לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קיא

והנה בת' א"א סי' כ"ט נשאל בעובד' כזו לענין שפריט כנ"ל ועמד ג"כ על החקיר' שנתודע לו שיש ו' חלקים תפוחי אדמה וא"כ לית בי' כאכ"פ ואם כי דהוי דבר המעמיד ולשיטת המרדכי הוא מה"ת דל"ב ויש לסמוך על שאר דעות דהוא מדרבנן והתיר ע"י ביטול ברוב והשלכת הנאה ליה"מ מה שמגיע לחלק תבוא' חמוצה והנה מה שלא העיר' משום טעם כעיקר נראה לומר דס"ל דעיקר כדעת הח"י בסי' תמ"ב דכ"ע בב"י וגם במקו"ח סיים דמסתבר כס' הח"י ובת' מרן חת"ס סי' ק"ח וק"ט שחולק שם ע"ד ודעתו כדעת הפ"ח וחמד משה מ"מ בסי' קל"ג גופ' נראה דאם הי' ברור לו שאין בראזאליע כדא"פ הי' מיקל מצד זה ע"ש והא בלא"ה כל הרעש הוא לפי שיטת רמ"ך שהביא במ"מ וכ"מ והובא במג"א סי' תמ"ב והסביר בפ"ח דהמ"מ לשיטתו דס"ל טע"כ ל"ד ע"כ בעי כדא"פ והרמ"ך ס"ל טע"כ מה"ת ופן הסביר בחת"ס ג"כ והא לפי דברי המחה"ש סי' תמ"ב ס"ק מ"ה בפי' דברי המרדכי דבתערובו' שבא לעולם לא שייך בטול והנה כל זה להיות מתבטל לגמרי להתיר' אבל פשיט' דזה אינ' גורם להשלים השיעור מה שצריך לשיעור' ופשיטא דאם אין בו כבכא"פ דלא מחייב מלקות מה מועיל שאינו מתבטל ס"ס ליכ' שיעור' ובדברי המרדכי דאיירי בראיותי' מיבמ' שרקק' דם ורוק וכן בזה דלא תלי' בשיעורי' הנ"ל שפיר נימ' דל"ב אבל לענין שיעורי' דכא"פ ודאי דלא מפסיד מה שאינ' בטל ולולא דממסתפינ' הייתי אומר בענין יי"ש ושפריט דהחמירו בת' ח"צ ות' מהרמ"ט שבסוף ס' נשים דודאי כל היוצא באופן זה הוה כמוהו כדדרש' דנפש לרבות השות' והא לפי דברי חוו"ד סי' ק"ה שחדש דטעם כעיקר תלי' בזה דבכל דבר שהמשק' היוצא כמוהו טע"כ מה"ת ובדברים שאינ' כמוה' גם טעכ"ע לא אמרינן בי' מה"ת עיי"ש דכיון בכמה דברי' לדברי חידושי הרשב"א בסוגי' דזרוע בשלה במ"ש לר"י דס"ל מב"מ ל"ב לדידי' ל"ל דאית לי' טעכ"ע משו"ה דאוריית' דכיון דאינו בטל הוה כבעינ' וכשאר משקים היוצאי' דהוין כמוה' עייש"ה דוק ותשכח. ומעתה לפי"ד הבעה"מ בסוגי' דטע"כ דה"ט בד' מיני מדינ' דלא אסרינן לכ"ע משום טע"כ דטעמן נשתנה והיכ' דנשתנ' לא שייך טע"כ וזה טעמי' של הב"ח בשכר דלהכ' לא מברכי' עלי' במ"מ דטעמו נשתנ' ועיין בספרי הקטן לב"מ או"ח סי' ל"ג וסי' ל"ד שהארכתי בזה בס"ד והא עינינו רואות כי היין שרוף וכש"כ שפריט דנשתנה טובא מטעם החמץ ע"י מלאכת הבשול והזיעו וכש"כ ע"י שלאנגען קעססעל והאפאראטען ומי יאמר בין השותי' יי"ש שמרגישי' טעם חטי' חמוצי' והראיי' מדברי' הריב"ש בתשוב' סי' רנ"ה במשקה אגוא' שהוא ג"כ יי"ש כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קכ"ג מהדר אאסור' אע"ג דנשתנה לגמרי ועד"ז קאמר דמ"מ אסור כמו ע"ז דאפי' אפרן אסור ולא מהני נשתנה והה"ד יי"נ דהוא משום לת' דע"ז