לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא ק

ולענ"ד אפשר לומר לפמ"ש במ' יומא דף כ"ח האיך דשייך ביטול כגון מזרק במזרק אינו חוצץ לכ"ע ואפשר דזה כוונת הראב"ן בהוסיף קול על ג' שברי' דכוונתו להשלים בזה להיות יחדיו מצומדי' הוי ביטול ומב"מ א"ח וכן אם עושה ט' לצאת לדעת הריב' ג"כ מה"ט דודאי מבטל לגבי' דכן כוונתו משא"כ בעשה ב' תרועו' גמורו' דכל או"א לגרמי' עשה ולא להשוות' כחד' בזה חוצץ ופמ"ש הדר"ג לפמ"ש בתוס' סוכה דף ל"ז אדלאו כלל גמור הוא אבל בבטול לכ"ע מב"מ א"ח וכנ"ל ועיין תוס' שבת דף צ"ג ד"ה ויכול דמשמע דתלי' הכל בבטול. וראיתי חזות טוהר מ"ש דאם חשוב מוסיף שעובר בבל תוסיף הוי הפסק עפמ''ש בפירש"י ז"ל מ' עירובין ר"פ המוציא תפילין דאתי ב''ת ומשוי לי' כמשא ה"ה לענין הפסק והנה בזה סברו' שמסייעי' וסותרין להיפך והוא במס' מנחות דף מ' בהטיל למוטלת כשר' ושם דרבא אמר השת' בב"ת קאי מעשה כ"ה ולדעת שיטת רש"י ז"ל ותוס' דכן הוא לפי' י"א דל"ה מעשה משום דקאי בב"ת ושיטת הרמב"ם הוא להיפך דדברי רבא הם בדרך תמיה' והוי מעשה והא לענין הפסק העיקר בזה מה דחשוב מעשה כמ"ש הרמב"ן לחלק בין שמע ט' תקיעות בט' שעות לתקון דר"א ועיי' במג"א סי' תקפ"ח ומ"ש ע"ד הלבוש ובסי' י' באו"ח פסק המחבר כשי' הרמב"ם והרמ"א כשי' רש"י ז"ל ועכ"פ צריך לחלק ביניהם לשי' רש"י ז"ל כמובן. וראיתי מ"ש בתוך דבריו באריכות נפלא וכן בשו"ת שלו עפי"ד פרמ"ג בפתיח' לאו"ח דבס"ס יכול לברך כמו בכה"ת דסמכינן אס"ס והנה הלכה זו במחלוקת שנוי' בפוסקי' הקודמי' והוא בהלק"ט להרא"ש ריש ה' ציצית שם בדברי חמודות מביא דברי הלבוש לענין ברכה לאנדרוגני' על הציצית מטעם ס"ס והל"ח חולק דמ"מ מידי ספיק' לא נפקא ואין לברך והוי בכלל ספק ברכות ואפשר דיש ללמוד כן מדברי הט"ז או"ח סי' ח' דלענין ברכה על הטלית צריך לבדוק הציצית דלא סמכינן על החזקה לענין ברכה משום חומר' דל"ת כידוע ולעת כזאת נאמר לי מפי אחיו הגנ"י דבהמ' שו"מ להפרמ"ג חזר מהלכה זו ואשר בשד"ח האריך בכלל זה. וחזינא נהור' מ"ש הדר"ג הפלא ליישב מנהגינו אליב' דר"ת בתקיעות מעומד בתשר"ת לבד כידוע דל"ח הפסק גם לדידן והשתמש עפ"י סברת הר"ן בכתובות פ"ו גבי כתובת אשה ובע"ח הנודעי' האיך דבדיעבד הכי הוה הלכת' בסבר' כ"ד מתקנינן גם לכתחיל' והיינו דחדשו האחרונים דהה"ד שי"ל לענין לעקור דבר מה"ת דעכ"פ הוי כן הלכה לאח' התקנה וה"נ ר"א שהתקי' כן אפי' בתשר"ת לבד יוצא בדיעבד וממילא מתקנינן כן לכתחיל' ותו לא חשוב הפסק לסבר' הראב"ן דהוה מב"מ כיון דצריך לתקן כן. והנה יש לעיין אם ביד אמוראי' לאח"ז המשנה לתקן תקנה נגד דברי התנאי' ובהרמב"ם פ"ב מה' ממרי' משמע מלשונו דרק ב"ד הגדול בידם לתקן תקנו' לעלמ' או לפי שעה למגדר מילת' ועי"ש בכ"מ דלאחר חתימת המשנה קבלו וקיימו האמוראים שלא לחלוק על התנאים כי אם במחלוקת שנוי' והא ר"א תלמיד דר"י זמן רב אחר חתימ' המשנה ולא מצינו בנ"ז רק מתניתין ובריית' דפליגי בשברי' ותרוע' ולא שניהם כא' ובמרדכי הביאו הרמ"א בח"מ סי' רנ"ט דלענין הפקר ב"ד מהני אפי' בדורות אחרונים וי"ל בסוגי' דפרוזבל גיטין ל"ז וכן בהיתר שמן לריב"נ מ' ע"ז דף ל"ו מסיק משום דלא פשט איסור' ועיין בת' מהר"ם שיק או"ח סי' ש"ז ש"ח ושם לענין מגדר מילת' אבל לענין תקנה מספקי לי' אם הי' בידם לתקן נגד מ"ש בדברי תנאי' ואמוראים ויהי' להלכה מה"ת עד שנאמר מתוך כן דל"ה הפסק בזה כהנ"ל, במכתב הדר"ג בענין הנשאל בשו"ת אשר האריך באריכות נפלא ויען כי בעתים הללו כ"פ לבי בל עמי מפני המאורעות בעולם בעוה"ר ומצפים לרחמי שמים בקרב הימים ע"כ בזה אסיים בכל חותמי ברכות ורב תשועות בתפילת צדיקים וזכות אבות הקדושים יעורר חסדים טובים ויזכה עם כל אחב"י לשמוע קול מבשר ממרומים כאו"נ הטהורה ונפש. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קכ"ח שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד האברך החו"ב כש"ת מו"ה יואל וועליטשקער נ"י חתן הגה"צ ק"ק טעטש יצ''ו. אחדש"ה מקדמ' דנא ברחמי' דנפיש' שלא יתרעם עלי על מניעת תשובתי מפני רב כבודו כי בעת בא מכתב כת"ה הייתי טרוד מאוד ובין המון המכתבים נעלם ממני וכעת מצאתי ונבהלתי שמעוכב כ"כ, ועתה באתי רק לפלפול' ולהשתעשע בדבריו הנחמדי' ושנוני' בעובד' שישראל קנה מגוי קרקע וזרע וקצר ונשאל אם מותר לסכך סוכתו מפסולת הגורן ולא ניחוש בהא דר"ה ר"פ לולב הגזול דסתם עכו"ם גזלי ארעת' נינהו וכמ"ש הרמ"א בסי' תרל"ז ודברי ט"ז שם ומעכ"ת הוסיף עוד נופך משלו בצדדי היתר, והנה בנ"ז בלא"ה יש לסמוך על הירושלמי בנשתקע שם בעלים יש יאוש גם לקרקע ועיין בנתיבות סי' שע"א וראיתי מ"ש בחכמה דמה שזרע צריך להחזיר לו וגם משום פעולתו בא בשכרו עיין מ' ר"ה דף י"ג תוס' ד"ה ולא קציר נכרי דאע"ג דירושה הוא להם מאבותינו מ"מ התבוא' שזרע' שלהם חלקם והלא הן ההלכות מסי' שע"ב עד שע"ה, ומ"ש ע"ד מג"א סי' תרמ"ט מ"ש דבדיעבד מותר דל"ח מספיק' ומברך עליו והא ספק ברכות להקל ולענ"ד כוונתו דספק זה אינו ספק ממש רק חשש בעלמ' ומעכ"ת הקש' לדעת הפרמ"ג בפתיח' דאפי' ברוכי לא מברכינן בזה י"ל כמ"ש הפרמ"ג עצמו בסי' תרמ"ט עפי"ד כ"ת שהק' ממ"ש רמ"א בח"מ סי' שמ"ח דבספק גזל שינוי החוזר לברייתו קונה ותי' במצוה שאני וא"כ בספק' ממש דעת הפרמ"ג דאינו יוצא אבל בחשש' בעלמ' דאיכ' רובא וחזקה גם הוא יודה דשינוי החוזר קונה וא"כ שלו הוי ושפיר מברך ובזמן ר"ה הי' ספק ממש. ומ"ש ע"ד הפרמ"ג מדברי ר"ן מ' מגילה דבספק מוקף חומה מברכי' בי"ד דרוב עיירו' הוי בי"ד אלמ' דאזלינן בתר רובא גם לענין ברכה