לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קיב

משמע דעל ימי פסח לבד לא מהני אפי' דרך מכירה וראיתי בפרמ"ג שתמה עלי' למה לא יועיל מכירה בכל ע"פ ובכל ע"ש אלמא דפשוט לי' להתירא ותמי' על הת' אבני צדק סי' כ"ד שהביא מעכ"ת שלא הביא דברי פרמ"ג הנ"ל וכן בס' תשובו' שמהדרין אהתיר' לענין השבתות לא הזכירו מדברי פרמ"ג הנ"ל, והנה הפרמ"ג מגי' בדברי הט"ז שמשכיר' במקום מכירה אלמא דשכירות ודאי לא מהני על ימי פסח לבד וכן לימי שבת ואפשר משום מ"ע או מאיזה טעם שיהי' א"כ בנ"ז אפשר טוב יותר עכ"פ שיבטלו השכירות עפ"י שטרות המועילי' לפני המשפט וכמ"ש בש"ע סי' רמ"ה לענין שותפות עיי"ש אלא שצל"ע בנ"ז אם אומר לגוי שיופ' חמץ והיינו בחרקאי' אם אינה דומה למ"ש במ' ע"ז דף ע"א דגבי יי"נ אסור לומר לגוי עול תחתי לתן מס למלך יי"נ דהוי כמו שלוחו וקיימ"ל דיש שליחות לחומרא וכבר האריך בת' הב"ח סי' קמ"ג דבחמץ בפסח יש להחמיר בעבדים ובהמות שמזונותן עלי' לומר לגוי שיתן להם מזונותן ויתן להם חמץ ובמג"א ס"ק ט' וס"ק י' מיקל אבל בח"י ושכה"ג מחמירי' כדעת הב"ח עיי"ש אלא שמשמע בת' הב"ח דדוקא בעבדים ובהמות הכ' הוה שפורע חובו מאסה"נ משום דמזונותן עלי' לא בשאר דברים שאינה רק בתליית רצונו ועכ"ז אינו יודע החלוק הא מבואר בת' הב"ח בטעם שיש שליחות לחומרא לגוי וא"כ מה חלוק בין חיוב' לשאינ' חיוב' וצ"ל דגוי אדעתי' דנפשי' קעביד ועיין בת' תשורת ש"י סי' קצ"א בעובדא דידי' מיקל בזה דאינה רק מדרבנן דאינ' אומר לו בפירוש עול תחתי ועיין ביו"ד סי' קל"ב בה' יי"נ שם וע"כ בנ"ז שאומר לגוי שיאפה חמץ לקונים הרגילין אצלו תליא במחלוקת הנ"ל ועכ"פ אינו ערב לבי להתיר גם אם יסכים להתירא גדולי ההוראה ג"כ, ונהירנא שהייתי בק"ק ברעזאווא אמר לי האופה ישראל עוד כמה ימי' לפני פסח בשאלה כזו ואמרתי לו שימתין עד כי אבא על העיון ושוב לא בא ושאלתי' על הנ"ל והשיב לי כי התיישב בדעתו שלא לשנות מנהג הקדמונים באומר' כי התנור ימי מנוח' ביומ' דפסחא ובכ"ז ודאי אינה דומה להנ"ל שנית מ"ש לענין בעלי משקאות שאין להם ליצענץ ודאי לא יאות למיעבד הכי וכבר צווח עד"ז במהרנשי"ק ובמי שיש להם ליצענץ אם כי יש לפקפק ג"כ מ"מ יש לצרף מ"ש בשבילי דוד סי' רמ"ד לענין שבת כיון שפורע שכר ארענדע הוה כמכס עיי"ש וכבר נהגו כן מקדמ' דנא. וע''ד שותפות עם הדירעקטאר גוי ויש להם געשעפטספירער וחשש מעכ"ת דלא מהני התיר' דהר"ן שהביא הרמ"א סי' רמ"ה דהוה שלוח' כן איתא בת' פרשת מרדכי סי' ט"ז דכל ההיתר היינו בגוי שותף שעשה ועוסק בעצמו אבל ע"י פועל שמשתלם מכיס השותפות הוי כשלוח' של ישראל ואין תקנה רק להשכיר לגוי ליומ' שבת' או ליתן לו בקבלנות עיי"ש מה שמפרש דברי הרמ"א סעי' ג' שהביא היתר זה בדברי