לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא יא

דאם מניח בתוך ד' אמות פטור חוץ לד"א חייב והוה כמו דרך מקום פטור והשיב בגמ' דשאני התם דלכ"ע הוה מקום חיוב ורק דלהאי גברא פטור הוה משא"כ דרך סטי' דלכ"ע מקום פטור וא"כ ה"נ דלכל נזירי' הוה מקום חיוב וכן לכהנים ע"כ חשבינן למעשה אבל קנין חמץ קוד' פסח לכ"ע הוה זמן היתר כנ"ל גם צופה הייתי מ"ש ע"ד הנו"ב, מהדו"ת יו"ד סי' קפ"ח אהך מתניתין דמ' כלאים בצמר גמלים וצמר רחלים שטורפי' זע"ז מותר בשפ"ת משום בטול ובנוב"י הנ"ל דהיתר בהיתר ל"ב ות"י הוא ז"ל עפ"י טעמו של הר"ן במס' נדרים בטעמי' דדשיל"מ משום מב"מ פ"ב והא קיימ"ל כדעת המרדכי בבא בתערוב' גם דב' שיל"מ בטל והא לא נעשה כלאים רק על דרך שעוי טוי ונוז ובא האיסור בתערובת והיא סבר' ישרה ורק הלא מקשי' ע"ד מרדכי מגמ' במ' מעילה בהקדיש פרוטה מכיס ולא בטל ואמרתי לפי טועם הת"ח בטעם דדבר שיל"מ אי"ב רק מב"מ ומין בשא"מ בטל הוא שנקרא התערוב' על שם שאי"מ והאיסור כמאן דליתא דמי משא"כ מב"מ כגון יין ביין מים במים גם המיעוט כמו שהוא לא אבד שמו כידוע וכל זה אם הי' קודם התערוב' בפני עצמו אבל בבא לעולם בתערוב' לא הי' עליו שם מעולם כמו הגיגית מלא ענבים שבא תמצית היין בתערובת שאר יין מקודם שבת דאיירי בי' המרדכי אבל לדעת הר"ן מה חילוק בין בא בתערובת או שלא בתערובת ועיי' בת' רע"א סי' ר"ב וסי' קפ"ט. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ד' בעהי"ת שלום וישע רב על ראש ידידי כבוד הרב הגדול חריף ובקי עצום ירא ושלם כש"ת מהו' עקיבא בלוי נ"י אב"י ק"ק קראסנא יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כה"ת בא לידי וראיתי מה שיצא לחדש הלכה עפ"י דברי המרדכי הביא' בש"ע או"ח סי' י"ג ובטו"ז ומג"א שם דה"ט דבשבת אי"צ לפשוט טליתו שנפסל בציצית דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית רק אם ילבש בגד ד' כנפות מ"ע עליו לעשות לו ציצית ובשבת דלא אפשר לא חייבה תורה בציצית וס"ל למעכ"ת דהה"ד מותר לאכול פת אם אינו יודע לברך בהמ"ז בלא סידור דלא נאמר בתוה"ק לא תאכל בלא בהמ"ז רק אם אכל צריך לברך וכיון שאין בידו לברך שוב הוה אונס ורחמנא פטרו ולענ"ד אין הדמיון עולה יפה דבציצית שפיר י"ל דלא חייבה תורה ואין עליו חיוב כלל בשבת ופטור מעצמו משא"כ באונס הא מקרי בר חיוב כמ"ש בטו"ז סי' ק"ח דמה"ט בנאנס להתפלל צריך שישלים בתפילה שלאחרים שיתפלל שנים דאונס מקרי בר חיוב' משא"כ היאך שפטור מצד הלכה כמ"ש ביו"ד סי' שצ"ב באונן עכצשל"ת דפטור מתשלומי תפילה ובזה שאין בידו סדור ודאי הוה רק כאונס דעלמא גם לדעת הדו''פ שמביא הט"ז מקרי בר חיוב' אבל ציצית בשבת פטור מעצם חיוב' כנ"ל