לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קיט

סימן קנ"ב הנה ע"ד מנהג' מנהג ותיקי' להכן חטי שעורי' משעת קציר' על כל ימי פסח ודרכם לקצור כמ"ש בש"ע בעודנה אינה יבש כ"צ דלא מקבל חמוץ במחובר ועתה נמצאי' כי יש להם ריח דומפף ואפשר דהוי מסיב' זו שהי' לחי' וחשש כת"ה אם יש איזה חשש' דילמא נפק' מינה מי' ונתלחלח' ויש עכ"פ משום נוקשה וכש"כ לענין לצאת מצה חוב' דעכ"פ אינה שמורי' והביא דברי שו"ת ערוגת הבושם סי' קל"ו אשר אחר פלפול העצום סיים דאין מחזיקי' ריעותא ותלינן בשנוי אויר וכן כתב לכת"ה הגה"צ אב"ד ק"ק סאטמאר שליט"א והנה ודאי יש לסמוך על דברי המקילי' בזה אפי' שלא בשעה"ד ולענ"ד ראיי' מדברי ת' הרשב"א סי' ע' שהובא להלכה בססי' תל"ו וסי' תס"ז בענין חטי' שבבורו' אשר ע"י לחות הארץ בתחתית' הבורות אם יש לחוש משום חוח והשיב כי רק בנתבקע' יש לחוש ובלא"ה אין שום חשש כי קרוב הדבר אפי' בנתבקע' שאינה רק עיפש והפסד ועיי' בח"י סי' תמ"ז ס"ק ט''ו והלא פשיטא בהני חטי' שיש בהם הפסד כי ריחם נשתנה כמו דומפף כידוע עכ"ז לא חשש עליה' כלל ועוד ראיתי בס' מעדני שמואל שמביא בשם ס' שו"ת בחטי' שנמצאי' לחי' קצת מעט שאין לתלות משום שנוי אויר כיון דנמצאי' בתוכ' מצומחו' א"כ משמע להדי' באינה נמצאי מצומחי' תלינן באויר וכיו"ב וכן כתב בפר"מ בסי' תס"ז בחטי הבאי' בספינ' שנשתנה ממראיה' דבחיטי' סתם אינה חששא בשינוי מרא' וכן הסכימו האחרונים וכש"כ בריח דבכגון זה ריח' לאו מילת' היא ועתה באתי ע"ד פלפול קצת ושו"ת ערוגת הבושם ממ"ש בפשיטות דנוקש' אינה יוצא ידי מצה יש לעיי' בו טובא דבר חולין דף כ"ג באיבעי' באמר לקבל עלי' להביא לחמי תודה והביא שיאור מהו וקאמר דשיאור דר"מ לר"י מצה מעלית' היא וכן היא במנחות דף כ"ג במה דמקש' בגמ' דילמא ל"ת חמץ אלא שיאור דר"י מצה מעלית' ושם בתוס' אע"ג דלר"י עכ"פ אסור באכילה מדרבנן מ"מ כיון שמותר בהנאה לדידי' אינה אלה חומר' בעלמ' והוה שפיר מצה אם כי שם בגמ' דמנחות ג"כ צריך שמיר' כמו במצות עיי"ש וגם בנוקשי גמור דהיינו שיאור לפימ"ש במ' חולין באבעי' אם ספיק' הוה ויצא ממנפשך חזינן דאין זה סברא כ"כ לומר דעכ"פ לא עביד שמור ורק אי הוה ברי' בפני עצמו דאז לא הוה לא חמץ ולא מצה ובמ' מנחות לא הזכיר מזה מידי ולכאור' הי' לו לפשוט במ' חולי' מהני דברי' בפני עצמ' ועיין בנוב"י מהדו"ק סי' כ"ב ומהדו"ת סי' כ"ז דפשיטא לי' ג"כ דעכ"פ לא הוה מצה ולא הביא דברי הגמ' דמ' חולי' כלל ואם יש דבר אתו להבינני בזה אשמח בהם. והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קנ"ג שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול חו"ב יו"ש מו"ה ישראל אברהם אלטר לאנדא נ"י בקערעסטור יצ"ו יק''מ בא לידי ושמחתי על כל הטוב ואין טוב אלא תורה משמחי לב מאשר מעכ"ת העיר בצדק לפי"ד ר"ת מ' שבת דף י"ד דשיעור ביצה לאו דוקא דצריך יותר דמלבד שנשאר בין השניים אלמא דא"א שלא ישאר דבר בין השניים וא"כ באו"ח סי' תע"ה ותפ"ו דנתן שיעורי' לאכילת מצה בליל א' דפסח למר חצי ביצה ולמר שליש ביצה מדוע לא פירש שצריך מעט יותר מפני השארית בין השניים כמ"ש מ' חולין דף ק"ג במסקנת ר"פ וכ"פ הרמב"ם פי"ד מה' מ"א עיי"ש בהג"ה שהוא פלא כאלו לא ידע ממסקנת ר"פ וכן ביוה"כ צריך מה"ט יותר מפכותב' ולפי"ד החת"ס דיוה"כ דומה לבהמ"ז דצריך לדידי' הנאת מעיו כמ"ש בת' פמ"א עיין כת"ס סי' קי"ז א"כ הי' צריך לבד ממ"ש בין החנכיים ג"כ כמו לר"ל מה"ט כמ"ש מ' חולין ק"ג הנ"ל דאפי' מה שבין החניכיים אינו מצטרף וגם לדעת סברת ת' אמרי אש סי' י"ב דגם במ"ע של האכילות צריך הנאת מעי' כמ"ש מתוס' מ' סוכה וכן הי' לכאורה ראיי' מדברי ת' האחרונים ה"ה ת' חיים שאל והרי"ט אלגזי שחקרו בענין חצי שיעור למצוה לפי מה דקיימ"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת אם הה"ד למ"ע דעכ"פ באין לו יותר מח"ש אם מחויב לאכלו לשם מצוה, והא שם במ' חולין דף ק"ג הנ"ל קאמר לר"י דס"ל הנאת גרונו באיסורי' אם בלע חצי זית והקיא וחזר ואכלו חייב דעכ"פ נהנה גרונו בכזית א"כ הא בידו לקיים מ"ע בחצי שיעור באופן לבלוע עד מקום שיכול להחזיר ויחזור לאכלו ויוצא אליב' דכ"ע אם במ"ע סגי' ג"כ בהנאת גרונו והא במ' כתובות דף ל' ע"ב משמע קצת דהיאך דיכול להחזיר ע"י דחק כבר נתחייב באיסורי' עיי"ש בתוס' דצע"ק, וא"כ הה"ד במ"ע אבל אי צריך הנאת מעי' אתי' שפיר, והנה הא דלא פורש בש"ע סי' תע"ה בזה י"ל כיון דשם נקט בלע גם מהמצה של המוציא כזית ודאי משלים עד די שיעורי' והא מהמוצא ודאי אין הקפדה כ"כ אם חסר מכזית כמ"ש המג"א שם ס"ק ד' ועיין באחרונים וגדולה מזה ראיתי באשל אברהם מהד"ת במ"ש דאפי' לדעת הצל"ח לפי חשבונו הידוע דהוה ג' פעמים בגדלו בזה"ז מ"מ מצורפי' כזית מוציא וכזית מצה וכזית של אפיקומן ויוצא אפי' בחסידות היטב סיים בלה"ק וצ"ל דלא הוה שיעורי אפ"י בינ' לבינ' כמובן וגם מלשון התה"ד ומרדכי שהביא המג"א סק"ד הנ"ל דנקטו שצריך לבלוע בב"א השיעורי' הנ"ל אם כן כבר פירש דהכל משערינן כמו שהוא בשעת בליע' וממילא מלבד החסר ממנו ממה שהוא בין השניים כנלענ"ד ליישב דברי ש"ע לפימ"ש דהנאת גרונו סגי' ולמ"ש דבעי הנאת מעי' צל"ע כנ"ל עכ"פ הערתו נכונה מאוד להיות זהיר וזריז בזה. במ"ש על מה סומכי' העולם במסיבת חתונה לסעודת שליש סעוד' שמאריכי' עד עת לילה והחתן והכלה טועמי' מהכוס והא לדעת המג"א סי' רצ"ט מסקנתו דדוקא מי שנוהג בכל ברהמ"ז לברך על הכוס אז שייך לסעודה ומי שאינו נוהג כן אסור לטעום, והנה ראיתי בתוס' שבת סי' הנ"ל שדח' דברי מג"א דניהו שאינו נוהג כן וס"ל כמ"ד דאינה טעון כוס