לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קיג

ונכנס ועוסק בו והוא של לוקח ואין בזה מנהג בעלי נכסי' וע"כ באופה יש לעיין טובא בזה כי מעולם נהגו האופים ישראלי' לשבות התנור ימי פסחא ונהירנא כשהייתי בק"ק ברעזאווא יצ"ו בא אלי האופה ישראל ואמר לי יען ימי חוגאות שלהם בימי פסח' מה יעשה בבואם בהפצרה לאפות לחמם בחו"ה אם יש דרך התירא והשבתי לו כי אבא על העיון עד ימי הצורך להשיב וזה לא בא שוב אצלי והחרשתי עד ימי הפסח שאלתיו מ"מ לא שאל על הנ"ל והשיב לי כי התיישב בדעתו שלא לשנות מנהג האופים ישראל מימים הקדמונים רגיל בפיהם כי ימי הפסח ימי מנוחה לתנור הזה וא"כ ראינו מה בין זה לחניות של המשקאות והנה בנ"ז אם ימצא המורה להתיר אשר בל"ס הציע השאלה פני אביו הגאון נ"י עכ"פ טוב יותר שלא לומר כי יצא להתירא עפ"י שו"ת כי ודאי יש לחוש שלא יפרוץ הדבר ח"ו להתירא ויאמרו כבר התירו הפרושים כנלענ"ד. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קמ"ג שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול הו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה יעקב שרגא סג"ל נ"י אבד"ק נ' בערצעל יצ"ו. ע"ד כי מ"ש בטחינת החטי' לקד"פ שאחרי כן מחזירי' הסובי' לתוך הרחיים למען הגיע עוד לאפושי קמח' מתוכ' ומעכ"ת אסר להם לצאת י"ח ליל' במצה ש"ח עפ"י מה דקיימ"ל בסי' תנ"ד דניהו דיוצא בפת שנלוש עם הסוב' מ"מ בהחזיר לתוכ' א"י כמ"ש לענין חלה ביו"ד סי' שכ"ה ובפרמ"ג שהביא כ"ת פסק דעכ"פ בכזית כדי א"פ יוצא והנה לפי מה שהחמיר במג"א סי' תנ"ג דבעי גם באורז די א"פ דהיינו שיאכל כ"כ ה"ה ג' ביצי' או ד' לפי מחלוק' התנאים במ' עירובי' כידוע שיטת הרמב"ם עם שאר פוסקי' אז ודאי מן הראוי' לאסור דמי אוכל שיעור כנ"ל ולדעת הראב"ד אינ' יוצא בפחות ממנו עיי' בפ"ח שפסק כמוהו ג"כ שכ"ד הרמב"ן והרשב"א וכן ראיתי בשו"ת ברכת יוסף סי' ח"י בעובד' שנתערב קמח קטניות עם קמח חטים דאם אינ' יוצא י"ח רק באוכל כ"פ ראוי לגזור מעצמינו שלא לצאת במצה כנ"ל ובאמת מ"ש הפרמ"ג שם דגם בחלה אם יש שיעור חלה לבד מסובי' ומורסי' חייב בחלה לאו כ"ע היא כי בתי' התשב"ץ סי' רצ"א ח"ב הביא יש אומרי' דגם אם איכא שיעור חלה לבד מסובי' אינ' מחויב בחלה דלאו דרך ערוס' היא אלא שסיים דודאי אם רוב בני אדם אינ' אוכלי' מעיס' כזו מרבוי דסובי' אינ' מחויב בחלה משמע דאם דרכה לאכול כמוהו חייב בחלה ובכ"ז ודאי לא החזיר' כ"כ סובי' עד שיהי' שלא כדרך אכיל' ב"א ויש מקום להעיר לדעת הפמ"ג אם יש לדמות התערובו' סובי' לאורז שיש בו טעם משום גריר' כמ"ש בירושלמי מ' חלה על המתניתין דפ"ג ומ' חלה בעיסת אורז כמ"ש הרמב"ן ובירושלמי מבואר דדוקא באורז עם חטי' הכ' דינ' וזה טעמו של הרמב"ן דבעי כזית כדא"פ עיי' בה' הרמב"ן מ' חלה ושם בהריט"א וברא"ש וטור אינ' מחלקי' בין אורז לשאר מיני' כידוע ולא קיימ"ל הכי כמ"ש ביו"ד סי' שכ"ד עיי"ש בש"ך ס"ק ח"י והאיך הלכה בשאר מיני' עיי' בפ"ח שהביא דברי הירושלמי פסחי' על המתניתין אלו דברי' שיוצאי' בהם דבעי רוב דגן ואפי' ליכ' טעם דגן וכן היא להדי' בירושלמי רפ"ג שם ועיי' בח"י סי' תנ"ג בשם חמי' א''ז ומחלוק' אחרונים הוא בשו"ת כי בת' ברכת יוסף הנ"ל הביא דברי התשב"ץ סי' רצ"א הנ"ל דבחלה בעי רוב דגן וגם טעמ' דגן ולא מהני רוב' בזה הדבר היינו בשאר מיני קטניות וכן באורז שנתערב בשעורי' וכיו"ב לבד מחטי' ועכ"ח לא קיימ"ל כהירושלמי הנ"ל וכמ"ש ג"כ בפ"ח בסי' תנ"ה ובת' בית שלמה סי' פ"ד דעתו להקל ממש דכל הפוסקי' בסי' תנ"ג ס"ל דסוגי' ברוב' לבד ולא הביא כלל דברי פ"ח הנ"ל ולא דברי התשב"ץ ולענ"ד תמוה דברי שו"ת אחרונים הנ"ל שלא הביא' דברי הירושלמי מ' חלה פ"ג שם מבואר דבשאר מיני' בעי תרווייהו רוב' דגן וטעמ' דגן וה"ה כדברי התשב"ץ ועכ"ח דס"ל להירושלמי לחלק בין ה' מצה לה' חלה לענינ' של דבר זה או דס"ל דלא בעי טעם מצה כמ"ש בע"פ בלע מצה יצא ודלא כפ"ח דעכ"פ בעי טעם במצה גופ' ואפשר שבמחלוקת שנוי' ר"מ ור"י במצה מבושלת כידוע מחלקותן בסי' פ"ב דמ' פסחי' ובמ' ברכות פ"ו כ"מ כידוע ובמ' פסחי' שנה משנת' סתמ' כר"מ דל"ב טעם מצה והנה בנ"ז אפשר דכ"ע הוא דסובי' עכ"פ יש בו טעם דגן דהא במג"א מסתפק אי בא לידי חמוץ ועכ"פ מין דגן היא כמ"ש בסופו בס"ק א' תנ"ד וא"כ שוב הוי גם טעמי' דגן. והנה להלכה למעשה ראיתי בס' אשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש ז"ל זי"ע שחדש דבר מתקבל בסי' תנ"ד דהלכה זו בחזרת הסובי' לא נאמר רק במה שנשאר בכבר' אבל ע"י, נפה דנשארו בתוכ' כמה קורטי' שיש בהם קמח ואין זה בכלל סובי' ומורסן והעיד שנוהגי' לטחון ברחיים של יד ומחזירי' הסובי' אחרי הנפה לתוך הרחיים ושוב קמח היוצא מניפי' אות' והביא' באו"ח חדש והנה באופן זה ודאי אין חששא שכל עצמ' שחוזרי' וטוחני' משום דברחיים של יד נשארי' כמה קורטי דקמח' בתוך הסובי' וכמ"ש המג"א דאין סובי' בלא קמח ועיי' במחה"ש וכיון שמניפי' אותן לא נשאר אך ורק קמח נקי בלא סובי' וכן הי' נוהגי' בק"ק פה בחטטי' דשמורי' ע"כ בנדון מעכ"ת אם כן עשו שהי' מניפי' אותה שנית מה שהי' מחזירי' לתוך הרחיים לענ"ד אין חששא ואם לא עשו כן תלי' במחלוק' שו"ת ברכת יוסף ובו"ש הנ"ל והיינו ברוב' קמח דגן ולענין טעמי' לענ"ד דבכגון זה ודאי יש בטעמו ג"כ קמח דגן. והנני לסיים בכל חתמי ברכות. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קמ"ד שוכ"ט על ראש כבוד האברך חו"ב כנש"ק כש"ת מו"ה אברהם שטיינער נ"י. הנני ע"ד הרייזשטארק שנוהגים לעת כזאת בכבוס בגדים אם יש להחמיר בזה במ"ש