לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי תו

והנה כת"ה כתב כי הרב אב"ד עשה כל התפעלות לבטל כל הנ"ל ולא עלתה בידו והעלים ממני מהו אשר עשה והלא ביו"ד סי' של"ד מפורש לגזור עליהם שלא ימולו בניהם לסגור בעדן בית הספר ולגרשם מביהכ"נ ע"ש ואם אין אתי אנשים אנשי חיל עכ"פ יכתב ויחתם בפנקס כל הנ"ל ועוד נוסף לא יתעסקו בקבורתו ועיר הזאת האיך היתה לזונה וכי לא נשארו בתוכה מי ומי ההולכים אנשים כשרים שיתחברו עם הרב ולבא אזו על החתום בפנקס הנ"ל ועי"כ יהא קלא דל"פ ויבושו פן ואולי עי"כ יחזרו מדרכם הרעה ויותר מזה יכריזו ע"י ש"ץ או שמש בביהכ"נ כל מה שנו"נ בפנקס בפומבי וגם להוסיף כי הבנים אשר נולדים מהנאפי' המה ממזרים וכמ"ש בתשו' חת"ס הנ"ל דמצוה להכריז ובסי' נ' שם נו"נ בפנקס כי המה פסולים לשבועה ע"ש. ומ"ש כת"ה לעקל השחיטה בפני הקהל הנה אין דרכי עשות דבר מה שלא נמצא בספרי דבי רב חפשתי ולא מצאתי עקל שחיטה רק בחו"מ סי' י"ד ברמ"א לענין שיהי' הנתבע הולך אחר התובע יכולים לעקל מעותיו במה שיש לו במקום התובע וכן בחו"מ סי' ע"ג סעי' י' באם הלוה מבזבז נכסיו או הולך למדינת הים ולפי ראות עיני הדיין יכול להתפיס נכסי הלוה וברמ"א שם שנשתרבב המנהג לעקל המעות אעפ"י שאין בו צורך כולי האי וע"ש בש"ך דבנתמוטטו נכסי לוה אין לעקל דזה דבר חידוש לעקל מעות של לוה לפני זמן הפרעון ואל"ב אלא חידושו אם כי בסי' ב' מבואר דהב"ד מכין ועונשין ומפקירין ממון של מורדים אפי' שלכ"ד הא מבואר שם דוקא גדול הדור או טובי העיר כמ"ש ברמ"א שם, ובשו"ת מהרמשי"ק חאו"ח סי' ש"ז הביא דברי ש"ע סי' ר"ה במ"ש הב"י בשם תשו' הרשב"א דרבים יכולים לרדות המורדים ולאסור פתם כפת כותי' ולעשות יינם יי"נ ושחיטתו והוראתו אסורה. ועיינתי בב"י ובש"ע לא נאמר רק פתם פת כותי' ויינם יי"נ אבל שחיטתם נבלה לא מצאתי עד שמצאתי בשו"ת הרי בשמים סי' ר"מ שהשיב ע"ד רב א' אשר בני הקהילה מקפחים שכרו מדי שבוע בשבוע אם בידו לעקל להם השחיטה דכן המנהג בגליל מאראמאראש אלא שא"א לברר בבירור, והשיב דאם המנהג כן ודאי בידו לעקל השחיטה דע"כ המנהג נתקבל ואפי' אם אינו מנהג מ"מ כיון דשכר הרב מסתפקי' ממחיר השחיטה וכיון דמעשה קפוח שכרו הוי גזלה אם השו"ב מסייע להם וכחולק עם הגנב והא זה פסול לעדות וא"כ מצד הלכה יכול לעקל השחיטה כנ"ל. ובנ"ז לא פורש במכתבו אם ע"י ערעורי' וקטטות מקפחים שכירת הרב דאז ודאי יש לסמוך ע"ד שו"ת הרי בשמים הנ"ל ואם אינו באופן הלזה וגם הרשימה בפנקס והכרזה לא הועילו לענ"ד יעקל הרב השחיטה מתחילה בפני הפושעים והמורדי' היינו הנואף והנואפת, וכן בפני אבי' הרה"ק הפסול ואם קרובי המשפחה ג"כ מסייעים