לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי תג
Levushe Mordekhai Orach Chaim talitai 403 · לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי · free full Hebrew text
Open in the reader →צ"ע לענ"ד דא"כ בוסת' דקיי"ל אורח בזמנ' בא וכמה תנאים ואמוראים פליגי אי וסתות דאורייתא או מדרב' עכ"פ ודאי הדמים מצויי'. ולענין דיין שעתן קיי"ל דאם יש לה וסת לכ"ע דיין שעת' א"כ לסברת חכ"א ג"כ נאמר דאם ראתה געה"ל ושאר פסקו כגון שנעקר הוסת או שסרג' וכי נימא כיון דהדמים מצויי' בזמן ההוא נימא דבגעה"ל טמאה לכ"ע ונימא ג"כ שלא פסק' הוסת ודאי כזה לא שמענו והנה אם כת"ה סומך ע"ד אחרונים המקילין וע"ד פ"ז לא הפסיד וחידוש בעיני שלא שאל עד"ז ג"כ פני הגה"צ המפורסים אבד"ק מונקאטש שליט"א ואם יסכים להתירא גם אני העני כשיבא למכשורא וע' בס"ט דרק אם הרגישה יש להחמיר וכן הביא בס' לו"ש. ג) בענין להוציא זרע למען בחינת הרופאים, הנה בשו"ת שבט סופר אה"ע סי' א' שם הי' באיש אשר הזרע אינו ראוי להוליד בזה דעתו להקל בהסכמת גדול ההוראה ובאמת בשו"ת אוהל אברהם להג' מגורבע בשם תשו' הג' מו"ה שלמה חריף כתב יותר בזה באשה שאינה ראוי' לילד בן קיימא עד שתתרפא מאליה והבעל יפרוש ממנה כב' שנים אם מותרת לשמש במוך גם בעת תשמיש כ' ג"כ כיון שאינה ראוי להוליד בן קיימא אין בזה משום השחתת זרע, וראיתי ג"כ שם סברא יקרה מהגאון העצום מו"ה שמעלקא זצ"ל אבד"ק סעליש שכ' עפי"ד הגמ' מס' שבת בסוגי' דמילה בצרעת דמותר למול וקרא לי' דשא"מ ואמאי הוי דשא"מ דהא ודאי כוונתו לקצוץ ולחתוך רק שאינו מכוון משום קציצה בהרת רק התכלית למול ואין זה רק מלאכה שאצל"ג ע' מ"מ ריש הל' שבת, ותי' דודאי אם הי' כתיב בתוה"ק לא תקצוץ הי' דבר מכוון אבל הא לא נאמר רק השמר בנגע הצרעת דהיינו שלא תקצוץ לטהר וכיון שא"מ לזה הוי שפיר דשא"מ. וה"נ הא אינו מכוון דהא לא נאמר בתוה"ק לא תשחית זרע רק ילפינן לה משום דנאמר פרו ורבו וכל שאינו עד"ז אסור וכיון שבועל כדרכו ואינו מכוון למען השחתה הוי דשא"מ וע' בתשו' מרן חת"ס סי' קע"ב ובשו"ת מהרי"א חיו"ד סי' רכ"ב, ובישיע"ק ראיתי דכל עצמה של ביאה שלכ"ד אין להקל כלל בדורות אלו אפי' באקראי וע' ברכ"י או"ח סי' ר"מ, והנני לסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן נ"ב להרבני הנגיד החו"ב יו"ש וכו' כש"ת מו"ה עקיבא בלויא נ"י אב"י בק"ק קראסנא יצ"ו. ע"ד כי בימי סוכות העל"ט ירדו גשמים רבות בימים בעוה"ר ולא הי' ביד כל לעשות מצות סוכה בשלימות וסוכה של מעכ"ת הוא מעוטר בגג של מתכות שנקרא בלע"ך ובעת ירידת הגשמים סגורים אשר לזמן פסקו הגשמים שוב נפתחים והסכך נגוב ואפשר שפיר לקיים מצות סוכה בלי מצטער וכ"כ האחרונים שראוי לעשות כן וכן