לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קטז

להזכיר בשטר מכירה יהי' נתוני' לו במתנה ומעכ"ת הזכיר תשוב' ערוגת הבושם סי' קי"ד אשר שם נאמר כי הקאנדיטען לאח' החקיר' נודע שהם חמץ גמור כי מערבי' בתוכ' קמח וראיתי מעכ"ת צדד כמה צדדים להתיר א' כי י"ל דהצוקער מהפך הקמח לצוקער כמ"ש בת' הרא"ש לעניי דבש שמוב' במג"א וט"ז סי' תס"ז דעת הרר"י במוסק ודברי המג"א סי' רט"ו וח"י ידועים והנה בת' מרן הח"ס סי' קל"ה נראה כמסופק בזה אם הצוקער טבעי' כטבע הדבש להפך וגם כי סברה זו אינו מוסכמ' מהפוסקי' כמ"ש המג"א סי' רט"ו הנ"ל מ"מ מצטרף לסניף בתשוב' הנ"ל אלא שיש לדון בד"ז כי אפשר דוק' בדבש והוטצוקער דפשיטא דאינ' רק דבר מועט שמערבי' בו י"ל כן אבל בנ"ז מי יודע כמה קמח מערבי' בקאנדיטען הנ"ל ופשיטא כי במעט צוקער אין די כח להפכ' ע"כ טעם זה קליש להיות לצרף להתיר' והנה בערוגת הבושם החמיר בזה אחר החקיר' שיש בודאי קמח בתערוב' הצוקער וחידוש בעיני שלא הביא דברי שע"ת סי' תמ"ב בריש הסימן בשם ת' פנ"י שהי' עובד' במיני פירות שקדים וכיו"ב שמחפ' מלילות בצוקער ושאלו להאומן ואמר כי בטח יש בתוכ' קמח כי א"א לחפות דברים הנ"ל בלא תערוב' קמח כלומר שעי"כ מתדבק הצוקער היטב והשיב להתיר' כי הוה מי פירות עם מים שאינו רק נוקש' כמ"ש בסי' תמ"ב ובנוקש' הא מדרבנן ואינו עובר בב"י ומותר לאח"פ כמ"ש הטור בסי' תמ"ב וכן בש"ע שם ובשע"ת רמז במ"ש סי' תס"ב בשם הנוב"י מהדו"ק סי' כ"ב שהוכיח בראיות נוכח' דע"כ אי מי פירות עם מים הוה רק נוקש' אז עכ"ח נוקש' דאוריית' כמ"ש במ' מנחות דף נ"ז דדריש מתקריבו לרבות מנחת נסכים לחמץ ופריך בגמ' מ"נ מי פירות נינהי ואין מחמיצי' ותי' ר"ל ריה"ג ס"ל מ"נ מגבלי במים וכשרה ואם דמ"פ עם מים נוקש' נינהו מדרבנן מה מתרץ ועכ"ח או דס"ל נוקש' דאוריית' או דמ"פ עם מים הוה חמץ גמור א"כ בנ"ז ליכ' התיר' כיון דהוא מן התורה ולשיטת רש"י והרמב"ם וכמ"ש בש"ע דעובר ג"כ בב"י לאחה"פ אסור בהנחה וראיתי בפמ"ג סי' תס"ב דהעלה דבר חדש בדעת הטור דמ"פ עם מים הוה נוקש' וליכ' כרת משמע דלאו איכ' או דאסור מה"ת והא בסי' תמ"ב פסק דנוקש' מדרבנן ועכ"ח לומר דאיכ' תרי גוונ' נוקש', נוקש' דפ' אי"ע היינו ג' אומניות דהוה משום דלא גמר גמר חמוצו וחמץ רע כמ"ש רש"י והר"ן זהו רק מדרבנן לר"י ולר"מ מה"ת ונוקש' זו דהיינו מ"פ עם מים דאין מחמיצין לעולם הוי מה"ת וכן בס' מקו"ח הביא דברי הנוב"י הנ"ל ופלפל ע"ד ולבסוף מסקנת' דמ"מ נוקש' זו מה"ת דכל טעמי דנוקש' כמ"ש רש"י ז"ל דהוה חמץ רע משא"כ נוקש' דמ"פ עם מים וסברתו נלענ"ד דכך היא בכל לחם חמץ אשר לא נחמץ לגמרי ואופי' אות' הלחם רע לאכיל' כמו שעינינו רואות ושאר לחמים עם מי פירות טוב ומוטעם לאכיל' ואפשר לצדד ולומר לפימ"ש בתוס' בסוגי' דנוקש' ד"ה מאן תנא וכו' דמשמע משמעתי' דאי לאו קרא אפי' איסור ליכ' עיין במהרש"א ופנ"י וק"ל ממ' חולין שאמר הרי עלי וכו' י' חלות לתוד' או מחמץ או ממצה והביא נוקש' אי יצא וקאמר אי דר"מ לר"מ כיון דלקי עליו ודאי חמץ הוא ואמאי פשיטא דילמ' רק גבי פסח גלי קרא ומ"ל לילף לענין תודה ותי' דאיכ' שום דרש' לענין מנחות ועיין במהרש"א ובפנ"י די"ל דאיכ' ג"כ ילפות' דכל דכתב כל שאור ל"ת ולקמן דרשינן לענין ערובי' הה"ד לענין נוקש' דרשינן כמו גבי חמץ דילפינן מכל וכן במנחות דעובר בלאוי' אם עשא' חמץ דרשי' מרבוי' דמנחת נסכי' דף נ"ז שם ולפי"ז י"ל ניהו דס"ל לרש"י והרמב"ם וכן בש"ע סי' תמ"ב דכשם שאסור תערוב' חמץ באכיל' מה"ת ה"נ לענין ב"י ואלו עוברי' בפסח בב"י קאמר וא"כ הה"ד נוקש' לתנא דמתניתין דלדידי שקולי' הם והיינו בטעמי' כמ"ש בפרמ"ג בפתיח' לסי' תמ"ב דילפינן ביעור מאכיל' כב"ה מ' ביצה ובפנ"י משום דרש דלעיל דאיתקש אכיל' חמץ לביעור ע"כ גם לענין תערובו' ונוקש' למאן דאית לי' דהוין מה"ת אין היקש למחצה לענין ב"י ועוד יש להוסיף דהוה מוקש' בקרא שבעת ימים שאור ל"י וגו' כי כל אוכל חמץ וכן במחמצת דילפינן מכל דכתיב גבי' כמ"כ כ"כ אוכל מחמצת הוה כמו הקיש' משו"ה ס"ל דעובר ג"כ בב"י אבל לדידן דנוקש' מדרבנן ולא מרבינן לי' מכל וככ"א דדריש רק לענין תערוב' משום דקתני בבריית' רק תערובו' כדתני' כוותי' דר"י ובתוס' שם דל"ל דאית לו כש"כ דא"כ הוה לי' לאשמעי' דלית בי' כרת משום דמפרש כל ד מיני מדינה והשמיט נוקש' ואם נאמר כמ"ש בפר"מ ומק"ח דמ"פ עם מים הוה מה"ת נוקש' דידי' אמאי לא חשוב האי נוקש' ועכ"ח דלא ילפינן רק ממ"ש לענין מנחות כמ"ש בפנ"י ולא נאמר בי' כי כל אוכל פשיט' דליכ' כרת וא"כ שוב ג"כ אנן נאמר כיון דלא נזכרה במקראות של פסח שום לאו לית לן הקיש' לענין ב"י ממיל ג"כ אין הקיש' ללמוד זה מזה וממילא גם לשיטת רש"י והרמב"ם ליכ' ב"י אפי' בנוקשה דמ"פ הנ"ל וכיון שכן אפשר דלא קנס' לאחה"פ ועוד י"ל כיון דחשבינן לי' נוקש' דמי צוקער הוה מי פירות ועם מים והוה נוקש' ושוב נתעריב בתוכו הקמח א"כ הוה נוקש' ע"י תערובו' ולכ"ע אינו עובר עליו דרק לר"א שהוסיף תכשיטי נשים לסברת הר"ן הוסיף תערובו' נוקש' והא בסי' תמ"ב קיימ"ל להדי' דנוקש' ע"י תערובו' אינו עובר עליו עיי"ש ותמיה' בעיני כי בערוגת הבושם לא הביא דברי שע"ת בשם ת' פנ"י הנ"ל, ושוב ראיתי בפמ"ג בפתיח' כוללת לה"פ בפ"ב דבר חדש דהמחבר בסי' תמ"ב שפסק דעוברי' בב"י ובנוקש' פסק דאינו עובר ומותר לאחה"פ י"ל דס"ל דהכל מה"ת רק בתערובו' לענין ב"י ל"צ קרא דס"ל כדעת הרמב"ן בכ"מ דלענין ב"י ל"צ כדי א"פ דעכ"פ כזית בבית' וממיל' מצורף ורק לאכיל' צריך קרא ובנוקש' ס"ל ג"כ פר"מ דדריש מכל לרבות נוקש' לאכיל' אבל לענין ב"י י"ל דס"ל כתוס' והר"ן דלאכיל' אתרבאי' ולא לענין ב"י ע"כ מותר לאחה"פ והנה שם חשוב מ"פ עם מים הוה נוקש' וכן בסי' תמ"ג מצדד בלעקיך דהוה נוקש' לענין אם שכח