לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא י

דהא ברכת שהחיינו על פירות חדשים דהוה רק רשות כמ"ש במ' עירובי' ובסי' רכ"ה ומי הוא ואיז' הוא שלא יברך שהחיינו ועי' בסי' תקנ"א כמובן. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ורוב תשועות לכל ישראל כא"נ הטהורה ונפשו ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער אב"ד דק"ק פה יצ"ו. סימן ב' ברכת כוה"ט על ראש הביבי ה"ה בחור כארזים חוב"ק מלא וגדיש ירא ושלם כש"ת מו"ה ישעי' הכהן רובין נ"י. אחדש"ה הנני במודע כי יק"וו בא לידי ע"ד הברכה בטלית שאולה כבר הארכתי בתשובה א' בס"ד בדברי מחלוקת הרא"ש והרש"ל ולענין הלכה למעשה אני מורה בבית המדרש בשואל בפניו ואמר השואל למשאיל במתנה עמ"ל והיינו אם שואל רק לעלות לתורה או לירד לפני התיבה ואם א"א להתנות יתכוון השואל שלא לקנות וכן בשואל של"מ כי כן נראה מסקנת הלכה בסידור דה"ח ובס' שערי אפרים ראיתי כי מי שסומך לברך ודאי צריך להתעטף גם הראש כדי הילוך ד"א יען ישנו דעות שאין יוצאין בל"ז, וע"ד המנהג במקומות אלו שאין מתעטפי' בט"ג מי שאינו נשוי תמוה בעיני לבטל מצות ציצית מפני סמך על הרמ"ז ובמג"א סי' ח' כתוב רק שאינו מתעטף על ראשו ושמעתי מפי תלמידי הגאון בעל אמרי אש זצ"ל כי בבית מדרשו גם הבחורים הי' מתעטפים על ראשיהם והנה גם במגדול עוז כ' הגדול שאינו נשואי' גם בט"ג ינהגו וכבר אמרתי כי רק בדורות הראשונים שהי' משיאי' בניהם סמוך לפרק' כמו בתליסר וארביסר הי' נוהגים מנהג זה ועי' בנוב"י סי' נ"ב ח' אה"ע שהי' נושאים גם לפני י"ג אבל בזה"ז אשר בעוה"ר אין נושאים גם לאחר כ' וכבר נתמלאו זקנם ובלא ציצית ג"כ ע"ג וכי כל א' יודע לעשות טלית קטן כדינו ועי"ז גם נשתרבב המנהג לעלות לקה"ת בלא טלית והוא נגד הפוסקים ויה"ר שנתקן מעשינו לטובה עפ"י ד"ת ותיקן חכז"ל ומהרה תושע יהודה וישראל כא"נ אוה"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ג' שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרבני הגדול חו"ב יו"ש הנגיד המפואר כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י הנה באתי ע"ד אשר מעכ"ת הביא מחלוקת הבית יעקב ות' שאג"א בענין ברכת עטיפת ציצית כי דעת הבי"ע עפ"י סברת תוס' מ' יבמות ד' צ' אין מצות ציצית אלא אחר עטיפה אבל בזמן עטיפה לא חל המצוה דמשו"ה הוה שוא"ת לגבי סדין בציצית וא"כ לפי"ז אין לברך קודם עטיפה כבשאר מצות דבזה הוה עובר דעובר לעשייתן, השאג"א האריך פלפול רב ע"ד התוס' והוכיח ממס' מכות גבי הי' לבוש כלאים דחייב כל שעה ושעה בהתרה למלקות דחשיב מעשה ע"י תחילת לבישה והה"ד לציצית ומעכ"ת הביא דברי הריטב"א שם ומכמה מקומות כגון ישיבת מצרים קניית חמץ ועוד משאר הלכות דאין למדין מכלל זה ומחלק בין זה לזה בסברות נכונות עמוקות והנה כל חזיון