לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קח

לדבר א' הוה מתנה וכש"כ בדבר שהוא באמ' שלו ממש רק כנ"ל שמדד"מ אינ' רשאי לעשות בו חפצו רק לפימ"ש עליו בל"ס דנקרא שלו וכבוד הדר"ג הביא דברי מהרמשי"ק סי' רי"ט בענין סעקוועסטער ושם צדד להקל עפ"י דברי ח"י בסי' תמ"ח דאם הי' אונס ממש כל ימי פסח וגם בטל חמצו דליכ' למיחש לערמ' והנה בתורת שלמים סי' ו' ביאר דברי' דהי' העובד' דסבר הי' כל ימי פסח שנמכר כהלכה ורק לאחה"פ נתגלה שאשתו מכר' רק המפתח וכיו"ב ריעות' המכירה דעשה עכ"פ כל התפעלו' אבל בל"ז שעבר ולא מכר' מי יימר דמועיל האונס והלא שם בת"ש הוכיח ממ' בב"ק פ' הגוזל בגזל חמץ וע"ע הפסח אומר לו השל"ל ושם ודאי הי' אונס גמור ועכ"ז אוסרי' לאחה"פ ודברי הנוב"י מהד"ק סי' כ' ידועי' ולדברי' שמחלק בין פקדון לגזל ולדברי' הנגזל אינו עובר בב"י דאינ' ברשות' דבזה כ"ע מודי' לשיטת הגאונים שהביא הרמב"ן וגם כי אין בידו למכרו ולהקדישו הי' מקום לצדד בנ"ז אלא שידוע דבת' האחרונים חולקי' עלי' ובלקוטי הרמב"ן פ' כ"ש אית' להדי' אהך בריית' חנות ומלאי של ישראל דף ל"א דאם כי נאבד החמץ מבעלי' מ"מ אסור לאחה"פ והביא ראיי' מהך דמ' בב"ק בגזל חמץ אם כי הנגזל אינ' עובר בב"י מ"מ קנס' מדאמר אומרי' באסה"נ השל"ל א"כ מפורש דקנסינן אפי' באונס גמור והביא שם מדברי הירושלמי מחלוק' ר"י ור"ל הידוע דהכל משום לת' דערמ' ועיין בת' בית שלמ' סי' ע"ה שהביא ג"כ דברי הרמב"ן הנ"ל בלקוטי' שהם נגד דברי הנוב"י ומעתה ודאי קשה הדבר לסמוך גם בעובד' כמו שמביא במהרמשי"ק והח"י עכ"ח ג"כ לא סמוך להתיר רק משום שהי' סבר שמכר' או שהי' קצת מכיר' ועיין בת' מהר"מ מינץ סי' ג' בעובד' דידי' שהי' סעקוועסטער מהשר של הארענדא והי' ג"כ ע"י חתימת ערכאות בימי אדר בתנאי שאם לא יפדה עד חדש אייר נחלט היי"ש להשר ופסק כיון שהי' השומא קדם הפסח והתנאי לאחה"פ הוה כאומר מעכשיו ומותר לדעת החולקי' על הרמב"ם בסוגי' דנכרי שהלוה לישראל על חמצו ומשמע ג"כ מדברי' דלמ' אונס' דידי' וכש"כ בנ"ז דהחותם של הערכאות אינ' משום גוביית' או משכון אך ורק שאין לעשות חפצו בדבר יי"ש הנ"ל ומ"ש ג"כ בת' מהרמשי"ק דהוה כמו חמץ שנפלו עליו מפולת דמה לי מסגרת או מפולת והנה במכילת' הדרשא ל''י בבתיכם פרט חמצו של ישראל ביד גוי שאינ' ברשות' ופרט חמצו של גוי ביד ישראל וחמץ שנפלו עליו מפולת דאינ' יכול לחברו א"כ לכאורה מדמי לי' אהדדי אלא שכבר כתב הרמב"ן בחומש פ' בא דהיינו חמץ של נכרי ממש שלא קבל עליו אחריות דילפינן מלך למעוטי של נכרי והדרשא רק מבתיכם דומי' דגבולך דכתיב לך ובבתיכ' דלא כתוב בי' לך לזה אתי' הדרש' דבבתיכ' דומי' דגבולך דבבתיכ' הוה מעוטו דלך וכן בנפל עליו מפולת דאבד ממנו ומכל אדם דאינ' שלך, והנה בכל שנה ושנה ישנ' בינינו