הוי אצלי וע"כ בא לידי ספיקא לענין הברכה דלדעת המג"א בס' תרל"ט דוקא ביציאה גמורה כגון לבהכ"נ או שאר דברים שישנו עי"כ היסח הדעת צריך לברך אבל ביציאה לצורך סוכה או לדבר עם חבירו לשעתו ודעתו לחזור לא יברך והאיך נאמר בנ"ז אי חשוב היסח הדעת או לא ומעכ"ת מפלפל בחכמה בסברות ישרות דיש לברך וכן דעתי נוטה מטעמים הנ"ל. והנה הוספתי לומר דדמי למ"ש בסי' קע"ד דכשתיי' בסעודת חבירו צריך לברך על כל כוס וכוס דזה כנמלך כלומר דאינו בידו דילמא לא יושיט לו עוד כוס שני ועיי' בטו"ז שם ובסי' קע"ט דעת הטו"ז דאפי' דעתו ומכוון לפטור עוד כוסות הבאים לא יועיל וא"כ כש"כ וק"ו בדבר שתלוי בידי שמים דודאי אינו בידו ודמי ליציאה גמורה אם כי יושב במקומו הא אי' בהגר"א בשם הרשב"א דה"ט דהתוס' ברכות דף מ"ט דאפי' בלילה ראשונה דחובה דילפי' ט"ו ט"ו מחג המצות מ"מ אינו חייב לאכול בסוכה רק שאם אפי' כבר אכל בביתו מ"מ אם אח"כ פסקו הגשמים חייב לאכול עוד בסוכה משום חיוב הנ"ל ולא ס"ל כדעת הסמ"ג דאפי' בירידת גשמים חייב לאכול בסוכה דבעת ירידת גשמים אין שם סוכה עלי' וכיון שאין כאן סוכה כלל הו"ל כיצא ממנו כיון דאינו בידו כנ"ל, ועוד לפימ"ש בסי' ס"ה לענין ק"ש דאם הפסיק מחמת אונס לכ"ע חוזר לראש ושם במג"א הביא ג' דעות לשי' הרא"ש ומהרו"מ כל אונס בכלל כגון שהפסיק ע"י אונס מליסטים וכיו"ב ודוקא ע"י שהי' מתקוטט עם חבירו לא מקרי אונס דבידם להשוות דעתן ודעת התוס' דוקא אם האונס מחמת עצמו כמ"ש בגמ' במ"ר שותתין על ברכיו או טינוף בבית ולשאר פי' היכא דפשע הוי דחוי' כגון מים שותתי' דהו"ל למבדק נפשי' אם ראוי לק"ש ואח"כ הביא דברי הרשב"א דלא תלוי בפשיעה רק אם הדחוי' הוא מחמת גברא, וא"כ לפי שי' הרא"ש ומהרמ"מ פשיטא דבנ"ז הוי דחוי והפסק גמור ואפי' לשי' הרשב"א ותוס' י"ל דהוי מחמת עצמו כמ"ש במשנה משל לעבד שמזג כוס לרבו ושופכו על פניו כלומר איני רוצה בשימושך א"כ מעצמו גרם וע' בשו"ת שבו"י ח"ג סי' מ"ה על אותן מחמירים דאפי' בירידת גשמים אינן יוצאי' מסוכה לא די שנקראו הדיוטים אלא שגורמים כעס יותר כיון דאחז"ל דהוי כעבדים ואינו רוצה בשימושו אם מ"מ עומד לשמש כש"כ דכועס עליו יותר א"כ עכ"ח גם הגברא גרם והוי כדחוי' מחמת עצמו והוי הפסק גמור כנ"ל כנלע"ד. ואח"כ ראיתי בס' ברכת הבית שער נ"ב סוס"י ו' הביא הלכה זו ופסק דאם סוגרים את הגג מפני הגשמים בעת הסעודה ואח"כ פסקו ופותחים הגג אין לברך שוב פעם ב' דכיון שהוא יושב שם ודאי לא הסיח דעתו מסוכה וממתין על פסיקת הגשמים וכנראה דסברתו דאלא"ה הו"ל לכנוס לתוך הבית, והנה בזה לאו כל אנפין שוין דאם הסוכה מתוקן כל הצורך שאין מגיע לו שום צינה ולא שום קוצר רוח אפשר דערב לו גם בסוכה כמו בבית וחידוש בעיני שלא הביא דברי שו"ת מהר"ם