לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קיח

המועילי' רק ששכח לחתום שמו עליו לא שייך ערמ' ובסי' צ"ה הוסיף בהתיר' בדבר חידש עפ"י הגמ' ונ' בב"ק פ' רוב' דבחמץ כיון דמטו זמן אסור' מתיאש אלא דלא מהני היאוש אלא היכא דהאיך שתח"י רוצה לקנות ושם בישראל גזלן דאין רצונו לקנות אבל הכ' הגוי ודאי רוצה לקנות וכיון שמכרו ככל אשר עלה על דעתו וגם נתן אדרויף געלד ודאי מה שתח"י גוי קנה. ועוד צירף סברת הנ"ל בסי' צ"ג ועוד ראיתי בס' מעדני שמואל על ה' פסח בכלל קי"ד בשם ת' בית שלמה בנדון כזה אם כי חשוב לי' השטר כחספ' בעלמ' מ"מ רוב פוסקי' אחרוני' סמכו על דברי מ"ב דבכסף לחוד מהני לענין מכירת חמץ וכש"כ לאחה"פ לענין חשע"ע הפסח וכן הביא בשם ת' מהרמר"ב האחרון וכן הביא להקל בשד"ח בשם זכרון צבי מנחם בלא חתם שמו כנ"ל דודאי ניח' לי' שאר קניני' שעשה וא"כ כש"כ בזה"ז שהמנהג כן בין הסוחרים וגם לפני הערכאות בדד"מ נתינת כסף הוה מכירה מעליות וידוע כי מרן חת"ס ביו"ד לענין מכירת בכור סמך על דברי מ"ב בזה ברוב' ועש' לו סמוכי' במ"ש עלי' במג"א וכן בת' נ"ש סומך בקנין כסף ומסירת מפתח ושכיר' בכסף אגב קרקע עיי"ש. ועתה נבא בס"ד לפן ב' דהיינו בענין חששא דקמח שהחמירו בזה לחשבי' לס' חמץ שפיר קאמר מעכ"ת דזה בקמח הניקח מאיזה רחיים שיהי' אבל בקמח של עצמו שידוע לו שלא נלתת מה חששא איכא וכן נלענ"ד דהא קיימ"ל בסי' תס"ז דאפי' בתבואה שבא בספינ' אם לא נשתנה מראיה' אין חוששין להם אם הם יבשות וקשות ובסי' תס"ו כתב הרמ"א שאם נותן שעורי' לבהמות ועופות יעמוד עליהם האם נמצא עליהם רירי יבער' משמע בפשיטות דבלא"ה אין שום חשש' להשחית ולהניח מתבואה דהא נותן לפני בהמות ועופות וכי ישתנ' דינ' אחר שיעשה קמח אדרב' לח בלח בטל שפיר יותר שאינה ניכר ומעתה אם לא הוחזק' בהם מצומחי' מנ"ל לחוש ובסי' תנ"ג כתב המחבר רק טוב לשמור משעת קצירה ועיי' בפר"ח היינו למצות מצוה ויש מחמירי' והדברים עתיקי' עכ"פ רוב' דרוב' בנ"י הכשרים ג"כ אוכלים מצות מתבוא' סתמא ובטור הביא במג"א סי' תנ"ח דמדקדקי' נוהגי' לאפות הכל קודם הפסח שיתבטלו קודם הפסח ואינו חוזר וניעור והביא עד"ז ג"כ חולקי' דטוב לאפות במועד משום חבוב מצות חמות וכיון שכן וכי נחמיר בשהיי' יותר מן האכילה ושפיר יש לתמוה' אינהו מיכל אכלי' וכו' ונראה מה שהעולם נוהגי' למכור התבואות וכן קמח שנעשה מתבואה חם כי ברור שלא הי' מליתת משום דילמא איזה מקר' לסיב' יאר' בפסח שיפול עליהם גשמים או איזה מים ויבא לידי איסר או הפסד אבל בל"ז לענ"ד אין חששא וזה ודאי יותר מצדדי היתר מאשר הביאו האחרוני' הנ"ל וכש"כ מאשר יצמדו יחדיו שנעשה הכל בקנין רק שכחת חתימה שמו ודאי יש לצרף להקל מכל וכל וגם בת' ערוגת הבושם יודה דבזה לא שייך גזרה משום שנוי העתים דשל עצמ' ידוע לו וגם הא הגזרה לא נתבטל דהא נעשה הכל כהוגן רק שכחת חתימת שמו על השטר משו"ה ודאי לא ישתכח מכירת קמח כנהוג ע"כ הנני כונשיב' למכשיר' להתיר מכל מכל הנ"ל. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קנ"א שלום וישת רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החריף ובקי ירא וישלם כש"ת מו"ה חיים ראטה נ"י אבן יקר ק"ק סערענטש יצ"ו: הנני ע"ד מ"ש לענין איסור רוצה בקיומ' של קמח ותערובו' חטין מחומצי' ודבריו נכונים והנה בלא"ה מקילי' בזה בת' אחרונים וכבר העיר' ע"ד מרן חת"ס סי' קי"ט והרב מו"ה ישראל נ"י הקש' מסי' תנ"א גבי יורות דאינו להרויח ועכ"ז אסור מה"ט והנה יעיין בסי' קט"ז בסוף התשוב' שם מחלק דבא בשכרו בשכירות עמלו להרויח ויעיין בס' הישר והטוב ח"ב שם תשוב' נדפסת מהגאון בעל ת' אמרי אש ז"ל שמקיל בפשיטות דדוק' בע"ז אסור משום רוצה בקיומ' וכמש"כ בשם הרדב"ז והנה מצאתי בחדושי הרמב"ן במ"ש בטעם דמהני בטול בלב לכל החמץ משום דאסור בהנאה ואינו שלו והוה כעפר' רק התור' אוקמ' ברשותו משום דדעת' עליו ורוצה בקיומ' וכיון שמבטל ומשוה לי' כעפר' כדעת תה"ק ממילא שוב אינו ברשות' עיי"ש דברי' הקדושים עכ"פ חזינן דעיקר' של ב"י בחמץ משום דרוצה בקיומ' וכן הביא ראיי' מדברי של ע"ז דאוקמי' ברשות' ומעתה קשה לקיים קולות הנ"ל ואפשר לומר כיון דמפר' לגוי והוה של גוי ממש לא שייך אוקמי' ברשות' וכן הוה ק"ו דלא שייך רוצה בקיומ' כנלענ"ד ראיתי כעת כזאת בתל תלפיות אשר הגאון אב"ד ק"ק וואיטצען נ"י תקן המכיר' לעת כזאת להפקיר החמץ קודם זמן אסור' כמ"ש האחרונים לענין שארית דברים אשר תוקף המכיר' מתרופף עיי' בשע"ת סי' תמ"ח ועוד לא עיינתי היטב בדברי הגני'. ע"ד מ"ש כת"ה משע"ת בתערוב' חמץ משהו ביד עכו' שבא ליד ישראל מסתפק לומר דבחמץ של גוי לא גזרו במשהו והקשה מעכ"ת מדברי הרדב"ז הידועי' דבשל גוי לא שייך בטול ובבא ליד ישראל הוה משום מבטל איסור לכתחל' וראיתי בס' אורח' חיים שהביא ע"ד השע"ת דברי הפרמ"ג סי' תמ"ה ס"ק א' בא"א דאם מביא הגוי לישראל תערוב' משהו חמץ אסור לקבלו דלא נתבטל ביד גוי עיי"ש ובל"ס נתכוון בפמ"ג ע"ד הרדב"ז ויש להעיד לפימ"ש בת' מהרי"א דטעמ' של הרדב"ז משום דאצל הנכרי הוה היתר לגוי והיתר בהיתר לא בטל וידוע מ"ש בלבוש הובא בש"ך יו"ד סי' רצ"ט והסביר בת' חת"ס יו"ד סי' פ"ג וסי' פ"ה דלח בלח גם היתר בהיתר בטל א"כ דברי שע"ת בעובד' הנ"ל על נכון דהא ליכ' רק טעמי' ודאי עדיף עוד מלח בלח כנלענ"ד. מ"ש לענין תפילת בביהמ"ד דברים כנים ואצל אשכנזי' אינו כן כידוע. והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער.