לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי תד

שיק סי' שכ"ה שהביא מעכ"ת ולד' מהר"ם שיק נראה מסוף התשובה די"ל בין שהגג מנסרים ובין שהוא ממתכות כמובן מדבריו כמ"ש מעכ"ת דגג של מתכות לכ"ע אינו יוצא ודברי מחה"ש ידועים. לבד מכל הנ"ל דפשיטא דמ"ש בס' ברה"ב הנ"ל הוא לשי' הרמ"א בסי' ח' שחולק על המחבר שם שפסק בפשט טליתו אפי' דעתו לחזור להתעטף צריך לברך וראייתו ממס' סוכה דף מ"ו אשר שם סוכה תפילין וציצית בחדא מחתא מחתינהו ובפלוגתא דרבי וחכמים שם דרבי ס"ל בתפילין כ"ז שמניחם מברך עליהם וחכמים ס"ל דאין מברכין רק שחרית וה"ה בסוכה כל שבעה מברכי דאנן כרבי ס"ל ומעיקרא פליגי אביי ורבא אביי אמר הלכה כרבי ורבא ס"ל הלכה כחכמים ואמר ר"מ ברה דב"ש חזינא לי' לרבא דלא עביד כשמעתי אלא מקדים וקאי ועייל לביה"כ ונפיק ומשי ידי' ומנח תפילין ומברך והביא הב"י ראי' דאפי' פשט טליתו אדעתא ללבשו מיד חוזר ומברך דרבא ודאי הי' דעתו להניח לאח"ז מיד ומ"מ הי' מברך ובד"מ וט"ז השיבו עליו דאינו רחי' מרבא דנכנס לביה"כ למקום שאינו רשאי לכנס עם התפילין ע"כ הוי הפסק כמו מים שותתין על ברכיו וסיים בהגר"א דעיקר כד' ש"ע כלומר דאפי' דעתו לחזור וללבוש הטלית מברך וכוונתו ודאי דמ"מ ראי' לב"י כמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי סי' א' דהא איתא התם דאמר מר זוטרא חזינא לי' לר"פ דכל אימת דמנח תפילין מברך משמע אפי' בלא נכנס לביה"כ וכן מ"ש שם דרבנן דבי ר"א כל אימת דמשמשי בהו מברכין וא"כ קמה ונצבה פסק הש"ע וא"ש דהא בגמ' מדמה סוכה לתפילין דהכל כרבי ס"ל ובמס' מנחות מדמה ציצית נמי לתפילין וא"כ לכאורה בסוכה ג"כ הכי הלכתא אפי' יוצא לכנס מיד צריך לברך, אלא שזה גופא קושי' המג"א ס"ק ח"י וכן בטו"ז דה"ה לסוכה ובסי' תרל"ט פסק כדברי הרה"מ דבדעתו לחזור מיד אינו מברך וכמ"ש בהגה"מ בשם הראבי"ה וראיתי דברי הרב המחבר שמביא ראיות חזקות וישרות כד' הב"י וההוא דסוכה מתרץ דשאני סוכה אדרבה תשבו כעין תדורו והא הדרך לצאת מביתו ג"כ לעת הצורך ולחזור כדעתו וא"כ ע"ז ג"כ מברך מעיקרא משא"כ בתפילין וציצית אלא שהביא דברי הפרמ"ג דג"כ רמז לחילוק זה אלא ששוב מקשי' בפרמ"ג דא"כ האיך מדמה בגמ' סוכה לתפילין הא חלוקין בהלכתן כנ"ל והוא ז"ל תי' דבגמ' מדמה בסוכה באות' שאין דעתו לחזור מיד, והנה מסברא זו שייך שפיר בדעתו לחזור בזמן שהחיוב סוכה מ"מ עליו בזמן שיוצא ג"כ י"ל שפיר דהוי בכלל תדורו וע"ז גופא מברך משא"כ בירדו גשמים, דאין שום חיוב עליו ואדרבה המחמירים הדיוטים והמברכי' מברכי' ברכה לבטלה ואין שם סוכה עלי' כנ"ל ל"ש לומר דעד"ז מברך דהאיך