דוחק זה ע"ד חמצו של ע"ע היה הפאבריקען ואפעראדען להיות נזהרו' אחה"פ לקנות מהם יי"ש איז' זמנים עד שיש לתלות דכבר עבר וחלף חמצו הנ"ל ואפי' בעיירות שעושי' התיר' לעשות להם שטר מכיר, מעולם הי' תימ' בעיני דידוע דכל מכירת חמץ שנהג בינינו ישנ' פקפוקי' כמ"ש באחרונים דאינ' רק כמו ערמ' והגוי אינ' מבין ולא מכוון לקנותן ועיקר הדבר כל בר ישראל ניח' לי' להקנות ולהעתיק חמצו ביד גוי הנ"ל למען שלא יעבור בב"י כמ"ש בח"י סי' תמ"ח וכמ"ש זקנו מרן חת"ס סי' קי"ג וסי' שי"ד ביו"ד דא"צ כוונ' הגוי הקונה רק דעת הישראל להוציא מרשותו ובראשית הדברים מ"ש הת"ש דכל ב"י מבטל בלב שלם מה"ט אבל הני ע"ע דליכ' למימר כל הנ"ל מה יפעל שטר מכיר' הכל כשחוק בעיניהם וממיל' אין מכווני' להקנות ולהוציא מרשות וכבר התעורר בזה בת' מהרש"ם וכן באו"ח חדש שאין מכיר' זו כלום וברוך שכוונתי והנה בנ"ז כבר גלתי הענ"ד דהדבר תלוי באופן הרעקווירי. ואגב ראיתי להעיר מ"ש במהרמשי"ק לתרץ דברי תו' מהרי"א סי' קכ"ג אשר דעתו כי העיקר שהמלוה עובר בב"י והקשו הגאב"ד מפאקש ז"ל במה קנה המשכון ותימ' דרגיל בפ"כ דברי מחה"ש והא כבר הקשו בסי' תמ"א בזה ע"ד הרא"ש במ"ש דאומר מעכשיו לא מהני בלא הרהונ' דל"ג מקבלת אחריות תיפוק לי' במה קנה הנכרי דהא ס"ל כשיטת ר"ת דנכרי דוק' במשיכ' קונ' וכיון שלא הרהינ' אינו רק מעות לחוד וכן העיר בצל"ח בסוגי' וכן במהרמ"ש הנ"ל ואח"כ ראיתי בפרמ"ג שתירץ דחוזק השיעבוד מסיי' דקונ' במעות לבד ע"כ קאמר הרא"ש בהנכרי שהלו' וכו' דבלא הרהינ' אינ' רק משום אחריות דישראל והי' קשה מזה במ"ש הירושלמי הביא' בח"י דבקבלת אחריות אם כי דעובר אב"י מ"מ לא קנסו אחה"פ דחמץ של נכרי היא עכ"פ ואסתגר בזה ואסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל ונזכה עם הדר"ג לראות בראש שמחת עולם עם כל אחב"י במהרה כא"נ הטהורה ונפש ידידו ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קל''ח שלמא רבא לגבר' רבא דרבי' לכהנא רבה ה"ה כבוד הרב הגאון המפורסם חריף עצום ובקי נפלא בנש"ק כש"ת מו"ה שמואל זנוויל הכהן דומ"ץ ק"ק מונקאטש יצ"ו. אחדש"ה ועתה באתי ע"ד הצוקער אשר הדר"ם ירה חצי השגות ע"ד מהרמשי"ק או"ח סי' רמ"ו שהחמיר מאוד מזה והזכיר גם משמי משנת תרנ"ו בתל תלפיות ואינו עולה בזכרוני מ"ש מאז רק מימים לא כבירים כשאלת' מהרבנים הגנ"י מכירעדיהאז ודינדיש נ"י על זמנים ועתים הללו ושם הערותי במ"ש מהרמ"ש הראי' מנעגליך וכרפום שאוסרים אותם בש"ע סי' תס"ז והלא אין דרכן לאכלן בעין רק בתקון תבשילים עד"ז אמרתי מה ראי' משם דאייר' בתוך הפסח ובמשהו חיישינן אבל אם נתערב קודם הפסח מנ"ל וגם מ"ש במהרמ"ש דקול' של הצוקער הוא חומרת' כיון דחשש רחוק הוא ולא נאסר רק מפני שכך תקנו הגאונים מקדמ' דנא הוי כגופ' של אסור והנה