לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קט

רוב הפוסקים ס"ל דכמו זה הוי כמו נדרים כמו נדרי מצוה והא ביו"ד סי' רט"ז קיימ"ל דבנדרים הנודר מן הבשר מותר ברוטב וכיו"ב ורק בבשר זה נעשה נבילה כמ"ש בפ' הנודר ובסי' תקנ"א מדמה המג"א מנהג אסור בשר מר"ח אב לנדר מן הבשר ומותר מדינא ברוטב והא ודאי נותן בו טעם ועדיף ממידי דעבידי לטעמא ביותר מששים כמ"ש סי' צ"ח דאינו רק מדרבנן ועי' נוב"י מת' סי' רי"ב א"כ אין כ"כ ראי' מדברי הב"י סי' קי"ז דשם בדרבנן מה שאסרו חכמים אבל מה שנהיגי מעצמן מנ"ל דאסרו אפי' עבידי לטעמא ועתה אבוא מה שנלענ"ד קצת להעיר מ"ש כבודו ע"ד מהרמ"ש במ"ש דברי חמד משה שהתפלא ע"ד ח"י בעובדא דא"ז בחומץ שמלאוה' ביין של צוקער שמתיר הח"י ע"י סנון והתפלא החמד משה מה סנון שייך בצוקער סנמוס והי' למים וכ"ת תמה על מתמי' דניהו על הצוקער עצמו לא שייך היתר סנון אבל על חששא דפרורי' שפיר שייך סנון והנה הח"י והח"מ ודאי לא הי' חוששים משום פירורים דזה נתחדש בימי הברכ"י מ"ש בסי' תס"ז אבל הם חששו לתערובות קמח כמ"ש הרמ"א ומג"א סי' תס"ז להדי' ובזה שפיר תמיהת הח"מ על מקומו עומדת שנית תמה הדר"ג ע"ד מהרמ"ש מ"ש להשואל אשר עמד ע"ד מרן חת"ס סי' קל"ה במ"ש ע"ד ברפ"י דיר"ש יזהר מצוקער למ"ד חו"נ וכתב דהא זה בלא"ה יש איסור בעין שם ודעת השואל דהברכ"י קאי אם סינון הצוקער ועד"ז השיב במהרמשי"ק דאז הוי כמבטל איסור לכתחילה כמ"ש המג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה והתפלא מאוד כ"ת מה מבטל איסור לכתחילה הוי בסינון והא המג"א בס"ק י"ג בעצמו מתיר היין שיש בו חשש פרורי' ע"י סנון והנה זה ודאי תמיה' נפלאה האיך נעלם מהרמ"ש ד' מג"א הנ"ל וגם משאר מקומות מוכח דלא שייך בזה משום מא"ל כמ"ש מעכ"ת וכבוד הדר"ג עוד שכל ידיו דמרן חת"ס מביא דברי מג"א ברמז דברי' וכוונתו להיפך לשלול דעת השואל דל"ל דאיירי ע"י סנון דא"כ ליכ' שום חששא דלח בלח קיימ"ל דאינו חו"נ וא"כ ראי' דס"ל למרן חת"ס דמהני סנון והנה אם זאת כוונתו מסתם סתים יותר מדאי ועוד מה זו ע"ד ברכ"י הא בברכ"י מבואר דיר"ש יזהר למ"ד חו"נ והא עיקר מחלוקת הרשב"א, ה"ה לח בלח וא"כ דברי ברכ"י מדויקים ועי' בסי' תמ"ז בברכ"י שנראה דעתו להחמיר כמ"ד חו"נ והוכיח מדברי ב"י סי' תנ"א דאפי' בטעם לחוד ס"ל להב"י ופר"ח דבמחלוקת שנוי' אם חו"נ או לא ולענ"ד דדברי חת"ס מכוונים למ"ש במג"א ס"ק הנ"ל דבר שפעמים עבים ולא שייך בהם סנון ה"ה ביערת דבש הוא הצוקער ביורה דומי' כזה א"כ לא שייך בזה סנון וא"כ נשאר החששא משום פירורי' בעינ' ומני' ומנן תסתיים שמעתתא. ולמען שלא יהי' דברי מהרמ"ש כשגגה בדברי שכוח ע"ד מג"א הנ"ל ועוד הי' תמי' דבברכ"י סי' תמ"ז בעצמו מביא בשם שו"ת בי"ד בככר שנפל לבאר להתיר ע"י