הברכה קאי עליו אם אין כאן סוכה כלל, א"כ שפיר י"ל דגם בסוכה כה"ג צריך לברך והא גדולי אחרונים הגר"א ותשו' פ"מ פסקו לעיקר כדעת המחבר בהל' ציצית כנ"ל וכיון ה"ט דגם המהר"ם שיק בגג של מתכות מודה א"כ שפיר הי' מברך מעכ"ת ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן נ"ג להרבני החריף ובקי כש"ת מו"ה חיים ליב ליפשיטץ נ"י אב"י בק"ק קלוו"ד יצ"ו. ע"ד שאלתו כי אביו נ"י שלח לידו שמן זית למצות נר חנוכה ע"כ עלה בדעתו לחוש לדעת המבי"ט אשר כתב בד' מקומות סי' י"א כ"א מ"ה קכ"ד שנוהג דין שביעית אפי' משדה גוי ובשו"ת אמרי יושר ח"א סי' ק' מסקנתו שאין להדליק נ"ח משמן של שביעית דלאכלה ולא לשריפה כיון דקיי"ל אסור להשתמש לאורה ועפ"י השאלתות דהנותר בשמן צריך לעשות לו מדורה ולשורפו בפ"ע וראייתו ממס' בכורות דף י"ב. והנה לפי"ז לדברי המחבר סי' תרע"ב דלאחר שדלק כשיעור יכול לכבותה או להשתמש לאורה וזה דעת הרי"ף א"כ אין צריך שריפה והא שמן שביעית ניתן להדלקה כמ"ש בפ"ז דשביעית או אפשר לדעת הרא"ש דס"ל דמותר בתשמיש ארעי באין ידיו סמוכות. לנ"ח וס"ל למג"א דלפי"ז הי' מותר לאכול סעודה לאורה אלא דאנו מחמירי' לאסור כל הנ"ל כמ"ש במג"א שם, ואפשר כי בני א"י ס"ל כדעת הרי"ף או הרא"ש וגם כי חזקת חבר שאינו מוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן. וגם המבי"ט הביא דברי ספר הפרח דאינו נוהג בשל גוי אלא שאני תמה אם נסמוך על חבר א"כ בפשיטות י"ל דהא משנה שלמה הוא בפ"ו דשביעית מ"ה דאין מוציאין פירות שביעית מא"י לחו"ל והאיך שלח לידו שמן הנ"ל אם הי' משנת שביעית ובזה מע"כ מבפנים לידע במר אביו נ"י אם הוא בקי בהלכות אלו ולא יעבור ע"ד מתני' הנ"ל שכן פסק הרמב"ם פ"ז מה' שביעית וכן הביא הלכה זו במבי"ט עצמו. ואפשר לסמוך לשורפו אחר חנוכה ע"י גוי קטן כמ"ש במס' שבת דף קל"ט עיי"ש, ולענין אם הוי בזה"ז דאורייתא תלי' במחלוק' במס' יבמות פ' הערל אי קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד או לא עיי' בענין זה ברמב"ם הל' בית הבחירה ומ"ש בזה הראב"ד ועיי' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' כ"ד ובתשו' מרן חת"ס סי' רל"ג ואין אתי כעת דברים ברורים להאריך בזה ואכ"מ, אוה"נ דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו, סימן נ"ד להרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה אברהם ליב שפרייער נ"י יושב בשב"ת בק"ק נירעדהאזא יצ"ו. ראיתי מ"ש כת"ה ע"ד כ"מ פ"ו מהל' בית הבחירה ע"ד הרמב"ם שיצא לחלק בטעמי' דקיי"ל קדושה ראשונה בטלה וקדושה שניי' בימי עזרא ונחמיה לא בטלה משום דקדושה