ולמה לי' כולי' האי תיפוק לי' משום טע"כ אלא עכ"ח כיון דטעם של יי"ש נשתנה טובא אין זה טעמו ולא ירדתי לסוף דעת ת' מהרמ"ט שבסדר נשים שאוסר יי"ש מתבואה חמוצ' משום טע"כ ולהנ"ל הא מוכח גם מדברי ת' הריב"ש הנ"ל דס"ל כדעת בעה"מ היכ' דנשתנה טעמו לית בי' משום טע"כ וידעתי כי שיטת רש"י אינ' כדעת בעה"מ שתי' בסוף הסוגי' דטע"כ במ"ש חכמים על ר"א בכותח הבבלי משום דל"ל טע"כ דאוריית' וידוע מ"ש בזה בת' חת"ס יו"ד סי' צ' דא"כ מה ס"ד דר"נ דר"מ אית לי' נוקש' ותערובות לית לי' הא ר"א ס"ל נט"ל אסור וא"כ שפיר יליף מג"נ דטע"כ דאוריית' דהא לדידי' ליכ' חידוש ועיי"ש דסיים דלא מצא תירוץ לקושי' הנ"ל ולדברי בעה"מ הכל על נכון ומעתה כיון שיש לנו דעות הראשונים ה"ה בעה"מ והריב"ש וכ"ד הב"ח דבנשתנה לא שייך טע"כ וממילא אין היוצא מהן כמותן למה נחמיר כ"כ ביי"ש לענין חמץ וכש"כ בחמץ שעעה"פ ושוב עיינתי בת' ח"צ סי' כ' מ"ש דאם כי בריב"ש לא החמיר רק ביי"נ משום דע"ז אפי' אפרן אסור מ"מ משאר ראייות שהביא משמע דבכל אסורי' ג"כ כך הלכה ואני לא מצאתי בריב"ש רק הראיי' מ"ש מטיפת חלב שנפל' על החתיכ' דבכיס' ונעור הכל אסור משום דהבל הבא בחתיכ' מבלבל הכל וכ"כ הר"ן והיינו שמביא ראי' דזיע' הוי כממש ולא פירש' בעלמ' אבל לענין השתנות אין מזה ראיי' דמה השתנות נעשה בהבל שמבלבל החתיכות שבקדרה וכי יש בזה איז' השתנות כמו ביי"ש שנעשה מיין ועכ"ח לזה צריך ראיי' מע"ז דגם אפרן אסור דאל"כ לא הי' לנו לאסור כמ"ש שם שנשתנה טעמו ומראה שלו וע"ז הביא ראיי' מע"ז ושוב קאמר מ"ש שאינ' רק זיע' ואין בו ממש משמע להדי' שמחלקו לשני חלקי' אי משום דנשתנה ושוב קאמר דאפי' נימ' דשינוי ג"כ אסור דהוי כאפרן היינו אם בא מן הממש אבל כל היי"ש אינ' עולה רק מן הזיע' עד"ז צריך ראיי' דזיע' הוי כממש וא"כ בנ"ז. דטעם חמץ ודאי נשתנה מנ"ל באסור חמץ דהיינו בשפריט שנעשה קודם הפסח והנה חליל' לי לחדש דבר להקל במקום שהחמיר' רבותינו עכ"ז ודאי ראוי' לסמוך בזה אדברי ת' אחרונים במ"ש בת' א"א שזכרתי כנ"ל. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קמ"א שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם יהודא הכהן נ"י אבדק"ק מא ראשהעיוויז יצ"ו יק"מ וכו' ע"ד עובדא באופה א' ששכר מן הגוי נחתום תנור' ואינה אופה בו וכל תכלית שכירתו רק משום הקאנקארענט אם יש היתר שיאפה הגוי בימי פסח בלא שום ריוח לישראל ואם ימכור הקמח שלו להגוי הנ"ל ואם יעשה בדרך שכירות או לבטל השכירות דקדום וישאר הגוי בתנור שלו ותמוה בעיני כי שנה זו נשתנה משאר שנים אשר רבו לפני השאלות בענין זה לכמה שואלים והנה הט"ז כתב בסי' ת"נ ס"ק ו' סיים שם במי שיש לו רחיים של עצמו לחלוטי' אין היתר רק במכירה לגוי על שנה או חצי שנה בהבלעה