סנון המים לאחר שנטל ממנו הככר ועוד נלענ"ד דודאי לא נתכוון המהרמשי"ק או השואל דסינון היינו בתוך משקין או תבשילים צלולי' שנתנו צוקער לסננ' הא מזה לא איירי בברכ"י כלל רק על הצוקער עצמו אלא שידוע מ"ש הברכ"י דבמצרים ווענעציע העידו שאין חשש תערובות קמח בצוקער דשם והיינו משום דשם גדלים הצומחים שקורין ציקער ראהרען והם קני ציקער שהביא הטור בה' ברכת הפירות וידוע שלא הי' במדינות אלו פאבריקען וכיו"ב שעושים צוקער ראפינאט הוט צוקער כמו במדינתינו רק הי' הצוקער כמו קמח בעצמו כמ"ש הנוב"י מה"ת סי' ע"א עיי"ש והוא מ"ש פודער צוקער ועד"ז הי' חשש דקמח והעידו דשם הקנים הנ"ל שכיחי ושכיחו יותר מקמח כמ"ש הנוב"י וליכא חששא ורק ביורה שמבשלים הקנים חידש הברכ"י החששא שטובלים האומנים את פתם ועד"ז קאי השואל באות' צוקער שביורה שנעשה כמו רוטב ולח שייך בו סינון וע"י איזה כף או כלי והי' מנערים אות' עד שיצא דרך מסננת וא"כ פרוס גדול ודאי לא יצא דרך מסננת הנ"ל ורק פרורי' קטנים כמו קמח של הצוקער עצמו ודעת השואל ודאי הי' מביא ממעשה שנעשה שם ע"י דחיקא וניעור כפות שהי' דוחקים הצוקער דרך איזה מסננת והכל נעשה קמח כי הי' בקי במעשה הנ"ל היאך נעשה כקמח ועד"ז שפיר השיב המהרמ"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קל"ט שוכ"ט לכבוד רב חביבי בחור כארזים חריף ובקי בחד"ת מו"ה מנחם מענדל נאלדשטיין נ"י אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ בא לידי וראיתי כי רב חיל' למו"מ ולאסוקי ח"ת אליב' דהלכת' וכעת כי טרידנא טובא בשאלות זה יוז"ב אין אתי להשתעשע בדברי' ויספיק לך קיצור דברי' ע"ד שאלתך ע"ד הקמח' דפסח' שלאחר שרקדו אותו נמצאו בזה איזה תולעים ובפיהם כמו חתיכת בצק וחפשת צדדי היתר והבאת דברי טו"ז ומג"א סי' תס"ו וגם דברי חק יעקב, והנה באמת בת' פנ"י סי' ט' הביאו בשע"ת מתיר גם בנתייבש ע"י ריקוד מ"מ מי יערב לבו להתיר כגון זה אשר רוב האחרוני' חוששי' לאיסור בפרט בתולעי' בודאי שייכי' דברי מג"א שהולכי' בכל הקמח ודומ' לעכברי' בחבית ומ"ש בשם הס' עו"ש להקל משום דמי פירות נינהו לדעת הח"י סי' תנ"ג הנה בסי' תס"ו חזר בו וגם לא שייך בזה לאחוז קצה השק ועיין בהגר"א שמביא דברי המשנה בפ' כיצד צולין יקמוץ את מקומו משמע דאין לחלק וכמ"ש מהירושלמי אלא שיש לחוש כמ"ש שהלכו בכל הקמח ע"כ אין בידי להקל. ומ"ש בנפה שרקדו בה קמח רקדו ע"י קמח מצה יפה דברת דלא שייך בי' ביטול ומ"ש לחלק בין חמץ ששמו עלי' עיי' בת' מרן חת"ס סי' ק''ז הוזכר סברא זו ועוד שם בראש דבריו בשם מהרי"ל דע"פ קיי"ל דבטל בששי' ואז נעשה איסור בהיתר ובהגיע פסח דהוי במשהו כבר נתבטל בע"פ וקיי"ל כמ"ד דאינו חוזר וניעור משא"כ בקמח זה דאפי' בע"פ הוי היתר ולא נתבטל מעולם ע"כ אין דעתי להתיר.