הזה מצאתי בס' ארצות החיים להגאון ממרוו"ל מלבי"ם ז"ל עיי"ש דברים היקרים וכ"ה עפ"י דברי הריטב"א הנ"ל מ"ש במ' מכות ד' כ"א ע"ב בשם פר"מ בע"ש ר"א בלובש כלאים אפי' רק שהה בלבוש כבר חייב מלקות על כל התראה והתראה ואמאי הא לית ביה מעשה ותו כיון דהי' יכול לפשוט ואינו פושט חשבינן ליה כעושה מעשה ולובש' עתה יען שהחילתו הפי' ע"י מעשה וכל זה בכלאים כיון דאם פי' לובשו עתה מיד הי' חייב אבל בציצית דגם אם לובשו עתה אינו בחיוב מצות בשעת לבושו לדברי התוס' ד' יבמות הנ"ל ושוב הוה כמו שוא"ת ומיושב קושי' השאג"א מלבוש כלאים ומנזיר ששהה בבית הקברות ובזה מיישב ג"כ דברי הרמב"ם בה' מלכים פ"ה ה' ח' בענין לאו דישיבת מצרים דאם נכנס לסחורה דאין חייב על הכניסה ושוב אפי' יושב שם להשתקע אינו במלקות כיון דהכניסה הי' בהיתר וישיבתו שם לא הוה במעשה וקשי' ג"כ מלבישת כלאים הנ"ל ולסברה הנ"ל מתיישב ע"כ כיון דאם יצא ונכנס שוב ג"כ לא הי' מתחייב על הכניסה ע"כ המעשה מתחילתו אינו פועל להיות כמעשה מלבד מ"ש מעכ"ת דבקונה או מחמץ חב"פ דחייב מלקות להרמב"ם ומשמע דאח"כ בשהיותו אינו חייב ומ"ש מכלאים ולענ"ד יש לחלק דבכלאים עיקר כולו ע"י מעשה דא"א ללבישה בלא מעשה וגם הלאו נאמר על המעשה ל"ת ולא יעלה אבל שהיית חמץ עיקרו בלא מעשה וגם הלאו נאמר על לשון לא יראה דהוה בלא מעשה ושפיר הסברא לומר דשם בכלאים המסובב נמשך אחר הסיבה וטפל לעיקר שנאמר בו משא"כ בשהי' חמץ הוה להיפך דהמעשה אינו רק במקרה בגוונא המעשה אבל רובו שלא ע"י מעשה ואין כח במעשה זו למשוך אחרי' ומ"ש אח"כ וגם כי שהשהי' שאח"כ אין לו שייכות למה שעשה המעשה דגם אם הי' מחמץ או קונה לפני פסח הי' מציאת הלאו ועיי' בנוב"י מהדו"ת סי' ע"ו ובאמת מ"ש מעכ"ת דגם בקונה ומחמץ קודם הפסח הי' חייב ע"י המעשה ומ"ש דאז ליכא שום חיוב חשבו לדוחק ולענ"ד אין זה דוחק שכן מצינו בכ"מ עיי' מ' שבת ד' ו' קל"ו ובמ' חולין ד' ע"ד ומדי דברי בו עם ידידי הג' מהו' חיים צבי דומ"ץ ק"ק פה נ"י העורני עד"ת שאג"א החדשות סי. ב' אשר האריך בפלפול עצום מדברי תוס' מ' שבועות ד' י"ז ומ' נזיר ד' י"ז גבי צריך שהיי' ומלקות בנכנס למקדש ונטמא שם כי היכי לענין קרבן צריך שהיי' וכן לענין נזיר בנכנס בשיד' תיבה ומגדל לביה"ק והא הוה אין בו מעשה וכקושי' הכ"מ וע"כ צ"ל דס"ל כר"א מ' מכות הנ"ל דנעשה מעשה מתחילה הוה השהיי' ג"כ נגרר אחר המעשה מתחיל' כמ"ש התוס' מ' שבועות ד' י"ח הנ"ל (וס"ל דגם דברי הריטב"א מ' מכות מתפרשו' הכי) וא"כ הוכיח דאפי' הי' המעשה בהיתר מ"מ בשהיי' באיסור נתחייב ע"י מעשה הקדום בהיתר הי' עייש"ה ומ"מ לענ"ד שפיר יש לחלק כמ"ש ע"ד הש"ס מ' שבת ד' ו' דקאמר אבריית' דת"ר המוציא מרה"י לרה"ר דרך סולם דהיינו מקום פטור חייב ופריך בגמ' האיך מצינו כהאי גוונא ורצה לדמות למעביר ד' אמות ברה"ר אע"ג