לפע"ד, ועוד דאינו דומה כלל דהכא בא החיוב אח"כ כמ"ש ואכלת ושבעת וגו' היאך יאמר בקרא ל"ת משום חיובא דלאח"כ ולענ"ד דתליא באשלי רברבי וה"ה הבעה"מ ורמב"ן מ' שבת פראד"מ בתינוק למול בשבת ונשפכו המים קודם המילה ויודע שיהי' צורך לרחיצה אחר המילה משום סכנה דס"ל לבעה"מ דלא יטול משום שלא יחלל שבת והוה בכלל מכשירי מילה שאפשר לעשותן מע"ש דא"ד שבת ודעת הרמב"ן דאין לנו במצות אלא מקומה ושעתא דודאי ימול דמילה בזמנו דוחה שבת ואחר המילה בסכנה בלא רחיצה פקו"נ הוא דדוחה שבת ואין למנוע מקדמי דנא משום מה שיעשה אח"כ ודעת הרשב"א כדברי בעה"מ ומביא ראי' מריש מ' ביצה דס"ל לב"ה לא ישחוט ביו"ט אלא א"כ הי' לו עפר מוכן מבעוד יום אם כי מוד' לב"ש שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה (כגון בעפר תחוח ודקר נעוץ) ואמאי לא נימא ג"כ כדברי הרמב"ן אלא עכ"ח אין לנו לעשות דבר משום איסורא שיבא לאח"כ אם כי שאם הי' נעשה שפיכת המים אחרי המילה או אבדו עפר ודקר נעוץ אחר השחיטה מותר ע"י דחי' עיי"ש ובצל"ח שם וא"כ הה"ד בנ"ד לעת כזאת אוכל בהיתר ואח"כ הוה אונס ורחמנא פטרו לדעת הרמב"ן הי' שפיר ולדעת בעה"מ והרשב"א אסור לאכול מפני ביטל מ"ע דברה"מ שלאח"כ והנה הר"ן השיב על ראיות הרשב"א דשם מצות שחיטה לשיו"ט אינו קביעת כ"כ כמו מילה בזמנו שדוחה שבת מה"ט א"כ כש"כ באכילת רשות פשיטא דלא שייך קביעת מצוה בזה א"כ אפילו לדעת הרמב"ן אסור לעשות כן ואפילו בסעודת שבת ויו"ט יש לעיין טובא לפ"ד וידוע מ"ש המג"א בסי' י"ג דגם לדעת המרדכי עכ"פ מדרבנן אסור ע"כ לא שרינן רק משום כבוד הבריות ע''ש ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ה' בעהי"ת שוכ"ט על ראש ידידי ה''ה הרבני החו"ב מובא יו"ש מו"ח חיים ראטה נ"י אבן יקר ק"ק סענעעש יצ"ו. ע"ד מ"ש בתפילין ש"י שנמצא נגיעה בתגין אם יש בזה משום ברכה לבטלה עד הלום ודעת מעכ"ח כיון דראוי' אז לברך ב' ברכות על תפילין ש"ר וא"כ הברכה קאי שפיר על ש''ר כנ"ל והביא מהאי דתורמוס סי' כ"ו דאם הי' בדעתו לאכול עוד לא הוה הפסק ושוב הביא דברי שע"ת שהביא דברי ת' פנ"י בתפילין ש"ר שלא הי' כהלכתן דלא הוה ברכה לבטלה דהא אומר בשכמל"ו ודייק בשע"ת דאם אירע בתפילין ש"י הוה ברכה לבטלה דלא כוותי' דמעכ"ת והנה מצאתי בס' א"א מבע"ה דע"ק והוא במהדורא תנינא דמסיק במי שבא לידו תפילי' של ר"ת וסבר שהם שרש"י ובירך עליהם ואח"כ נתברר לו שטעה דאם רגיל להניח שניהם שאי"צ לברך על של רש"י דלא הוה הפסק והביא ג"כ מהאי דתורמוס ומחלק ביניהם כמ"ש מעכ"ת דאם הי' דעתו לאכול עוד דלא הוה הפסק והביא ג"כ דברי הטו"ז ה' שבת בעובדא דלי' בסי' רע"א ס"ק י"ט עיי"ש וא"כ ודאי ראוי' לסמוך על דברי הגה"ק