לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי תב

דעל הרוגי ביתר נתקן בימי ר"ג עיי"ש בתוס' דה"ט דמתחיל בברוך ול"ה סמוכה לחברתה דברכה בפ"ע הוא ומזה יליף האבי עזרי דכך הלכה במוריד הגשם ובתן טל ומטר וביעלה ויבא דאפי' בסיום ברכתו יכול להזכיר כמ"ש בגמ' ולא בהתחיל ברכה אחרת וכמו בשבת ויו"ט בברכת המזון, והנה כל זה בדבר שהוא תפלה או שבח בפ"ע והתקינו באיזה ברכה יזכיר אית' מוריד הגשם ששייך לגבורות ושקולה כתחיית המתים כמ"ש בריש מס' תענית ואפי' בסיום הברכה כחדא הוי וכברכה אריכתא כמ"ש הלבוש בסי' קי"ד אבל בהתחיל בברכה אחרת שאין לו שייכות כגון מוריד הגשם באתה קדוש ותן טו"מ בתקע בשופר או יעלה ויבא שהיא תפלה ותחינה מה שייכות להודאה במודים עכ"ח חוזר לראש כמו זכרון שבתות יו"ט ור"ח כ"ש כלל לברכת הטוב ומטיב ולאחר בונה ירושלים הוי כברכה אריכתא לענין מלכות ב"ד ולענין ברכת הארץ, אבל לענין טעות בברכה מקדש ישראל והזמן מה שהוא חוזר אינו כונו שבח או תפלה מיוחדת דל"ש לברכת רצה וכי א"א לומר רצה בברכת מקדש ישראל ואינו רק כמוסף ומחדש דבר בתוך התפלה כמבואר בסי' ק"ז ולדעת הרשב"א שם אפי' נזכר בתוך התפלה שכבר התפלל מ"מ יכול להתפלל שאר ברכות בחדוש דבר וכמ"ש הספרדים כמה דברי תחנונים בתוך הברכה וכמ"ש המג"א בססי' קי"ד דבאמצע הברכה כמה נוסחי' ושנויים בין המנהגים וכיון שאינו משנה החתימה במטבע הברכה אינו מפסיד כלום ואי משום שאינו מעין החתימה לזה נמי נאמר תוך כד"ד כד"ד ובפרט ברכת רצה שתקנת חכמים להזכיר בעבודה מעין המאור' בחוה"מ ור"ח ואי משום הפסק ז"ש הפרמ"ג דהיינו בין ברכה למצוה אבל בתוך התפלה לא מפסיד ההפסק עיין בט"ז סי' ק"ח ובסי' רצ"ד ושם במחה"ש על קושי' ט"ז דלכתחילה אין להפסיק אבל בדיעבד אינו חוזר ונ"ז שלא לגרום חזרה בברכה ולהזכיר האזכרות לבטלה ודאי כדיעבד דמי זה נלע"ד דכל מ"ש במוריד הגשם ובתן טו"מ ויעלה ויבא אין לו דמיון כלל דשם שפיר יש ללמוד מהתחלת הטוב ומטיב לומר דבר שבח או תפלה מיוחדת בברכה שאין לו שייכות משא"כ לחזור ולתקן הברכה שטעה בה דאינו רק כמו חדוש בתפלה באיזה מלות תחנונים וז"ש ודייק בפרמ"ג שאינו רק כמו הפסק ואינו מפסיד רק בין ברכה למצוה כמו בסי' י"ט ביו"ד ותמהני בדברי הגאון מהרש"ם שהביא מסי' י"ט וקאמר עלה אלה דהתם בין ברכה למצוה הלא ה"ה בדברי מרן הפרמ"ג כנ"ל וזה כוונתו שאינו כשאר דברי שבח ותפלות שתקנו חכז"ל בקביעות ברכות כאו"א במקומן כנלענ"ד, ידידו דוש"ת. נ"ב עיי' בתשו' הרשב"א סי' ל"ה וכן פסקינן באו"ח סי' ק"ט עיי"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן נ"א להרב הה"ג וכו' בנש"ק כש"ת מו"ה שלמה צוקער נ"י אבד"ק האלאס יצ"ו. ע"ד חזקת