה וז"ש מצת כותי מותרת ואדם יוצא בו וכו' כלומר אם יוצא ידי חובתו ג"כ אז מותרת והכ"נ וה"ה דברי הרמב"ם במ"ש דחכמים מצאו סמך לאסור אפי' בלא נתבקעו משום שנ' ושמרתם את המצות א"כ כבר אסרה תורה בלא נשמרים משום חמוץ ע"כ לענין אסור ג"כ החמירו חכמים ולענין לצאת אינו יוצא מה"ת וא"כ לפי"ז אין ראיי' ממשמרת תרומתי דשם אין שום דבר לעשות משמרת יותר מן הטומאה ע"כ צריך לפרש דכוונת משמרת דלא מהני חזקה ורובא אבל הכא הא פירשו הרמב"ם מה זאת ושמרתם דהיינו שאינה שום חמוץ א"כ י"ל שפיר דאם יש לנו חזקה או רובא דאפי' שום חמוץ לית כאן סמכינן שפיר ארובא וחזקה כמובן. וראיתי מ"ש כת"ה בבקיאות ושפיר חזי ממ"ש תענית דף ה' א"ל נביא לישראל צאו וזרעו, א"ל מי שיש לו קב וכו' א"ל אעפי"כ נעשה להם נס ונתגלו להם מה שבחורים ובכתלי' ופ' רשיז"ל מה שאצרו העכברים, יצא וזרעו וכו' ופירשיז"ל שזרע' מה שבידם ומ"ש בכתלים אכלו, וצמחו עד שהביא' העומר בט"ז ניסן כמ"ש שם וא"כ הא אכלו בפסח ממ"ש העכברים והאיך יצאו ידי חובותם אם ניחוש לאכילת העכברים ש"מ דגם לילה ראשונה לידי מצת מצוה יוצאי' בו והוא דבר נאה והערה נכונה וגם הוכיח דאפי' באפשר בעני' א' מותר לצאת דאל"כ הא הי' בידם חטי' והי' להם לעשות בהיפך נזרוע ממ"ש העכברים ולאכול ממה שבידם והביא ג"כ דברי ס' יד יוסף שעמד ע"ד רשיז"ל למה לא פי' להיפך, ולענ"ד הפי' דעשו כדברי הנביא דאמר להם עד שלא נתגלו להם האוצרות ודאי חל' הברכה ממ"ש הנביא ואחרי כי ראו הנס עשא' ככל מ"ש להם הנביא ואפשר לומר לפמ"ש בישמח משה בפ' תולדות בפ' ויזרע יצחק דהברכה מהקב"ה ושלא ע"י שליח חל אפי' בדבר המדוד ומנוי' ועד"ז הי' הכונה של הנביא לזרוע מה שבידם שהי' מדוד מעט שבידם כמ"ש מי שיש לו קב וכו' משא"כ מ"ש באוצרות בלא שיעור ומדידה לא הי' הנס גדול כ"כ ע"כ הראה להם כי יד ה' עשתה זאת כי בעוד שלו' הי' הברכה שלא די, ועפ"י פשוט דהמעט שהי' בידם לא הי' סומכים על הנס להספיק להם עד שיקצר מתבואה חדשה ובמ"ש באוצרות הי' לרוב ואין סומכי' על הנס היכא דאפשר דלא ישתנה מ"ב כמ"ש במ' שבת כידוע אשר אח"כ זכה להיות נס בתוך נס ועיקר הדברים אפשר להשיב ג"כ על הראיי' משם דהא מסוגי' מ' ר"ה דף י"ג מוכח דתבואה שהביאה שליש הוה תבואה לענין מעשר והקרבת עומר כש"כ לענין אכילת מצה ומעתה כיון דבי' נ"ז הי'