ומחזיקי' ידי ע"ע כדרך משפחות כמ"ש הרמב"ן בפ' קדושים דלהכי נאמר במוסר בניו למולך כרת במשפחתו כידוע ואם עי"כ ינקמו לקפח סכר הרב פשיטא דשוב יש מקום לסמוך ע"ד הרי בשמים הנ"ל לעקל השחיטה לגמרי בעד כל הקהילה ואם לא יעשה כן לענ"ד יכריזו בביהכ"נ שלא ישחטו להם השו"ב רק אם יתנו הגאבעלל"א להרב או לשו"ב ואם לא יספיק לשכרו ולשכר שו"ב יוסיף כי גם הסכום "קולטוס שטייער" צריכי' ליתן ליד הרב וממילא לא ישאר להם דבר במה להתנהג הקהילה ויבוטל ג"כ ממילא מעמד הרה"ק הפסול. כ"ז כתבתי דרך עצה היעוצה שלא לגרום עי"כ מיד ליד במכשול אכילת נו"ט חלילה ע"כ יתן להם דרך אפשרות כנ"ל אך אם כפי ראות עיני הרב לא יועיל חלילה יושיב ביד"צ של ג' רבנים והרב יהי' השליש וכאשר יצא הפסק מפיהם כן יקום דהיינו לעקל השחיטה כנ"ל והא בתשו' הב"ח הישנים סי' ה' מבואר דלמגדר מילתא ביד ביד"צ לאסור שחיטת שו"ב אפי' בלא טעם פסול על שו"ב עצמו ואין לנו מגדר מילתא כמו נ"ז, והנני לסיים בברכת תשובה שלמה אבינו שבשמים ישלח רוח טהרה ולב חרד לבני שובבים וייטיבו דרכם בלב שכם ויסירו בית קדש וקדשה מביניהם ואין לך דבר שעומד בפני התשובה ותשובה מקרבת הגאולה בב"א כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן נ"ו ברכות לראש צדיק כבוד הרב הגאון המפורסים וכו' כקש"ת מו"ה שמעון סופר שליט"א אבד"ק ערלוי יצ"ו. ע"ד אשר ענותנותו ורב צדקתו הרבני במועצות ע"ד הני אנשים שמחללים ש"ק בפאברי"ק ובידו להוציאם משם ויחסרו פרנסתם ושוב ילכו למקום אחר בשביל פרנסתם וגם שם אפשר צריכי' לחלל ש"ק או אפשר כי ימצא להם מקום כשר, והנה גם אני נבוך בדבר כזה כי במס' שבת דף נ"ה באותו מי שבידו למחות באנשי ביתו באנשי עירו בכל העולם כולו מפשטות פירשיז"ל הכל לענין תוכחה אבל לעשות מעשה בידים לא מצאתי, ובש"ע או"ח סי' תר"ח מבואר ברמ"א ובמג"א עד כמה מגיע מצות תוכחה וכשברור לו שאין דבריו נשמעין אל יוכיח ברבים ובמג"א מחלק בין שוגג למזיד כמ"ש מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין במס' ביצה דף כ' ובמס' שבת דף קמ"ח הואיל שאינו מפורש בתורה כידוע והכל לענין תוכחה אבל לא עשות בידים אך כל זמן שידינו תקיפ' עונשין אותו במלקות ומכות מרדות וכיו"ב לאחר שעבר'. וצ"ע בדברי הרא"ש ריש מס' שבת במ"ש בע"ב פטור ומותר הקשה קו' התוס' דעכ"פ עובר על לפני עור לא תתן מכשול וא"ל דהכא מיירי בכה"ג דאפי' אם לא הי' נותנו בידו הי' יכול ליטלו דמ"מ איסורא דרבנן איכא דאפי' קטן או"נ ב"ד מצווין להפרישו כש"כ גדול שלא יסייע לו ופי' המפורשים דהיינו אם כי קיי"ל קאו"נ אבדמ"ל מ"מ נחתינן חד דרגא בק"ו דאסור לסייע לגדול וא"כ הי' קו"ח ג"כ חד דרגא