הכהן לתפלה ועליי' ראיתי דבריו כנים בפרט לפמ"ש כת"ה שכן נכתב בקאנסע"ס להחזיק בתפלת שחרית והא כבר הביא המג"א סי' תקפ"א סק"ו שנוהגין לעבור לפני התיבה פרנסי הדור ואם כי הב"ח חולק וס"ל לבטל המנהג ורק ש"ץ קבוע יתפלל היינו פרנס דעלמא כמו רה"ק וכיו"ב שאינו ידוע מי ומי נבחרים כדרך העולם לבחור אדם עשיר ואם הוא גם איש פשוט או גרוע מזה אבל רב אב"ד פרנס כזה ודאי יותר ויותר במעלה ואדרבה בזה יותר טוב לבטל המנהג שבע"ב פשוט יתפלל כי מי יודע מה שיצמח מזה וטענת הכהן שרק הגבאי ורה"ק נטלו ממנו או התנו עמו ולא עפ"י י"א אנשים, והנה בזה יש לעיין ביו"ד סי' רנ"ו וסי' רנ"ט אם הגבאי דרכו בכך בקהילה הלזו הוי כמו טובי הקהל אפי' לענין לשנות הצדקה כש"כ בכ"ז. ואם מהני תנאי שלא יהי' חזקה ג"כ נראה שכנים דבריו דחזקת מצוה שמזהירין עליו שלא ליתן לאחר ודאי כמו שארית מנהגים דהוי כנדר כמ"ש בסי' רי"ד והא בנדר גופא מהני תנאי כמ"ש במס' נדרים ונזיר ובכ"מ. ולענין עליי' כש"כ לפימ"ש כת"ה מסי' קמ"ט דוויתר ממון לקופת הקהל מדחה חזקה ויותר מזה כתב במהרי"ק שורש ט' הביאו המג"א בסי' קל"ה שהי' מנהג למכור עליי' בתחלת כ' בראשית בממון רב ופעמים הכהן הקונה ואם לאו יוצא מביהכ"נ מנהג זה הגון וקילס לכבוד תוה"ק שמעלין בדמים כ"כ לכבודה דלזה גם הכהן מצווה ועדיף מעשה דוקדשתו ופעם א' לא רצה הכהן לצאת מביהכ"נ והי' כופין אותו ע"י השלטון דשפיר עבדו מכש"כ ביום הקדוש דהוי זמן נתינת לוחות אחרונות ודאי עליי' בדמים עדיף מיני' כש"כ דהי' קונה אותו כהן אחר. אך מ"ש כת"ה אם חייב לשלם תשלומין בזה איני יודע אי משום גרם או גרמא כיון דקונה הי' כת"ה והעלה אותו לעליי' זו רק דנאמר בידוע כי כת"ה אין בידו להיות קונה בדמים יקרים ורק מפני מכשול הקטטות עשה כן ואקרו"ט מוחלין התשלומין מידו ואפשר לומר לפימ"ש הרמ"א בחו"מ סי' ב' דטובי הקהל בידם לקנות ולהפקיע ממון דתליא במנהג העיר ובזה כת"ה בפנים האיך הוא מנהג העיר בזה ע"כ טוב לבא במועצות ויעשו לפי מנהגם בהצטרף כת"ה כמ"ש בהלכה לענין חבר העיר להסיע קצתן על קצתן וכמ"ש בחת"ס בכמ"ק ומקור הדברים במס' ב"ב ומס' מגילה כידוע. ב) ולענין מראה געה"ל כל הפוסקים אחרוני' ס"ל להקל וכ"ד הגר"א ז"ל דהא עקביא בן מהללאל ג"כ חזר בו כמ"ש במ' עדיות פ"ה ורק כת"ה עמד על המחקר עפי"ד החכ"א כלל קי"ט דבזמן הפסק טהרה יש להחמיר כיון דאז הדמים מצוי' וכת"ה בנ"ז שבפ"א שבדקה מצאה נקי לגמרי ורק אחרי שהי' שם כל ביהש"מ ראתה על העד מראה געה"ל י"ל דגם החכ"א יודה להתיר כיון שכבר הוחזקה בטהרה וסברא הוגנת הוא וכ"כ בפ"ז בסי' קצ"ו וסיים בדע"ק ואפשר שדעתו סיונ' מ"מ גם בזמן קצר כזה לא פסק' הדמים שמצויי', ובאמת דברי חכ"א