אמתיי' להצילו מקושי' הט"ז ומג"א. וכבר הבאתי ד"ק באריכות בס"ד בכ"מ ידידו דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קמ"ב שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב המאוה"ג הו"ב צדיק ונקי מו"ה צבי בלוי נ"י אבדק"ק פאפראד יצ"ו. הנה באתי ע"ד האופה אשר הנכרי' הרגילי' אצלו לאפות חמצם מפחידים אותו אשר האופים הנכרי' לא יאבו לאפות לחמם בימי ש"פ הבע"ל אם לא יאפה להם וע"כ למען הפסד פרנסתו להצילו ברצונו למכור תנורו למשרתו האומן מכירה גמורה בלי שום ערמ' והוא יאפה להם והכל אשר לכל שלו ומעכ"ת מצדד להתיר' והביא ראייות מפ''מ והנה אם כי דבריו נכונים מפני אשר ראיתי בט"ז ססי' ת"נ ע"ד הרחיים שטוחני' בו חמץ בתבואות בפירש אמר דהיתר מכירה לא מהני רק אם מוכר לשנה או לחצי שנה אם הרחיים שלו הוא וראיתי בפרמ"ג באמת שתמה עליו מ"מ אינו מועיל בכל ע"פ והגיה בט"ז במקום מכירה שכירות והסבר' לפענ"ד דעתו דהטעם של הט"ז הוא משום מראית עין והיינו הך דסי' רמ"ג במרחץ ותנור אבל במכירה ס"ל דלית בי' משום מ"ע כמו שהאריכו בזה בתשו' אחרונים בשו"מ ודברי חיים בכ"מ וחידוש בעיני כי לא הביא' דברי הפרמ"ג לראיי', ומ"ש כת"ה לראיי' מבתי משקאות שנוהגי' ע"י היתר מכירה ולא חיישינן למ"ע יותר מזה יש לתמוה שנוהגי' בהיתר מכירה ומקבלים הריוח כידוע והוה משום משתכר באסה"נ כמ"ש המחבר סי' ת"נ בשם הרשב"א שהביא גם כת"ה וכבר הערותי עד"ז עד שמצאתי בת' זקנו מרן ת' מהרמשי"ק סי' רט"ז שחייש לזה וכתב במקום שאין מוכרחי' עפ"י חקי המדינה אין לנהוג היתר הנ"ל ולא ביאר הדבר מה חלוק בין מוכרח לשאינה מוכרח וגם לא ביאר אם בלא נטילת ריוח או אפי' בריוח ואפשר שהעלים הדברים מפני כי במשקאות הנ"ל רוב' דרוב' אינו כולו חמץ גמור כי רוב השפריטען הם תפוחי אדמה או קטניות ורק המחמץ הוא ממיני דגן כידוע ועיין בת' אמרי אש בכ"מ מהדר להקל בזה לענין חמץ שעעה"פ וע"כ עוד לפני שנתיים ימים קראתי לבעלי משקאות הנ"ל והזהרתי אותם דעכ"פ משכר מ"ש (ביער) שהוא ודאי חמץ גמור לא יהנו מהריוח מטעמים הנ"ל, והנה מ"ש מעכ"ת לראיי' דאין בזה משום מ"ע וכבר ראיתי בס' שו"ת שיצא לאור בזמנים אלו שהביא ראי' ממכירת חמץ דאין במכירה משום מ"ע גם לענין מלאכת שבת וכדברי שו"ת הנ"ל, ולענ"ד החילוק מבואר דהא מדינא דגמ' אסור להשכיר מרחץ לגוי מפני שנקראת על שמו ועכ"ז פסקו הגאונים דבמדינה שנוהגי' להשכיר מרחצאות לית בי' משום מ"ע וכתבו האחרונים דבזה"ז שדרך כ''ע להשכיר מרחצאות אין בו משום מ"ע ומפני מה לא נימא הכי לענין מכירת חמץ מאשר בכל ב"י נוהגי' כן מקדמת דנא ממ"ש בירושלמי הביא' בטור וש"ע סי' תמ"ח על כן לית בי' משום מ"ע משא"כ לענין מכירה במלאכ' ש"ק מי ראה כזאת הישראל שהוא המוכר יוצא